על הנסים – הבדלי גרסאות

תפילת על הנסים נזכרת כבר ב[[תוספתא]] המציינת שבחנוכה ופורים אומרים "מעין המאורע" ב[[ברכת הודאה]] של [[תפילת שמונה עשרה]]<ref>{{הערה|1=[[מסכת ברכות]], ג', י"ד (מהדורת [[משה שמואל צוקרמנדל|צוקרמנדל]]): "כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים, שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המורע, אם לא אמר אין מחזירין אותו".</ref>}}. הנוסח המדויק "על הנסים" אינו נזכר בתוספתא (אלא "מעין המאורע") ואף ה[[תלמוד]]ים כאשר הם מתייחסים לתפילה מציינים "מעין המאורע". גם הנוסח המובא ב[[מסכת סופרים]] שלפנינו אינו מזכיר כלל את המלים על הנסים<ref name{{הערה|שם="b">|1=פרק כ, מהדורת היגער עמוד 346. הנוסח הוא כדלקמן: "וכניסי פלאות ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כן עשה עמנו ה' אלהינו ואלהי אבותינו ניסים ופלאות ונודה לשמך לנצח. ברוך אתה ה' הטוב"</ref>}}. ככל הנראה הראשון שמזכיר בפירוש את המלים "על הנסים" הוא [[רב אחאי משבחא]] בספר השאילתות<ref>{{הערה|1=פרשת וישלח סימן כ"ו. מהדורת מירסקי עמוד קסט.</ref>}} ונוסח מלא שלה נמצא לראשונה ב[[סדר רב עמרם גאון]] וסידור [[רס"ג]].

ה[[תלמוד הבבלי]]<ref>{{הערה|1=[[מסכת שבת]] דף כ"ד, ע"א-ע"ב</ref>}} דן בסוגיה האם יש לומר את התפלה גם בתוך [[תפילת מוסף]] של [[שבת]] או של [[ראש חודש]]. מצד אחד כיוון שחג החנוכה אינו חג שקובע תפילת מוסף (שכן אינו חג מן התורה ואין בו [[קורבן]] מיוחד בשל עצמו) ואז אין להזכיר או שהתקנה היא לכלל תפילות היום, וכיוון שבאותו יום (שבת או ראש חודש) מתפללים תפילת מוסף - הרי שגם בה יש לומר "על הנסים". [[רב הונא]] ו[[רב יהודה]] סוברים שאין להזכיר, ואילו [[רב נחמן]] ו[[רבי יוחנן]] סוברים שיש להזכיר. לאחר משא ומתן פוסק התלמוד להלכה שיש להזכיר "על הנסים" גם בתפילת מוסף.

ה[[תלמוד הירושלמי]] קובע שיש להזכיר את התפילה גם בברכת המזון<ref>{{הערה|1=ברכות פרק ז הלכה ד גמרא: "וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר אין מחזירין אותו."</ref>}}. לעומת זאת בתלמוד הבבלי מובא בשם [[רב הונא]] שאין צורך לאומרה אבל אם בא לאומרה - מזכירה בברכת הודאה על הארץ (הברכה השנייה של ברכת המזון), כשם שעושים בתפלה<ref>{{הערה|1=[[מסכת שבת]] דף כ"ד עמוד א: איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן? אמר רבא, אמר [[רב סחורה]], אמר רב הונא: אינו מזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה. רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא סבר לאדכורי בבונה ירושלים אמר להו רב ששת כתפלה מה תפלה בהודאה אף ברכת המזון בהודאה.</ref>}}. בפועל נפסק ל[[הלכה]] שמזכירים גם בברכת המזון אך אם לא אמר אין מחזירים אותו<ref name{{הערה|שם="a">|1=[[שולחן ערוך]] אורח חיים סימן תרפ"ב סעיף א</ref>}}. בספר [[ארחות חיים]] לר' [[אהרון הכהן מלוניל]] מובא שאם שכח להזכיר בברכת המזון יכול לומר בחלק של הרחמן (תוספות שנאמרות כחלק מברכת המזון, לאחר [[ברכת המזון#חלקי הברכה|ברכת הטוב והמטיב]])<ref>{{הערה|1=ארחות חיים, הלכות ברכת המזון</ref>}} והביאו הרמ"א להלכה בשולחן ערוך<ref name{{הערה|שם="a"/>}}.

