קתה קולוויץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←ממלחמת העולם הראשונה ועד עליית הנאצים: נפל-->נהרג כמקובל |
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
||
שורה 1:
[[קובץ:K Kollwitz autoportrait.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[דיוקן עצמי]], [[ליתוגרפיה]], 1924]]
'''קֵתֵה (שמידט) קוֹלְוִויץ''' (ב[[גרמנית]]: '''Käthe Kollwitz'''; {{כ}}[[8 ביולי]] [[1867]], [[קלינינגרד|קניגסברג]], [[פרוסיה המזרחית]]
==תולדות חייה==
שורה 37:
יצירותיה של קתה קולוויץ הן כתב אישום [[חברתי]] כנגד העוולות הנעשות ל[[מעמד הפועלים]] העני, ויש בהן הזדהות רגשית עמוקה עם מושאי עבודותיה: מבטי הילדים המושיטים את צלחותיהם לקבל מעט אוכל, מבט מבוהל של אם הנושאת את בנה קורבן התאונה, גופה המעוות של אישה הנלחמת במלאך המוות, הזעם על פניהם של איכרים המניפים חרמשים. תמונותיה מלאות קדרות ומועקה. מעטות היצירות שיש בהן שביב של תקווה, כמו תמונת האם המחייכת אל ילדה, או הרוך על פניה של אם מיניקה, וגם בהן יש דוק של עצב. עבודותיה מפגינות הזדהות רבה עם גורלן הקשה של הנשים והאמהות. ילד מת בחיקה של אם, אישה המתבשרת על נפילת בעלה בחזית, אישה וילדיה בבית מחסה עירוני, נשים מאחורי סורגים. באחד מציוריה הראשונים, "גורלה של אישה", המבוסס על דמותה של [[פאוסט#חלק שני של הטרגדיה, טרגדיית גרטכן|"גרטכן"]] מתוך [[פאוסט]] של [[גתה]], היא מתמודדת עם המיניות ומשחק הגברים ברגשותיה של האישה.
קולוויץ שאבה השראה ליצירותיה מביתה: סבה הטיף נגד הכנסייה הממוסדת הנתמכת בידי המדינה
את דעותיה הפוליטיות הביעה קולוויץ בציורי כרזות לארגונים שונים ובסדרת ציורים לכתב העת ה[[סאטירה|סאטירי]] "[[זימפליציסימוס]]" (Simplicissimus). היא גם לא היססה להביע דעתה ברבים. בשנת [[1897]] צירפה את חתימתה לעתירה שאורגנה על ידי [[מגנוס הירשפלד]] לביטול [[סעיף 175]] לחוק הגרמני שאסר קיום [[הומוסקסואליות|יחסים הומוסקסואליים]]. בשנת [[1932]] חתמו היא ובעלה על עצומה נגד [[המפלגה הנאצית]]
ביטוי תמציתי להשקפת עולמה ניתן למצוא במילים שהיא עצמה כתבה באחד ממכתביה:
שורה 48:
===טכניקות===
קתה קולוויץ הייתה בראש ובראשונה אמנית הדפסים.
בשנת [[1920]] התרשמה מ{{מונחון|הדפס עץ|הדפסי העץ|שיטת הדפס בלט המבוססת על חיתוך והסרת חומר מתוך לוח עץ; מריחת השטח שנשאר בצבע והעברת הצבע לנייר באמצעות מכבש.}} של האמן [[ארנסט ברלאך]] (Ernst Barlach) ויצרה מספר יצירות בטכניקה זו. הראשונה שבהן הייתה ההדפס לזכרו של קרל ליבקנכט. טכניקה זו, שאינה מאפשרת ליצור טוני ביניים, מגבירה את האפקט הדרמטי ושימשה את האמנית במחזורי "מלחמה" ו"פרולטריון". עד [[1925]] יצרה את מרבית יצירותיה בשיטה זו. להכנת הרישומים השתמשה במכחול ודיו אשר ייצגו בצורה טובה את האפקט המתקבל בהדפס עץ.
|