ויקיפדיה

האזנת סתר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מחקתי פסקה לא-אינציקלופדית שלא הייתה כתובה כראוי והתאמתה למאמר ולתוכנו מוטלת בספק.
OfekBot (שיחה | תרומות)
32,748 עריכות
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 16:
ב[[ישראל]], מקובלת ההבחנה בין האזנת סתר למטרת [[ביטחון לאומי|ביטחון המדינה]], ובין האזנת סתר למטרת מניעת [[עבירה|עבירות]] פליליות וגילוי [[עבריין|עבריינים]].
 
האזנה למטרת ביטחון המדינה מבוצעת על ידי [[שירות ביטחון כללי|השב"כ]] או על ידי [[אגף המודיעין]] ב[[צה"ל]]. מי שמתיר בחתימתו האזנת סתר למטרה זו הוא [[שר הביטחון]] או [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] בלבד, וההיתר תקף עד שלושה חודשים מיום הוצאתו, אך ניתן להאריכו. במקרים דחופים, ראש רשות הביטחון הרלוונטית (ראש השב"כ או ראש אגף המודיעין) רשאים להתיר האזנה גם ללא אישור הדרג המדיני הבכיר, וזאת ל-48 שעות בלבד. בצה"ל, מותרת האזנה למרבית הטלפונים הצה"ליים באישור קשר"ר‏‏<ref>{{הערה|1=‏פקודת מטכ"ל [http://dover.idf.il/IDF/pkuda/030101.doc 3.0101]‏</ref>}}.
 
האזנה למטרת גילוי ומניעת עבירות, מבוצעת על ידי [[משטרת ישראל|המשטרה]] או על ידי גופי חקירה אחרים (כמו [[רשות ניירות ערך]] או [[הרשות להגבלים עסקיים]]). היתר להאזנה כזו מתקבל על ידי [[שופט]] ב[[בית המשפט המחוזי]], לאחר שהוצגו בפניו נימוקים לפגיעה ב[[הזכות לפרטיות|פרטיות]] למטרת מניעה מראש או גילוי בדיעבד של פשע (עבירה שעונש המקסימום לגביה הוא מאסר 3 שנים ומעלה). במקרים דחופים רשאי [[המפקח הכללי של משטרת ישראל]] להתיר האזנה ל-48 שעות.
שורה 30:
נושא האזנות הסתר נבחן פעמים אחדות על ידי [[הכנסת]] ו[[מבקר המדינה]].
 
פרשיות האזנת סתר העסיקו את הכנסת כבר משנות ה-50. בינואר 1953 התגלה [[מכשיר ציתות|מכשיר האזנה]] במשרד של ח"כ [[מאיר יערי]]{{הערה|{{חרות||מכשיר האזנה סודי אלחוטי הותקן בחדרו של מאיר יערי|1953/01/30|00814}}}}{{הערה|ליטל לוין, "[http://www.haaretz.co.il/opinions/today-before/1.1573202 23.11.1962 / פולמוס בנושא חוק האזנת סתר]", "הארץ", 23.11.2011}}, אחר כך הועלו תלונות על האזנות מצד שרי הציוניים הכלליים מכאן, וחברי סיעת מק"י מכאן, ב-1959 מצא ח"כ טופיק טובי מיקרופון בגג ביתו ושנתיים אחר כך במקלט הרדיו<ref>{{הערה|1=גם טופיק טובי וגם הציוניים הכלליים האשימו בניסיון האזנת הסתר את השב"כ</ref>}}, ב-1960 גינה בית המשפט שימוש במכשירי ציתות במשפט הרצח של אביגיל סלומון.<ref>{{הערה|1="[http://www.jpress.org.il/Default/client.asp?Skin=TAUHe&Enter=True&Ref=REFWLzE5NjAvMTEvMTQjQXIwMDYwMA%3D%3D&Mode=Gif&Locale=hebrew-skin-custom מיקרופונים הוסתרו בדירות המעורבים במשפט הרצח של אביגיל סלומון]", "דבר", 14.11.1960</ref>}} בעקבות אירועים אלה ואחרים הועלו ב-1961 שתי הצעות חוק פרטיות בנושא<ref>{{הערה|1=ח"כ צ. צימרמן מהמפלגה הליברלית דרש איסור מוחלט על האזנת סתר בתחום היחיד. ההצעה השנייה הייתה של ח. לנדאו מ"חירות"</ref>}}. ההצעות הועברו לוועדת חוקה חוק ומשפט, אך נגנזו בגלל פיזור הכנסת הרביעית.
הצעת חוק ממשלתית "חוק מניעת האזנת סתר" הונחה לראשונה על שולחן הכנסת ב-5.11.1962. היא התקבלה והועברה לוועדה<ref>{{הערה|1="חוק האזנת סתר - לוועדה", "הארץ", 28.11.1962</ref>}}. ב-1979 קיבלה הכנסת את 'חוק האזנת סתר'.
 