תוכן התפילה שונה בין חנוכה לפורים, למעט המשפט הראשון, ולפי רוב הנוסחים גם חתימת התפילה זהה. תוכן התפילה מכיל איזכור קצר של הצרה בה היה נתון עם ישראל ושל התשועה על ידי [[ה']] שבאה לאחר מכן. הנוסח לחנוכה משמיט את [[נס פך השמן]] ומדגיש בעיקר את נס הניצחון במלחמה של המכבים מול היוונים. במרבית הנוסחים מוזכרת גם חנוכת המזבח אך אזכורה מושמט בחלקם, למשל בנוסח הרמב"ם<ref name{{הערה|שם="r">|1=בסדר התפילה שלו בסוף ספר אהבה של [[משנה תורה]]</ref>}} וגם ה[[אבודרהם]]<ref>{{הערה|1=סדר תפילות חנוכה</ref>}} מציין כי "המון העם אין אומרים ואחר כך באו בניך וכו' ונכון לאומרו כי הוא עיקר הנס וגם רב עמרם ורבנו סעדיה כתבוהו", ועד היום ב[[תכלאל|נוסח תימן הבלדי]].

מרבית המקורות הראשונים המתייחסים לתפילה כוללים בה, לאחר איזכור הנס ההיסטורי גם בקשה לעשיית נסים בעת הזאת (בנוסחים שונים). בין המקורות שמזכירים בקשה כזו: [[מסכת סופרים]]<ref name{{הערה|שם="b"/>}}, [[רב עמרם גאון]]<ref>{{הערה|1=מהדורת פרומקין חלק ב דף פב ע"ב ביחס לחנוכה דף פח ע"א ביחס לפורים</ref>}}, [[רב סעדיה גאון]]<ref>{{הערה|1=ביחס לנוסח על הנסים של חנוכה (עמוד רנו) - אך הוא מציין כי "ומן אלנאס מן יזיד פיה" (תרגום: ויש מן האנשים מוסיפים בו). ובנוסח על הנסים של פורים (עמוד רנז) אינו מזכירו</ref>}}, [[מחזור ויטרי]]<ref>{{הערה|1=מהדורת הורוויץ עמ' 198 ו 207. מהדורת מכון אוצר הפוסקים עמ' של"ח, שנ"ב</ref>}} וה[[רמב"ם]]<ref name{{הערה|שם="r"/>}}.

מאידך כמה [[ראשונים]] התנגדו לאמירה משום קביעת התלמוד שבשלוש הברכות האחרונות של [[תפילת העמידה]] אין להזכיר בקשות<ref>{{הערה|1=מסכת ברכות ל"ד ע"א. אך ה[[תוספות]] (מסכת מגילה דף ד' ע"ב) דוחים זאת, שכן כל האיסור של התלמוד הוא על תפילה בלשון יחיד ולא בלשון רבים. ברם גם הם מתגדים לאמירה שכן תקנת חכמים היא שתוספות ל[[ברכת העבודה]] הן בקשות לעתיד ואילו תוספות ל[[ברכת הודאה]] הן על העבר (ירושלמי ברכות, פרק ד הלכה ג גמרא).</ref>}}. בין השוללים אמירת בקשה הם [[ספר העתים]]<ref>{{הערה|1=עמוד 252</ref>}} בשם [[רב האי גאון]], ר' [[אברהם בן נתן הירחי]] בספר [[המנהיג]]<ref>{{הערה|1=מהדורת רפאל חלק א עמוד רמז: "והאומר בסוף 'כשם שעשית עמהם נס כן עשה עמנו ה' אלהינו' לא ייתכן, דהודאה היא ולא בקשה וראיתי בימי חרפי בלוניל העיר הקדושה שהיו מונעין את החזן מלאומרו".</ref>}}, [[מהר"ם מרוטנבורג]]<ref>{{הערה|1=הובא ב[[אבודרהם]] בסדר תפלות חנוכה</ref>}} ו[[הרא"ש]]<ref>{{הערה|1=טור אורח חיים סוף סימן תרפ"ב</ref>}}.

