הבדלים בין גרסאות בדף "קתה קולוויץ"

נוספו 20 בתים ,  לפני 7 שנים
מ
בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
מ (בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה)
[[קובץ:K Kollwitz autoportrait.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[דיוקן עצמי]], [[ליתוגרפיה]], 1924]]
'''קֵתֵה (שמידט) קוֹלְוִויץ''' (ב[[גרמנית]]: '''Käthe Kollwitz'''; {{כ}}[[8 ביולי]] [[1867]], [[קלינינגרד|קניגסברג]], [[פרוסיה המזרחית]]<ref>{{הערה|1=אז חלק מ[[פרוסיה]], שהפכה בהמשך חלק מ[[הקיסרות הגרמנית|האימפריה הגרמנית]]. כיום [[קלינינגרד]], [[רוסיה]].</ref>}} – {{כ}}[[22 באפריל]] [[1945]], [[מוריצבורג]], ליד [[דרזדן]]) הייתה [[אמן (אמנות)|אמנית]] [[הדפס]]ים, [[ציור|ציירת]] ו[[פיסול|פסלת]] [[גרמנים|גרמנייה]]. יצירתה נותנת ביטוי אישי עז לסבלם של פועלים ושל אנשים קשי היום שחיו בגרמניה בתקופת [[הרייך השני]] ובין שתי מלחמות העולם. בעבודותיה ניכרת זיקתה ל[[סוציאליזם]], ורוח [[פציפיזם|פציפיסטית]] מנשבת בהן.
 
==תולדות חייה==
יצירותיה של קתה קולוויץ הן כתב אישום [[חברתי]] כנגד העוולות הנעשות ל[[מעמד הפועלים]] העני, ויש בהן הזדהות רגשית עמוקה עם מושאי עבודותיה: מבטי הילדים המושיטים את צלחותיהם לקבל מעט אוכל, מבט מבוהל של אם הנושאת את בנה קורבן התאונה, גופה המעוות של אישה הנלחמת במלאך המוות, הזעם על פניהם של איכרים המניפים חרמשים. תמונותיה מלאות קדרות ומועקה. מעטות היצירות שיש בהן שביב של תקווה, כמו תמונת האם המחייכת אל ילדה, או הרוך על פניה של אם מיניקה, וגם בהן יש דוק של עצב. עבודותיה מפגינות הזדהות רבה עם גורלן הקשה של הנשים והאמהות. ילד מת בחיקה של אם, אישה המתבשרת על נפילת בעלה בחזית, אישה וילדיה בבית מחסה עירוני, נשים מאחורי סורגים. באחד מציוריה הראשונים, "גורלה של אישה", המבוסס על דמותה של [[פאוסט#חלק שני של הטרגדיה, טרגדיית גרטכן|"גרטכן"]] מתוך [[פאוסט]] של [[גתה]], היא מתמודדת עם המיניות ומשחק הגברים ברגשותיה של האישה.
 
קולוויץ שאבה השראה ליצירותיה מביתה: סבה הטיף נגד הכנסייה הממוסדת הנתמכת בידי המדינה<ref>{{הערה|1=סבה מצד אמה, יוליוס רופ (Julius Rupp), הקים את "הקהילה הדתית החופשית" (Freie evangelische Gemeinde) הראשונה ולאחר מותו נטל אביה את תפקידו.</ref>}}. אביה, קרל שמידט, השתתף בהתקוממות "[[אביב העמים]]"<ref>{{הערה|1=מרד שפרץ ב-[[1848]] בגרמניה ובארצות נוספות באירופה כנגד המשטרים העריצים וזכויות היתר של האצולה.</ref>}} ובעקבות זאת נאלץ להפסיק את לימודי ה[[משפטים]] באוניברסיטה ולמצוא את פרנסתו כבנאי. קולוויץ הצעירה נחשפה לדיונים [[פוליטיקה|פוליטיים]] וקראה ספרים של [[גתה]], [[טולסטוי]], [[היינריך היינה|היינה]], [[אמיל זולא]] ואחרים. בבגרותה השתמשה ביצירתה בדמויות מסיפוריהם וממחזותיהם. האזור העני שבו התגוררה בצפון ברלין, ומטופליו של בעלה מקרב אוכלוסיית הפועלים, עוררו בה אהדה לאנשים אלה ולסבלם. נפילת בנה במלחמה העצימה במידה ניכרת את השקפת העולם האנטי-מלחמתית שלה.
 
