טוקבק – הבדלי גרסאות

הטוקבק הוא ביסודו תגובה, בדרך כלל ספונטנית, של הקורא. הטוקבק מהווה דרך נוספת להשפעה על [[דעת הקהל]], ולכן גורמים העוסקים ב[[יחסי ציבור]] משתמשים בו לכתיבת תגובות שמטרתן קידום האינטרסים של הגופים שהם מייצגים. האנונימיות של כותבי הטוקבק איננה מאפשרת לקוראי התגובות להבחין בין תגובות שמקורן בפעולה של יחסי ציבור ובין תגובות רגילות. ראש הממשלה [[אהוד אולמרט]] ציין את כוחו של הטוקבק ב[[נאום]] מפורסם שנשא במרץ [[2007]] לפני מועצת [[קדימה]] ובו הודה שהוא אינו "ראש ממשלה פופולרי". בין היתר אמר: "אילו עסקתי בהדלפות, יזמתי סקרים מחמיאים מטעמי, שילמתי לסוכנויות טוקבקים... קרוב לוודאי שהייתי הרבה יותר פופולרי"<ref>{{הערה|1=‏אהוד אולמרט, [http://www.nfc.co.il/Archive/0019-D-20975-00.html?tag=00-32-34 נאום בכינוס מועצת קדימה, 15 במרץ 2007], באתר News1‏</ref>}}.

"טוקבק" הוא [[תעתיק]] חופשי עברי של ביטוי ב[[אנגלית]] talk back שפירושו "דַבּר חזרה" וחיבור של מילים אלו. המונח "טוקבק" היה בשימוש בישראל עוד לפני המצאת ה[[אינטרנט]], כשמה של מערכת [[תקשורת]] ([[אינטרקום]]) בין [[אולפן הקלטות|אולפן הקלטה]] או אולפן [[רדיו]] לבין חדר הפיקוח של האולפן (מאנגלית ‏[[w:en: Talkback (recording)|Talkback]]‏). מילה זו אינה משמשת באנגלית לתיאור תגובת הגולשים, והשימוש למטרה זו הוא המצאה ישראלית שאינה משמשת ב[[שפה|שפות]] אחרות במובנה הזה. במרץ [[2007]] החליטה [[האקדמיה ללשון העברית]] על המילה "תְּגוּבִית", כהקטנה של המילה "תגובה", כתחליף למילה הלועזית "טוקבק"<ref>{{הערה|1=פורסם באתר האקדמיה - [http://web.archive.org/20020210153338/hebrew-academy.huji.ac.il/decision2.html]</ref>}}.

מפעם לפעם פונה [[משרד המשפטים]] ומזהיר [[אתר אינטרנט|אתרי אינטרנט]] שעליהם למנוע פרסום דברי [[הסתה]] בתגובות טוקבק. פנייה כזו נעשית בעקבות פרסום תגובות המסיתות ל[[אלימות]], ל[[סרבנות]] ול[[גזענות]]<ref>{{הערה|1={{הארץ|יובל יועז|המשטרה לאתר בית"ר: אל תפרסמו תגובות גזעניות|698756|26.3.2006}}</ref>}}.

בינואר [[2008]] אישרה [[ועדת השרים לענייני חקיקה]] את הצעתו של חבר הכנסת [[ישראל חסון]] ([[ישראל ביתנו]]), לפיה עורכי אתרי אינטרנט יישאו באחריות פלילית לתוכן התגובות (טוקבקים) המועלות באתר<ref>{{הערה|1=www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3493646,00.html</ref>}}. הצעת החוק לא נחקקה בסופו של דבר.

שאלה משפטית נוספת היא אחריות האתר להפרות חוק שמבעים הגולשים בטוקבקים. ב[[פסק דין]] שניתן על ידי [[בית משפט השלום]] ב[[תל אביב]] <ref>{{הערה|1=עו"ד שמעון דיסקין נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ

http://www.courts.co.il/SR/shalom/s06051859-244.htm</ref>}} באוקטובר 2008, קבע בית המשפט כי אתר אינטרנט אינו נחשב ל[[אמצעי תקשורת]] במובנו של ביטוי זה בסעיף 11 ל[[חוק איסור לשון הרע]]:

כותבי התגובות נהנים מהאנונימיות היחסית שמעניק להם האינטרנט, ולעתים מנצלים זאת לרעה, להוצאת [[דיבה]], [[אאוטינג (אינטרנט)|פגיעה בפרטיות]] או עוולות אחרות. בפסיקת בתי משפט השלום והמחוזי התגבשו שלוש גישות לגבי חשיפת זהות של כותבי טוקבקים אנונימים. גישה אחת, של השופטת [[דרורה פלפל]] מבית המשפט המחוזי בתל אביב, היא שיש לגלות את זהות כותב הטוקבק אם התובע משכנע את בית המשפט שיש לכאורה עוולה נזיקית בטוקבק. גישה מחמירה יותר היא של השופטת ד"ר [[מיכל אגמון-גונן]], שכתבה, בעת שכיהנה כשופטת שלום ב[[ירושלים]], שיש לחשוף זהות כותב טוקבק רק אם עשויה לקום אחריות פלילית על כותבה <ref>{{הערה|1=[http://www.law.co.il/computer-law/ploni_v_bezeqint.pdf בש"א 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי ואח']</ref>}}. גישה שלישית, המהווה גישת ביניים, נקבעה על ידי השופט [[יצחק עמית]], בעת שכיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה. הוא קבע שניתן לחשוף זהות של כותב טוקבק במקרה של עוולה נזיקית חמורה, וכאשר מתקיים "דבר מה נוסף" שמעיד על החומרה{{הערה|{{הארץ|תומר זרחין|בית המשפט: אין לחשוף זהות טוקבקיסטים שהשמיצו עיתונאי|1.1186482|25 בינואר 2010}}}}.

המחלוקת בבתי המשפט באה אל קיצה בהכרעת [[בית המשפט העליון]] במרץ [[2010]], שבה נדחתה בקשה של אדם שנפגע מטוקבק אנונימי, לחשוף את פרטיו של כותב הטוקבק, כדי שיוכל לתבוע אותו לדין בגין [[לשון הרע]].<ref>{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/07/470/044/p10/07044470.p10.htm רע"א 4447/07 רמי מור נגד ברק אי.טי.סי. (1995)], ניתן ב-25.3.2010</ref>}} בדעת רוב של המשנה לנשיאה, השופט [[אליעזר ריבלין]] והשופט [[אדמונד לוי]], נקבע כי אין בחוק הקיים מסגרת משפטית מתאימה, וכי זה תפקידו של המחוקק, ולא של בית המשפט, לעצב הסדר כזה. השופט [[אליקים רובינשטיין]] נותר בדעת מיעוט. השופטים נחלקו גם בשאלה של מהות הטוקבק, מידת ההגנה הראויה לו, וגבולות האנונימיות.

[[יון פדר]], העורך הראשי של אתר [[ynet]], ציין בשנת 2006 כי: {{ציטוטון|אנחנו מקבלים בין 12 אלף ל-15 אלף טוקבקים ביום, אבל המדיניות שלנו היא מאוד סלקטיווית. בממוצע, אנחנו מעלים רק כ-6,000 מהם, את היתר אנחנו מעיפים. ידיעות על פיגוע, למשל, מניבות המון טוקבקים רגשיים ופחות טוקבקים מושכלים. התפקיד שלנו לסנן את הטוקבקים המרושעים}} ‏‏<ref>{{הערה|1=‏[http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20060909_760371 מסנן הטוקבקים הלאומי], איילה צורף, [[9 בספטמבר]] [[2006]], [[TheMarker]]‏</ref>}}. בחלק מאתרי החדשות הגדולים בישראל צנזור הטוקבקים נעשה לפי מכסות, כאשר במדורי ברנז'ה מצונזרים 50% מהטוקבקים, במדורי רכילות 5-10% ובמדורי החדשות 20-30% ‏‏<ref>{{הערה|1=‏'''פירמה: המושכים בחוטים''', ראיון של ניב רסקין עם עורך נענע10 [[רותם דנון]], [[הוט בידור ישראלי]], שודר ב-[[21 בינואר]] [[2009]]‏</ref>}}. מדיניות הטוקבקים של האתר השתנתה מאז מספר פעמים.

המרכיב השלישי על פי תורת הרטוריקה של אריסטו הינו ה[[לוגוס]]. טיעונים כנגד או בעד הלוגוס באים לידי ביטוי בדגש על סילוף או אישוש עובדות כתובות, הדגשת פרטים מסוימים על אחרים ועוד. שיח תגובה מסוג זה מתייחס להגיון ברצף אירועים היסטורי ומשמש ככלב השמירה על האתיקה של הכותב.<ref>{{הערה|1=איילת כהן, מוטי נייגר, [http://www.idi.org.il/PublicationsCatalog/Documents/BOOK_7077/ITONUT_FOR_WEB.pdf#page=322 To Talk and to Talkback - ניתוח הרטוריקה של השיח־תגובה (talkback) בעיתונות המקוונת], בקובץ: תהילה שוורץ-אלטשולר, (2007), '''עיתונות דוט.קום - עיתונות מקוונת בישראל''', [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]] ומרכז בורדה לתקשורת חדשנית באוניברסיטת בן–גוריון בנגב, עמ' 321-350] </ref>}}