הסכם לונדון (פרס-חוסיין) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-(\.pdf .*?])\s*\{\{PDF\}\} +\1) |
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
||
שורה 4:
ההסכם, אשר נחתם בחשאי, התווה מסגרת לוועידה בינלאומית בחסות ה[[או"ם]] למציאת פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי ופתרון כולל לסוגיה הפלסטינית. הוא נועד לקדם את "[[האופציה הירדנית]]", כלומר את הרעיון שלפיו ממלכת [[ירדן]] תחזור לשלוט באוכלוסייה ה[[פלסטינים|פלסטינית]] ב[[השטחים|שטחים]] במתכונת כלשהי, ובמקביל תחתום על חוזה שלום עם ישראל. סוכם כי העניין הפלסטיני ייוצג במסגרת המשלחת הירדנית לוועידה הבינלאומית, וכי נציגי [[אש"ף]] לא ישתתפו בוועידה. פרס, אשר יזם את הפגישה, קיבל את אישורו של ראש הממשלה [[יצחק שמיר]] להוציאה אל הפועל. אולם לשניים היו מטרות שונות. בעוד פרס קידם בהתלהבות את "האופציה הירדנית", שמיר הסתייג ממנה ובעיקר חשש שוועידה בינלאומית עלולה לכפות על ישראל פתרון המנוגד לאינטרסים שלה כפי שהוא ראה אותם.
עם שובו לארץ, עדכן פרס את שמיר בדבר ההסכם אולם סירב, לפי עדותו שלו, להעביר לו עותק של ההסכם, מחשש להדלפות.
יצחק שמיר ושמעון פרס עמדו אז בראש [[פוליטיקה של ישראל#הגושים הפוליטיים בישראל|שני הגושים הפוליטיים היריבים בישראל]]. יצחק שמיר עמד בראש מפלגת [[הליכוד]], ובראש הגוש הפוליטי הימני, בעוד שמעון פרס עמד בראש [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]] ובראש הגוש הפוליטי השמאלי. על אף זאת, שני המנהיגים החליטו לשתף פעולה ולכונן [[ממשלת אחדות לאומית]] לאחר [[הבחירות לכנסת האחת עשרה|הבחירות ב-1984]], כיוון שמפלגת העבודה לא הצליחה להשיג רוב קואליציוני, ואילו מפלגת הליכוד אמנם הצליחה לכונן קואליציה צרה, אך בתנאים גרועים מבחינתה. הסכם לונדון סימן את לב המחלוקת בין המנהיגים, ואת גבול יכולתם לשתף פעולה. שמיר התמיד בהתנגדותו הנחרצת לכינוסה של ועידה בינלאומית. בשנת [[1990]], עקב כישלונו של פרס במהלך הפוליטי שכונה לימים "[[התרגיל המסריח]]" הקים שמיר ממשלת ימין צרה. הממשל האמריקני הוסיף ללחוץ על שמיר להסכים לכינוס ועידה בינלאומית לשלום, ובסופו של דבר הסכים שמיר לכינוסה של [[ועידת מדריד]] באוקטובר [[1991]], בתנאי שהוועידה תהיה טקסית, וכי המשא ומתן שיתקיים בעקבותיה יהיה עם כל מדינה ערבית בנפרד, ולא במסגרת הוועידה. ועידת מדריד אימצה את העיקרון שהותווה בהסכם לונדון שעל-פיו הפלסטינים ייוצגו במסגרת משלחת ירדנית-פלסטינית משותפת, וכי אנשי אש"ף לא ייכללו בה. ישראל זנחה את העיקרון הזה רק לאחר הקמתה של [[ממשלת ישראל העשרים וחמש|ממשלת רבין ב-1992]] ו[[הסכמי אוסלו#ההסכם הראשון|החלטתה להכיר באש"ף]].
|