את דעותיה הפוליטיות הביעה קולוויץ בציורי כרזות לארגונים שונים ובסדרת ציורים לכתב העת ה[[סאטירה|סאטירי]] "[[זימפליציסימוס]]" (Simplicissimus). היא גם לא היססה להביע דעתה ברבים. בשנת [[1897]] צירפה את חתימתה לעתירה שאורגנה על ידי [[מגנוס הירשפלד]] לביטול [[סעיף 175]] לחוק הגרמני שאסר קיום [[הומוסקסואליות|יחסים הומוסקסואליים]]. בשנת [[1932]] חתמו היא ובעלה על עצומה נגד [[המפלגה הנאצית]]<ref>{{הערה|1=. העצומה קראה למפלגות השמאל, למפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) שבעלה היה חבר בה ול[[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה|מפלגה הקומוניסטית של גרמניה]] (KPD), להתאחד ולרוץ יחד בבחירות כדי למנוע את עליית המפלגה הנאצית לשלטון.</ref>}}.
 
ביטוי תמציתי להשקפת עולמה ניתן למצוא במילים שהיא עצמה כתבה באחד ממכתביה:
 
===טכניקות===
קתה קולוויץ הייתה בראש ובראשונה אמנית הדפסים. <ref>{{הערה|1=להרחבה בשיטות הדפס, עיינו ערך [[הדפס]] וכל הקישורים מערך זה. כמו כן ראו את סדרת הערכים בוויקיפדיה באנגלית (ושפות אחרות), עיינו [[W:Printmaking|Printmaking]].</ref>}} אביה כיוון אותה בגיל צעיר לתחום זה. בתחילה התמחתה בהדפסי {{מונחון|שקע|שיטת הדפס שקע מבוססת על יצירת שקע בלוח מתכת, לרוב מנחושת, שלתוכו חודר הדיו; והעברת הדיו לנייר באמצעות מכבש}} בשיטות {{מונחון|תצריב|תצריב|שיטת הדפס שקע המבוססת על יצירת שקע בלוח נחושת, באמצעות חומצה, שלתוכו חודר הדיו והעברת הדיו לנייר}} ו{{מונחון|תחריט|תחריט|שיטת הדפס שקע המבוססת על יצירת שקע בלוח נחושת, באמצעות חוד מתכת, שלתוכו חודר הדיו והעברת הדיו לנייר}}. בגיל 14 יצרה את התצריב הראשון שלה ועד [[1912]] הייתה טכניקה זו מרכזית בעבודתה. להשגת טווח {{מונחון|טונלי|הטון הוא צירוף של הגוונים והאור בציור}} רחב ומרקם מתאים שילבה מספר טכניקות של הדפסי שקע וחזרה ותיקנה את לוחות ההדפסה עד להגעה לתוצאה הרצויה לה. את ה[[רישום|רישומים]] המכינים ציירה ב[[עיפרון]], [[דיו]] וב[[מכחול]]. רישום ב[[פחם]], שליווה אותה לאורך כל עבודתה האמנותית, איפשר לה ליצור אווירה המהווה מרכיב בציור האקספרסיוניסטי.
בשנת [[1920]] התרשמה מ{{מונחון|הדפס עץ|הדפסי העץ|שיטת הדפס בלט המבוססת על חיתוך והסרת חומר מתוך לוח עץ; מריחת השטח שנשאר בצבע והעברת הצבע לנייר באמצעות מכבש.}} של האמן [[ארנסט ברלאך]] (Ernst Barlach) ויצרה מספר יצירות בטכניקה זו. הראשונה שבהן הייתה ההדפס לזכרו של קרל ליבקנכט. טכניקה זו, שאינה מאפשרת ליצור טוני ביניים, מגבירה את האפקט הדרמטי ושימשה את האמנית במחזורי "מלחמה" ו"פרולטריון". עד [[1925]] יצרה את מרבית יצירותיה בשיטה זו. להכנת הרישומים השתמשה במכחול ודיו אשר ייצגו בצורה טובה את האפקט המתקבל בהדפס עץ.
 
32,748

עריכות