הקרב על הים התיכון – הבדלי גרסאות

הים התיכון היה מאז ומעולם המגרש הביתי של הצי הבריטי. בשל הנחיתות המספרית של [[הצי המלכותי]] לעומת [[הצי המלכותי האיטלקי]], החליטו הבריטים למקד את המאמץ בהגנה על שלוש נקודות אסטרטגיות: [[גיברלטר]], [[מלטה]] ו[[תעלת סואץ]]. הגנה על נקודות אלו אפשרה לבריטים להשאיר את צירי האספקה החיוניים שלהם פתוחים. למלטה הייתה חשיבות רבה ביותר במערכה היות ש[[שיירה|שיירות]] [[בעלות הברית]] יכלו לחנות בה בדרכן וכמו כן שימשה כבסיס לתקיפות בעלות הברית על צירי האספקה של מדינות הציר.<ref>{{הערה|1=Mollo, p.128</ref>}}

המחסור בדלק היה גם הוא לרועץ הצי האיטלקי. כבר בשנת 1941 הורגש מחסור בדלק ובמהלך המלחמה נוצלה 75 אחוזים מתצרוכת הדלק של האיטלקים על ידי [[משחתת|משחתות]] ו[[ספינת טורפדו|סירות טורפדו]] במהלך משימות ליווי.<ref>{{הערה|1=Sadkovich, pp. 286-287</ref>}}

[[הצי הצרפתי]], הרביעי בגודלו בעולם, עדיין היה בנחיתות מספרית לעומת הצי הבריטי. על פי הסכם עם הבריטים, היה הריכוז המשמעותי ביותר של כלי שיט צרפתים באזור המזרח התיכון. באזור זה איים הצי האיטלקי על נתיבי השיט הצרפתיים בין צרפת לצפון אפריקה וכן על הנתיבים בין [[גיברלטר]] לבין [[תעלת סואץ]].<ref>{{הערה|1=Mollo, p.55</ref>}}