תא קולט אור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
|||
שורה 6:
* תאי '''קנים''' המסייעים במיוחד בתנאי תאורה לקויה, מכילים את הקולטן '''[[רודופסין]]'''.
* תאי '''מדוכים''' המסייעים להבדלה בין [[צבע]]ים שונים, מכילים ארבעה קולטנים שונים ממשפחת ה'''[[פוטופסינים]]'''.
* '''תאי גנגליון קולטי אור''' ברשתית, המסייעים להתאמת קוטר ה[[אישון]] והמקצב היממי של [[שעון ביולוגי|השעון הביולוגי]] לרמות ה[[תאורה]] השוררות בסביבה
תאים קולטי אור נבדלים מ[[תא עצב|תאי עצב]] אחרים ב[[מתח חשמלי|מתח החשמלי]] הנשמר על פני [[קרום התא|קרומם]]. מרבית סוגי תאי העצב שומרים על [[מתח מנוחה]] של כ- 70- מילי[[וולט]], אשר עשוי לנסוק לכ- 50+ מילי[[וולט]] בהשפעת גירויים שונים. לעומת זאת, תאים קולטי אור שומרים על מתח מנוחה גבוה יותר, שדי בו לחולל [[דחף עצבי|דחפים עצביים]] באופן שוטף. מתח המנוחה פוחת בהשפעת [[אופסין#טרנסדיוצין|סדרת תגובות]] שמתניעה בליעת הפוטון באופסין, כך שלקליטת האור השפעה מעכבת על פעילותם העצבית של תאים קולטי אור. גם מערכת ה[[שמיעה]] נשענת על משטר ממתחים חשמליים חריגים בקולטנים שב[[איבר קורטי]] ותכונה זו עשויה לתרום לרגישות מערכות חושיות אלה.
שורה 22:
מדוכים, הידועים גם כתאי חרוט, אחראים על ראיית האור והצבע. בכל אחת מעיני ה[[אדם]] ישנם בממוצע כ-6 מיליון מדוכים, הנחוצים לראייה באור בהיר וחיוניים לראייה חדה. אלו תאים קצרים ועבים יחסית, הפעילים בעיקר ביום ונמצאים ברובם במרכז הרשתית (ב[[הגומה המרכזית|גומה המרכזית]]). תאי החרוט מאפשרים הבחנה בין צבעים שונים. ההבחנה בין הצבעים נעשית על ידי שלושה סוגים של תאי חרוט, אשר כל אחד מהם רגיש ל[[צבע ראשוני]] אחר - [[אדום]], [[ירוק]] או [[כחול]]. יתר הצבעים הם למעשה שילובים של צבעים ראשונים אלה.
תאי מדוכים מכילים פיגמנטים אופסינים ממשפחת ה[[פוטופסינים]], המורכבים אף הם מרטינל ומשייר [[חלבון|חלבוני]] הנבדל ב[[חומצת אמינו|חומצות אמינו]] בודדות מהסקוטופסין המרכיב את קולטן הרודופסין. רשתיותיהם של מרבית בני האדם מכילות שלושה פוטופסינים שונים שרגישותם מרבית לאורכי הגל 420, 534 ו-564 ננומטרים. המדוכים המכילים פוטופסינים אלה מכונים מדוכים רגישי אורך-גל קצר (Short Wavelength Sensitive, בקיצור SWS או S), בינוני (M) וארוך (L). כפי שניתן ללמוד מן האיור, עקומי ההיענות של צבעני M ו-L (העקומים הירוק והאדום) דומים למדי. מקצת ה[[אישה|נשים]] מבטאות סוג רביעי של צבען ברשתיותיהן, הנבדל מצבען L בחומצת אמינו יחידה. ב[[גן (ביולוגיה)|גן]] המקודד פוטופסין רביעי זה התחלף ה[[קודון]] '''T'''CT, ה[[הקוד הגנטי|מקודד]] ל[[סרין]], ב-'''G'''CT המקודד ל[[אלנין]]. שינוי זה גורם להזחה צנועה של 3-4 ננומטרים בעקום ההיענות של הצבען הרביעי. בניסויים נמצא כי תפיסת הצבע של נשים אלו עשירה מזו של נשים וגברים אחרים.
