קורבן תודה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 1:
'''קורבן תודה''' הוא [[קורבן (יהדות)|קורבן]] נדבה שהיה קרב ב[[בית המקדש]]. תכלית הקורבן - כשמו, הודאה לה' על ישועה שהביא למגיש הקורבן. למעשה, קורבן תודה נחשב סוג של [[קורבן שלמים]], ודיניו מפורטים בתורה בפרשת קורבן השלמים,<ref>{{הערה|1=ראו [[ספר ויקרא]] פרק ז פסוקים יא-יב: "וזאת תורת '''זבח השלמים''' אשר יקריב לה'. אם על '''תודה''' יקריבנו...".</ref>}}; אך יש לו כמה דינים שבהם הוא שונה מקורבן שלמים רגיל. קורבן תודה הוא תמיד קורבן יחיד, והוא לעולם אינו בא כקורבן ציבור. על פי המדרש שונה קורבן תודה מכל הקרבנות, בכל שאינו עתיד להתבטל בעתיד{{הערה|[[ויקרא רבא]] ט' ז' וכן ב-כ"ז י"ב ; [[פסיקתא זוטרתא]] על [[פרשת צו]] כ"ג א}}.
 
==המקור ב[[תורה]]==
שורה 5:
 
==מביאי הקורבן==
קורבן תודה הוא קורבן נדבה, שאדם מביא לפי רצונו; אך יש שכתבו שקורבן זה בא על ידי מי שנעשה לו נס וניצול, כמו יורדי הים - הנוסעים בספינה בים הגדול, שהם שרויים בסכנה; הולכי מדבריות - שאף המדבר הוא מקום סכנה; חולים שנתרפאו ממחלה מסוכנת, ומי שהיה חבוש בבית האסורים והשתחרר.<ref>{{הערה|1=מקור הדברים בדברי האמורא [[רב]] ב[[מסכת ברכות]] נד,ב: "ארבעה צריכין להודות: יורדי הים, והולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא". הדברים שם נאמרו לגבי [[ברכת הגומל]] אך [[רש"י]] ו[[רשב"ם]] לויקרא ז,יב כתבו שאלה הם גם המביאים קורבן תודה. הגמרא מבססת את חובת ההודאה של ארבעה אלה על מזמור ק"ז ב[[ספר תהילים]], שם מתוארים ארבעתם ובכולם נאמר בסיום: "יודו לה' חסדו, ונפלאותיו לבני אדם" (פסוקים ח,טו,כא,לא).</ref>}}
 
==תהליך ההקרבה והאכילה==
 
קורבן התודה, כשאר סוגי השלמים יכול לבוא מכל סוגי הבהמות הכשרות לקורבן: [[פרה|פרים]], [[כבש הבית|כבשים]] ו[[עז הבית|עזים]], זכרים ונקבות, גדולים וקטנים (כלומר: ללא הגבלת גיל)<ref>{{הערה|1=למעט בהמה שטרם עברו שמונה ימים מאז לידתה.</ref>}}.
 
הקרבת התודה זהה ברוב פרטיה להקרבת קורבן שלמים, אך יש שני דינים ייחודיים לקורבן תודה: א. ביחד עם הקורבן יש להביא ארבעים לחמים, מהם ארבעה ניתנים לכהנים לאכילה ואף מותרת באכילה ל[[בת כהן]], והשאר נאכלים על ידי הבעלים, קרוביהם וחבריהם. ב. אכילת התודה מוגבלת ליום ההקרבה והלילה שלאחריו, בעוד ששלמים נאכלים עד תום היום השני להקרבה.
 
אלו הם שלבי הקרבת התודה:<ref>{{הערה|1=ראו [[משנה]] [[מסכת זבחים]] פרק ה משנה ו.</ref>}}
 
1. '''[[סמיכה (קורבן)|סמיכה]]''' - הנחת ידי בעל הקורבן על ראש הבהמה. לדעת ה[[רמב"ם]]<ref>{{הערה|1=הלכות מעשה הקורבנות פרק ג' הלכה ט"ו.</ref>}}, המקריב שלמים אומר "דברי שבח" בזמן הסמיכה, ונראה שכך עושה גם המקריב קורבן תודה.
2. '''[[שחיטה (הלכה)|שחיטה]]''' - שחיטת התודה נעשית בכל מקום בעזרה, כדין "קדשים קלים".
שורה 31:
8. '''הקטרת אימורים''' - הכהן לוקח חלקים מסוימים מן הבהמה ([[חלב (שומן)|חלב]], כליות, ועוד), מעלה אותם לראש המזבח, ומניח אותם על מערכת העצים הבוערת.
 
9. '''[[נסכים]]''' - יחד עם קורבן התודה מביאים [[יין]], ומנסכים (שופכים) אותו על גבי המזבח. כמו כן מביאים מנחת נסכים - מנחה העשויה מסולת חיטים ו[[שמן]] המעורבים זה בזה, ומקטירים אותה על גבי המזבח. הכמויות המדויקות של הסולת, היין והשמן תלויים במין הבהמה הקרבה.<ref>{{הערה|1=ספר במדבר פרק ט"ו פסוקים א-טז.</ref>}}
 
10. '''אכילת הבשר והלחם''' - בשר התודה והלחמים הבאים עמה נאכלים על ידי הבעלים, מלבד ה[[חזה ושוק|חזה, שוק הימין]] וארבעה הלחמים שניתנו לכהן, שהם נאכלים על ידי הכהנים ובני משפחותיהם. קורבן התודה נאכל במשך יום ההקרבה והלילה שלאחריו, וזאת בניגוד לקורבן שלמים רגיל, שנאכל עד תום היום השני להקרבה. מקום אכילת התודה (כולל החלקים הניתנים לכהנים) הוא בכל שטח [[ירושלים]] המקודשת.