קורבן חטאת – הבדלי גרסאות

*'''חטאת עבודה זרה של יחיד''' - אדם יחיד שחטא בשגגה בעוון [[עבודה זרה]], קבעה התורה שהקורבן יהיה עז בדווקא, ללא ברירה להבאת כבשה<ref>{{הערה|1={{תנ"ך|במדבר| טו|כז}} ופירוש רש"י. יש מה[[ראשונים]] שסברו שחטאת זו על עבודה זרה היא חטאת פנימית, אבל מדברי חז"ל מוכח שלא כן, ראו הלכות מעשה הקורבנות פרק א הלכה טז בהשגת הראב"ד [[נושאי כליו של הרמב"ם|ונושאי הכלים]].</ref>}}. בדין זה המלך שווה לכל אדם.

*'''[[קורבן עולה ויורד]]''' - בשלוש עבירות מסוימות קבעה התורה קורבן שערכו משתנה ("עולה ויורד") לפי מצבו הכלכלי של החוטא: בהמה, שתי ציפורים, או מנחת סולת. עבירות אלו הן: [[שבועת ביטוי]]<ref>{{הערה|1=הנשבע לשקר על עובדה מסוימת, כגון שלא אכל דבר מסוים.</ref>}}, [[שבועת העדות]]<ref>{{הערה|1=הנשבע לשקר בבית הדין שאינו יודע להעיד על אירוע מסוים שהיה נוכח בו.</ref>}}, ו[[טומאה וטהרה#חובת הטהרה במקדש|טומאת מקדש וקדשיו]], כלומר, הנכנס למקדש בהיותו טמא, או אוכל קורבנות בהיותו טמא.

*'''חטאות מטהרות''' - חלק מן הטמאים ([[טומאה וטהרה#טומאות היוצאות מגוף האדם|זב]] [[טומאה וטהרה#טומאות היוצאות מגוף האדם|זבה]] [[טומאה וטהרה#טומאות היוצאות מגוף האדם|יולדת]] [[נגע הצרעת|ומצורע]]) צריכים להביא קורבן חטאת להשלמת טהרתם: לעתים חטאת בהמה (מצורע עשיר) ולעתים חטאת עוף (זב, זבה, יולדת, ומצורע עני). קבוצה זו נקראת "[[מחוסר כיפורים|מחוסרי כפרה]]<ref>{{הערה|1={{משנה|כריתות|ב|א}}</ref>}}".

*'''חטאת [[נזיר (יהדות)|הנזיר]]''' - ביום השלמת נזירותו עליו להביא חטאת בהמה. אם נטמא במהלך ימי נזירותו - עליו להיטהר ולאחר מכן להביא חטאת עוף ולהתחיל את נזירותו מחדש. חטאת זו איננה מטהרת, ומותר לנזיר הטמא שנטהר להיכנס למקדש עוד בטרם הביא את חטאת העוף, והיא רק מאפשרת את חידוש הנזירות<ref>{{הערה|1=משנה שם, תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ח עמוד ב</ref>}}.

*'''חטאות ציבור''' - חטאות אותן מביא הציבור כחלק [[קורבן מוסף|מקורבן המוסף]] [[ראש חודש|בראשי חודשים]] ובחגים הכתובים בתורה (נמנו בספר במדבר פרקים כח-כט). חז"ל אומרים שחטאות אלו נועדו לכפר על טומאות שונות שאירעו במקדש מבלי דעת ([[טומאה וטהרה#חובת הטהרה במקדש|"טומאת מקדש וקדשיו"]])<ref>{{הערה|1=משנה מסכת שבועות פרק א, ושם דיון על פרטי הדברים והבחנה בין המועדים השונים.</ref>}}.

הקרבת החטאת כוללת כמה שלבים, שבאופן כללי אינם מיוחדים לה<ref>{{הערה|1=סדר ההקרבה מפורט בתורה, ויקרא ו,יז-כג, ובמשנה מסכת זבחים פרק ה משנה א-ג. הסמיכה קיימת ברוב [[קרבן יחיד|קרבנות היחיד]]. השחיטה וקבלת הדם והולכתו קיימים בכל קרבן, והמיקום בצפון העזרה קיים בכל קדשי קדשים: עולה חטאת ואשם. זריקת הדם באופן זה מיוחדת לחטאת. הקטרת האימורים קיימת ברוב הקרבנות, פרט לעולה שכולה מוקטרת. אכילת הבשר באופן זה קיימת גם באשם.</ref>}}:

1. '''[[סמיכה (קרבן)|סמיכה]]''' - בחטאת יחיד, בעל הקרבן מניח את ידיו על ראש הבהמה, תוך כדי אמירת [[וידוי (יהדות)|וידוי]] על חטאו<ref>{{הערה|1=תלמוד בבלי מסכת יומא דף לו עמוד א.</ref>}}. בחטאות ציבור חיצוניות - החטאות הבאות בראשי חודשים ובמועדים - אין סמיכה.

1. דם של קורבן חטאת שכבר הוכנס לכלי לצורך זריקתו על המזבח, ובטרם נזרק על המזבח ניתז על בגד כלשהו (לאו דווקא בגד כהונה) - מצווה לכבס את הבגד בתחומי [[העזרה]], כך שהדם ישאר במתחם המקדש ולא יוצא ממנו<ref>{{הערה|1=ויקרא ו, כ. משנה מסכת זבחים פרק יא משניות א-ד</ref>}}.

2. דם של חטאת חיצונית הנכנס ל[[היכל]] שלא כדין (שכן עליו להישאר בעזרה) - נפסל וכעת אי אפשר לזורקו על המזבח החיצון<ref>{{הערה|1=משנה מסכת זבחים פרק ח משנה יא, על פי ויקרא ו, כג ושם י, יח. [[רבי אליעזר בן הורקנוס]] במשנה שם סובר שדין זה נוהג גם ב[[קורבן אשם]], ו[[רבי עקיבא]] מרחיב אותו לכל הקורבנות שאינם אמורים להגיע להיכל, אבל ההלכה נתקבלה כדעת חכמים שהדין מצומצם לחטאת בלבד ([[רמב"ם]] הלכות פסולי המוקדשין פרק ב הלכה יג).</ref>}}.

3. כלי חרס שבישלו בו הכהנים את בשר החטאת - יש לשוברו בעזרה לאחר הבישול. דין זה נאמר בתורה לגבי חטאת (ויקרא ו, כא), וקיימת מחלוקת בין ה[[ראשונים]] האם יש ללמוד ממנו גם לשאר הקורבנות<ref>{{הערה|1=[[רש"י]] בויקרא ו, כא סבור שכך הדין בכל הקורבנות, וזוהי שיטת רוב ה[[ראשונים]], ואילו [[רמב"ם|הרמב"ם]] בהלכות מעשה הקורבנות פרק ח הלכה יד מצמצם אותו לחטאת בלבד.</ref>}}.