Jameson KA, Highnote SM, Wasserman LM., [http://www.ingentaconnect.com/content/psocpubs/pbr/2001/00000008/00000002/art00004 '''Richer color experience in observers with multiple photopigment opsin genes'''], ''Psychonomic bulletin & review''. 2001 Jun;8(2):244-61., PMID 11495112
==פיזור המדוכים והקנים ברשתית==
שלושת סוגי המדוכים ברשתית האנושית מפוזרים באופן אקראי לכאורה ברחבי הרשתית. מספר המדוכים מסוג
M ו-L במרכז הרשתית משתנה באופן ניכר מאדם לאדם
בסך הכול יש בעין כשישה מיליון מדוכים וכ-120 מיליון קנים. אלה מצופפים על גזרה של 72% מ[[ספירה (גאומטריה)|שפת כדור]] שקוטרו 22 מ"מ, באדם בוגר. במרכז הרשתית נמצא העצב האופטי, המכונה "הכתם העיוור" (Blind spot) היות שאין בו תאים קולטי אור. זהו אזור אליפטי שצבעו לבן, בשטח כ-3 מ"מ רבועים. מצד הכתם העיוור, בכיוון ה[[עצם הרקה|רקות]] נמצא ה[[כתם (עין)|כתם]] ([[:en:Macula|macula]]) שבמרכזו [[הגומה המרכזית]]. הגומה המרכזית [[ריצוף (גאומטריה)|מרוצפת]] בכוורת צפופה במיוחד של מדוכים קטנים ביותר, בסידור [[משושה]] המאפשר ניצולת מרבית של פני השטח ללא שטחים מתים. הצפיפות המשטחית של המדוכים בגומה המרכזית מגיעה לכ-140,000 מדוכים למילימטר רבוע. כך מושגת חדות ראייה מרבית בגומה המרכזית, על חשבון רגישות פחותה לאור קלוש.
שורה 36:
==התפתחות הקנים מהמדוכים==
לאור הדמיון התורשתי בין הפוטופסינים השונים לבין הרודופסין, היה זה אך טבעי לשער כי מקורם של הפוטופסינים ב[[מוטנט]]ים של רודופסין שהתפלגו ממנו במהלך ההתפתחות ה[[אבולוציה|אבולוציונית]] של [[בעלי חוליות]]. מנגד הציע גורדון וולס (Gordon Lynn Walls) בשנת [[1942]] כי תאי הקנים בעלי הרודופסין הם שהתפתחו מהמדוכים, לצורך שיפור רגישותם לאור קלוש.
Gordon Lynn Walls, '''The vertebrate eye and its adaptive radiation''', Cranbrook Press, Bloomfield Hills, Michigan, 1942, 14 + 785 pp.
==תאי גנגליון קולטי אור==
שורה 45:
[[תא גנגליון]] או גנגליוציט הוא סוג של [[תא עצב]] שנמצא ברשתית העין, שמקבל מידע חזותי מתאים קולטי-אור דרך תאי ביניים שונים כמו תאים דו-קוטביים (bipolar cells), תאי אמקרין (amacrine cells) ותאים אופקיים (horizontal cells). לאחר עיבוד מסוים של המידע, הוא מועבר אל המוח, בעיקר ל[[גרעין הברך הצדי]] (LGN), אבל גם למרכזים נוספים. [[אקסון (סיב עצבי)|הסיבים העצביים]] של תאי גנגליון ברשתית העין עטופים חלקית ב[[מיאלין]], כשהחלק העטוף נמצא מחוץ לעין, והם המרכיבים את [[עצב הראיה]].
תאי גנגליון קולטי-אור מכילים את ה[[צבען]] [[מלאנופסין]], שהופך אותם לרגישים ישירות לאור, גם בהיעדר קנים ומדוכים. הסיבים העצביים של תאי גנגליון אלה עוברים דרך [[הצרור הרשתיתי-היפותלמי]] ([[:en:Retinohypothalamic tract|Retinohypothalamic tract]]) אל [[הגרעין העל-תצלובתי]] ([[:en:Suprachiasmatic nucleus|Suprachiasmatic nucleus]]) ב[[היפותלמוס]]. מסלול זה משמש לתיאום המקצב היממתי של [[שעון ביולוגי|השעון הביולוגי]] ביחס לרמות התאורה השוררות בסביבה, על ידי תזמון ייצורם והפרשתם של [[הורמון|הורמונים]] בהיפותלמוס וב[[בלוטת יותרת המוח]], שמווסתים תפקודי ערות שונים. כמו כן שולחים תאי גנגליון אלה את סיביהם לעבר הפרטקטום ([[:en:Pretectum|Pretectum]]) שב[[המוחה הקדמית|מוחה הקדמית]] ([[:en:Prosencephalon|Prosencephalon]]), השולט על שרירי ה[[קשתית]] המווסתים את קוטר ה[[אישון]].
==התפתחות התאים קולטי האור==
|