מבצע רגל עץ – הבדלי גרסאות

הרמטכ"ל, [[משה לוי]] ביקש תחילה מ[[אגף מבצעים|אגף המבצעים]] תכנונים לביצוע הפעולה גם מ[[חיל הים הישראלי|חיל הים]] וממפקדת [[חיל הרגלים הישראלי|קחצ"ר]]. בסופו של דבר, בשל ההיערכות המהירה והסיכון הנמוך יותר, הוחלט להטיל את המשימה על חיל האוויר<ref>{{הערה|1=[[בן כספית]] ו[[אילן כפיר]], "'''אהוד ברק: חייל מספר אחד'''",[[הוצאת קוראים|קוראים]], [[1998]], עמוד 188.</ref>}}. מטוסי ה-[[F-15]] ("בז") נבחרו למשימה בשל אמינותם הטכנית ויכולת התדלוק האווירית שלהם. התכנון היה ששמונת המטוסים המיועדים להפציץ את היעד יתודלקו פעמיים באוויר - תדלוק ראשון במהלך הטיסה אל היעד, ותדלוק קצר נוסף לפני הכניסה לאזור התקיפה, על מנת למלא את מכלי הדלק במלואם. בעיית האמינות הטכנית של המטוסים הייתה מרכזית. נבחרו 10 מטוסים שבהם נתגלה מספר התקלות הנמוך ביותר בעבר ושני מטוסים מתוך העשרה טסו כגיבוי למקרה שתתגלה תקלה לפני נקודת האל-חזור בתקיפה.

לאחר תפיסתו של הסוכן הישראלי [[יונתן פולארד]] בנובמבר 1985 הופיעו בתקשורת העולמית פרסומים מהם עלה כי ההתקפה הישראלית המדויקת התאפשרה הודות לתצלומי לוויין שהעביר פולארד לישראל לאחר שהתברר לו כי תצלומים ומידע מסוג זה לא הועברו על ידי ארצות הברית<ref>{{הערה|1=[[יוסי מלמן]] ודן רביב, "'''מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין'''", הוצאת [[ידיעות ספרים]], [[2012]], עמוד 358.</ref>}}, זאת בניגוד להסכמי העברת מידע בין שתי המדינות שנחתם ב-[[1983]]. טענות אלה אומתו על ידי חברי כנסת ואישי ציבור שהיו מעורבים בזמנו בקיום המבצע (ראו לדוגמה את דבריו של חבר הכנסת [[אליעזר כהן|אליעזר (צ'יטה) כהן]] המופיעים [http://www.freepollard.net/inside/movie.asp בסרט] שערך הוועד למען פולארד).