השושלת הפאטמית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 29:
השושלת נוסדה בשנת [[909]] על ידי [[עבדאללה אלמהדי באללה]], שטען לזכות לשלטון על בסיס היותו צאצא של [[מוחמד]], דרך בתו של מיסד האסלאם [[פאטמה בת מוחמד|פאטִמה א-זהרה]] (ומכאן שמה של השושלת) ובעלה [[עלי אבן אבו טאלב]], בן דודו של מוחמד וה[[אימאם]] השיעי הראשון. עבדאללה התיימר להיות צאצא ישיר של ג'עפר אלצדיק דרך בנו הבכור אסמאעיל. לכן, הזרם השיעי שאליו השתייכו נקרא "אסמאעיליה."
 
עבדאללה הפיל את השושלת האע'לבית ששלטה במקום והייתה מנאמניה של העבאסים, בעזרת דַעְוַה שנעשתה על ידי הדַאעי<ref>{{הערה|1="דעוה" היא מונח בערבית ששימש את הנביא כדי לתאר את ההטפה שלו לאסלאם. ניתן לתרגם כ"הטפה" או, באופן פרוכרוניסטי, כ"תעמולה."</ref>}} (מטיף) אבו עבדאללה אלחֻסֵין אלשיעי בקרב השבטים הברברים שבגבול האמירות האע'לבית בשנת 909. לאחר מכן כבש את האמירות האידריסית באזור מרוקו של היום ועד מהרה הצליח להשתלט על כל אזור ה[[מגרב]], הכולל בימינו את שטחן של המדינות [[מרוקו]], [[אלג'יריה]], [[תוניסיה]] ו[[לוב]]. את בירתו הקים בעיר [[אלמהדיה]] שבתוניסיה, שנקראה על שם תוארו השלטוני, אלמהדי - הגואל.
 
הח'ליפות הפאטמית שלטה במהדיה במשך שלוש דורות של שליטים: שישים ושלוש שנים של שלטון שבמהלכו התמודדו הח'ליפים אלמהדי, אלקאים ואלמנצור. בתקופה זו התמודדו הח'ליפים עם עיצוב שלטונם הפוליטי והדתי ועם שורה של אירועי פנים וחוץ שלא אחת כמעט וסיכנו את המשכיות השושלת ואת ריבונותה. הראשון באלו היה מרד [[ח'וארג'|חַ'וַארִגִ'י]] בהנהגת אבו יזיד "שיח' אלמואמינין" שהחל עם מותו של אלמהדי ונמשך גם לאחר מותו בלא עת של אלקאים יורשו, אך דוכא על ידי אלמנצור באמרִ אללה בשנת 947 על ידי האמירים הזירים שקמו מתוך שבטי הסנהאג'ה הברברים.
שורה 46:
לדוגמה יש לציין את באדר אלג'מאלי - ארמני במוצאו, ששימש כשר צבא והביא עמו למצרים צבא של ארמנים נוצרים שגורשו ממצרים רק בערוב ימיה של הח'ליפות. לשליטים אלמעיז ואלעזיז היה גם אמיר יהודי בשם [[יעקוב אבן כיליס|יעקוב בן כִּלִיס]] שהפך אצל הח'ליף אלעזיז לוזיר (משנים לחל'יף). אפילו העלילו על הפאטמים (מצד העבאסים) שמוצאם מ"רופא עיניים יהודי" וזאת כהד למדיניות הסובלנית שלהם כלפי יהודים. יוצא הדופן מבחינת הסובלנות הדתית היה "ה[[ח'ליף]] המשוגע", [[אל-חאכם (ח'ליף פאטמי)|אלחאכם באמר אללה]].
 
נראה שגם נשים זכו לאפשרות לקידום במוסדות השלטון, בין אם כעבדים ובין אם כבנות חורין.<ref>{{הערה|1=במצרים של המאה התשיעית ניתן לזהות נשים בנות חורין או אמידות על בסיס שמן, כיוון שנשות מצרים בעת ההיא נקראו תמיד "סִת" במובן של גברת.</ref>}} נראה שבמשך תקופות מסוימות אחזו נשים, בין אם משועבדות ובין אם חופשיות, אף הן ממוצא זר, בתפקידי ראש מלתחת הח'ליף ובתפקיד נושאת קסת הדיו של הח'ליף שהייתה סמל שלטון חשוב.<ref>{{הערה|1=פרופ' יעקב לב, "Aspects of the Egyptian Society in the Fatimid Period" ב- , U. Vermeulen ''et al.'' (ed.), '''Orientalia Lovaniensia Analecta: Egypt and Syria in the Fatimid, Ayyubid and Mamluk Eras''' (Vol. III Peeters Publishers: Leuven; 2002) </ref>}}
 
עוד בניגוד לשלטונות אחרים, לרבות הח'ליפות העבאסית, הח'ליפה הפאטמי היה גם אמאם חי. הוא התיימר להיות יורש הנביא עלי אדמות, ח'ליפה של אללה ובעל "נור" שאיפשר לו לשמוע מסרים מאללה. הוא נחשב מעצום - חסין בפני טעות, ובעל יכולת למצוא פרשנויות נסתרות "זאהר" כשהיה קורא בקראן. הוא היה קובע את הדעוה ואת ההלכה בארצו. אחד הח'ליפים החליט כי כפי שיש לו רק אישה רשמית אחת, כך ראוי להיות. מעמדו של הח'ליף התבטא גם ובעיקר בהופעתו החיצונית. הח'ליף הופיע, אפילו בפני חצרו, מאחורי פרוכת או בפנים רעולות מפני כבודו ולעולם לא היה מופיע פעמיים בפני הציבור באותו לבוש.
 
לכן, גם מלתחת החל'יף הפאטמי הייתה מפעל ענקי שעלה מאות אלפי ומליוני דינרים לצורכי ייבוא בגדים אקזוטיים ויקרים מכל רחבי העולם הנושב. במלתחה עבדו לפחות שלושים מעבדי הארמון ובראשם עמד "זַין אלחֻ'צַין" (האוחז במספריים) משרה חשובה שבמשך תקופה מסוימת אחזה בה אישה יוונית, ייתכן מסיציליה.<ref>{{הערה|1= שם.</ref>}}
 
==היחלשות ונפילה==