ב-1991 התפוצצה פרשת האזנת הסתר הבלתי חוקית לעיתונאי מוטי גילת, על רקע חקירת המשטרה בפרשת דרעי ופרסומיו של גילת בעניין. בציתות הוקלטה שיחתו של מפכ"ל המשטרה, יעקב טרנר, עם גילת. הנאשמים נשפטו והורשעו.
 
בשנת [[1991]] פרסם מבקר המדינה דו"ח שכותרתו "האזנות סתר ושימושן במשטרה", שהצביע על חוסר [[מידתיות]] בשימוש שעשתה המשטרה בהאזנות סתר. המשטרה, כך נחשף, מבצעת מדי שנה כ-1,000 האזנות סתר על פי צווים של בית משפט<ref>{{הערה|1=ראובן שפירא, "1000 האזנות סתר משטרתיות מדי שנה", "הארץ", 26.4.1992</ref>}}.
 
בתחילת [[2002]] עלו טענות כנגד האזנות סתר שבוצעו ב[[יאחב"ל]] לשלושה אישים: [[אביגדור ליברמן]], [[מיכאל גורלובסקי]] ו[[דוד אפל]]. האזנות הסתר בוצעו כדין, במסגרת [[חקירת משטרה]] ובהיתר של בית המשפט, אך היקף השיחות שתומללו היה גדול, ונכללו בהן רבות שלא היו רלוונטיות לחקירה, לרבות שיחות עם שרים, חברי הכנסת ואישי ציבור אחרים.{{הערה|שם=לינדנשטראוס|1=[http://www.mevaker.gov.il/serve/contentTree.asp?bookid=575&id=192&contentid=&parentcid=undefined&sw=1024&hw=702 חוות דעת: האזנות סתר בחקירות פליליות], באתר מבקר המדינה.}} בעקבות זאת פתח מבקר המדינה, [[אליעזר גולדברג]], בבדיקה של נושא האזנות הסתר, שממצאיה פורסמו בשנת 2004, בדוח שנתי 54ב של מבקר המדינה. הביקורת העלתה כי לא הייתה הקפדה על פירוט השיקולים שיש לשקול לעניין הצורך בהאזנת הסתר מול מידת הפגיעה בפרטיות הכרוכה בה. המבקר קבע כי "מן הראוי שהמשטרה והיועץ המשפטי לממשלה יעשו במשותף בחינה יסודית ומעמיקה של העניינים העולים מדוח זה, כמתחייב מרגישותו ומורכבותו של הנושא, ויקבעו הנחיות ברורות ומפורטות ככל האפשר, ואם נחוץ הדבר לדעתם, אף ייזמו שינוי המסגרת החוקית".
שורה 41:
בעקבות דו"ח המבקר הורה [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[אליקים רובינשטיין]], על הקמת צוות הפקת לקחים בראשות עו"ד לבנת משיח, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לתפקידים מיוחדים. באפריל 2005 פרסם הצוות דו"ח ובו המלצות לתיקון הסדרי האזנת הסתר. בעקבות המלצות אלה הכינה המשטרה כ-40 נהלים המסדירים את מכלול הנושאים הקשורים להאזנת הסתר.
 
בעקבות ההאזנות שנדונו במשפטו של השר [[חיים רמון]] הקימה [[הכנסת]] [[ועדת חקירה פרלמנטרית]] לבדיקת סוגיית האזנות הסתר בישראל<ref>{{הערה|1=‏אריק בנדר, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/508/901.html תוקם ועדת חקירה להאזנות סתר], [[nrg]]{{כ}}, 22.11.2006{{ש}}[http://www.knesset.gov.il/committees/heb/vaada.asp?vaada=230 ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין האזנות סתר]</ref>}}. [[ועדת חוקה, חוק ומשפט]] של הכנסת, בשבתה כ[[ועדת חקירה פרלמנטרית|וועדת חקירה פרלמנטרית]], קראה בהחלטה פה אחד לשר המשפטים לאמץ את המלצות השופט בדימוס ד"ר [[ורדי זיילר]] בעניין האזנות הסתר במשפט רמון ולהקים [[ועדת בדיקה ממשלתית]]. הממשלה החליטה להעביר את הנושא לבדיקת [[מבקר המדינה]], [[מיכה לינדנשטראוס]]. ב-[[28 ביוני]] [[2010]], פרסם מבקר המדינה דו"ח שכותרתו "האזנות סתר בחקירות פליליות".{{הערה|שם=לינדנשטראוס}}
 
בדו"ח הוצגו נתונים שמסרה [[משטרת ישראל]] על ההאזנות בשנים 2008-2004:
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/האזנת_סתר"