מדברי בעל המנהיג שהוזכר לעיל ניתן להסיק שבעיר [[לוניל]] שב[[פרובנס]] בה נולד היה ויכוח אם לכלול אמירה זו או לא. לעומת התנגדותו של בעל המנהיג, חכם אחר שפעל באותו אזור, ר' אהרון הכהן מלוניל, סובר שניתן לנהוג ככל אחת מן השיטות<ref>{{הערה|1=ארחות חיים, הלכות חנוכה סעיף כ"ב</ref>}}. ב[[אשכנז]] כנראה שהונהג שלא לאומרה בעיקר בשל דעת התוספות ומהר"ם מרוטנבורג. ר' דוד [[אבודרהם]] מציין כי בספרד נהגו לומר בקשה זו כדברי רב עמרם גאון ורב סעדיה גאון. ברם ב[[שולחן ערוך]]<ref>{{הערה|1=סימן תרפ"ב סעיף ג'</ref>}} נפסק "אין אומרים כשם שעשית וכו' אלא מסיים ועשית עמהם נסים וגבורות בימים ההם בעת הזאת. ויש אומרים שאומרים אותו". לפי כללי הפסיקה כאשר מביא השולחן ערוך סברה אחת בסתם (כלומר אינו מציין את האומרים אותה) וסברה שנייה בשם "יש אומרים" דעתו לפסוק להלכה כסברה הראשונה. לפיכך נקבע המנהג בפועל גם אצל קהילות הספרדים כמו אצל האשכנזים שלא לאומרה. לעומת זאת בכל נוסחי התפילה שלא היו תחת השפעת הנוסח הספרדי או האשכנזי גורסים אמירה זו עד היום, כך ב[[נוסח איטליה]], [[תכלאל|נוסח תימן בלדי]] וכן בנוסחים עתיקים שנשתקעו כדוגמת [[נוסח הרומניוטים]] ו[[נוסח פרס]].

|עַל הַנִּסִּים<ref>{{הערה|1=יש גורסים בתוספת ואו "ועל הנסים"</ref>}}

| בִּימֵי מַתִּתְיָה<ref>{{הערה|1=נוסח אשכנז ו[[נוסח ספרד]] גורסים מַתִּתְיָהוּ</ref>}} בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי<ref>{{הערה|1=יש מנקדים חַשְׁמוֹנָאִי ויש מנקדים (בעיקר התימנים) חַשְׁמֻנַּאי</ref>}} וּבָנָיו

|לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ<ref>{{הערה|1= יש נוסחאות: לְשַׁכְּחָם '''מִ'''תּוֹרָתָךְ שנדחו על ידי כמה מן הראשונים (למשל [[אבודרהם]]) כיוון שהן מנוגדות לדקדוק. בנוסח תימן בלדי הגרסה "לְבַטְּלָם מִתּוֹרָתֶךָ".</ref>}} <ref>{{הערה|1= הניקוד לכ' הנוכח נוקד כאן כפי שמקובל אצל הספרדים והאיטלקים. אצל האשכנזים והתימנים מנקדים את כף הנוכח בקמץ ובהתאם את האות שלפניה בסגול או שווא. במקרה זה: תּוֹרָתֶךָ.</ref>}} וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ<ref>{{הערה|1=אצל האשכנזים והתימנים: רצונֶךָ</ref>}}

|מָסַרְתָּ<ref>{{הערה|1=בנוסח תימן: וּמָסַרְתָּ</ref>}} גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים

|וְאַחַר כַּךְ<ref>{{הערה|1=אצל האשכנזים יש גורסים "כן"</ref>}} בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ<ref>{{הערה|1=בנוסח איטליה: הֵיכָלָךְ</ref>}} וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ<ref>{{הערה|1=בנוסח איטליה: מִקְדָּשָׁךְ</ref>}} וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ<ref>{{הערה|1=בנוסח איטליה: קָדְשָׁךְ</ref>}}

|בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה<ref>{{הערה|1=בנוסח תימן מושמטות המלים בשושן הבירה</ref>}}

|בִּקֵּשׁ<ref>{{הערה|1=נוסח תימן ונוסח איטליה: וּבִקֵּשׁ</ref>}} לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים

|הֵפַרְתָּ<ref>{{הערה|1=בנוסח תימן וְהֵפַרְתָּ</ref>}} אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ

[[הרבי מליובאוויטש]] הסביר<ref>{{הערה|1=מכתב שמודפס ב[[לקוטי שיחות]] חלק י' עמוד 315</ref>}} את נוסח התפלה: לא הגיוני להודות לאלוקים על המלחמות בלבד , מבלי להזכיר את העיקר ניצחון המלחמה. וגם החילוף שבנוסח הספרדים "על הנחמות" לא מובן, כי מה עניין נחמה לכאן.