יהדות בלארוס – הבדלי גרסאות

מפקד האוכלוסין שערכה רוסיה הצארית ב-[[1897]] גילה כי בתחומי בלארוס של היום חיו 910,000 יהודים (הקבוצה האתנית השנייה בגודלה - 13.6% מתושבי הארץ כולה, 21% מהיהודים בתחומי האימפריה הרוסית). הקהילה הגדולה ביותר הייתה במינסק (47,560 - 52% מתושבי העיר) ואחריה [[ויטבסק]] (34,420 - 52.4%), [[ברסט-ליטובסק]] (30,260 - 65%), [[מוהילב]] (21,539 - 50%), פינסק (21,065 - 74.2%), [[בוברויסק]] (20,759 - 60.5%) ו[[הומל]] (20,385 - 54.8%). בתקופה זו היו היהודים הקבוצה האתנית העירונית הגדולה ביותר בבלארוס (59.4%)<ref>{{הערה|1=[http://www.jewishbelarus.org/index.php?pid=23&lang=ru ИСТОРИЯ ЕВРЕЕВ БЕЛАРУСИ]</ref>}},<ref name{{הערה|שם="scope">|1=[http://demoscope.ru/weekly/2003/0105/analit03.php Динамика численности и расселения белорусских евреев в XX веке]</ref>}}.

בחלק הסובייטי היוו היהודים את הקבוצה האתנית השנייה בגודלה (8%) ואחת השפות הרשמיות של [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית]] הייתה ה[[יידיש]]. בתחילת שנות ה-20 התקיימו חיי קהילה ענפים, אך הללו גוועו עם ה[[קולקטיביזציה]] והרדיפות של תקופת [[סטלין]]. ב-1939 סיפחה ברית המועצות את מערב בלארוס אחרי [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]]. הקהילות בשתי חצאי בלארוס היו שונות בתכלית האחת מהשנייה. יהודי מזרח בלארוס היו מעיקרם עירוניים, חילונים ודוברי רוסית - בעוד אלו מהמערב שימרו את תרבות ה[[שטעטל]], היה בהם אחוז גבוה של דתיים והשפה העיקרית הייתה ה[[יידיש]]. כמו כן, אחרי 22 שנות שלטון קומוניסטי, לא היו במזרח תנועות פוליטיות יהודיות - בעוד במערב פעלו מספר תנועות יהודיות ציוניות ולא-ציוניות<ref>{{הערה|1=[http://www.russianwashingtonbaltimore.com/ru/node/2309 Александр Городницкий представляет док. фильм «В поисках идиша» ]</ref>}}.

לפני [[השואה]] הייתה יהדות בלארוס קהילה משגשגת שמנתה כ-750,000 יהודים שרובם נספו בשואה, מרביתם בחלקה המערבי, שהיה עד 1939 בשלטון פולין. עם כיבושה של בלארוס על ידי [[גרמניה הנאצית]] ב־[[1941]] הצליחו חלק מן היהודים להימלט מזרחה (בעיקר מהחלק המזרחי שהותקף מאוחר יותר), בעוד אלו שנשארו נכחדו ברובם (ראו למשל מעשי הטבח ב[[מלריטה]] וב[[גטו ז'טל|ז'טל]]). לפי נתונים היסטוריים שונים, בשואה נספו 86% מיהודי מערב בלארוס ו-36% מיהודי מזרח בלארוס<ref>{{הערה|1=М. Куповецкий. Людские потери еврейского населения в послевоенных границах СССР в годы Великой Отечественной войны // Вестник Еврейского университета в Москве. 1995. № 2(9). С. 138—139, 149, 152.</ref>}}. לאחר המלחמה חזרו חלק מן הניצולים לבלארוס, אך השתנה ללא היכר פיזור היהודים על פני המדינה. שיעור יהודי המערב היה כעת כ-12.4% מ-250,000 יהודי בלארוס<ref name{{הערה|שם="scope"/>}}. החיים היהודיים קמו לתחיה די מהר והתקיימו תקופה מסוימת ברמה די גבוהה ביחס לברית המועצות. ב[[מינסק]] התנהל [[תיאטרון]] יהודי בהנהלת [[שלמה מיכאלס]], בקהילות רבות המשיכו להתקיים [[רב|רבנים]] [[בית כנסת|ובתי כנסת]], אולם לאחר רצח מיכאלס ו[[משפט הרופאים]] ב־[[1953]], רוב הפעילות חוסלה. ב-[[1959]] העניקו שלטונות פולין אזרחות פולנית ליהודים רבים מחלקה הפולני לשעבר של בלארוס וכ-100,000 מהם עזבו את המדינה ועלו ל[[ישראל]] ב[[עליית גומולקה]]. נוסף על כך, השלטונות הסובייטים עודדו יהודים רבים לעזוב את בלארוס ואוקראינה ולהתיישב בעומק רוסיה ומרכז אסיה כדי לפתח את האזורים הללו מבחינה כלכלית. מספר היהודים ירד בקצב קבוע מכ-150,000 ב-1959 לכ-110,000 ב-1990. בעיר מינסק ירד אחוז היהודים מ-10% ב-1945, ל-7.6% ב-1959, 5.1% ב-1970 ו-2.3% ב-1989<ref name{{הערה|שם="scope"/>}}.

# השינויים בשיעור היהודים מכלל האוכלוסייה גם הם חסרי תקדים. בתוך 100 שנים ירד שיעור זה מ-14.2% ל-0.3%. המצב בולט ויחודי עוד יותר בשיעור היהודים מכלל תושבי הערים - ירידה מ-55% ב-1897, ל-5.8% ב-1959 וכיום אין במדינה ולו מקום יישוב אחד בו היהודים מהווים יותר מ-1%{{כ}}<ref name{{הערה|שם="scope"/>}}.