הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות עונה"

נוספו 12 בתים ,  לפני 6 שנים
מ
בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
מ (ויקישיתוף בשורה, אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק, ויקינתונים)
מ (בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה)
המשנה דנה בשאלה מתי זכאית אישה להתגרש ולקבל את כתובתה, כאשר בעלה נמנע מלקיים אתה יחסי מין ("תשמיש המיטה" בלשון [[חז"ל]]). בתחילת המשנה מוצגת מחלוקת בין [[בית הלל ובית שמאי|בית הלל לבית שמאי]]: לפי בית שמאי, זכות זו קמה לאישה כאשר בעלה נמנע במשך שני שבועות, ואלו לפי בית הלל, זכות זו קמה כבר לאחר שבוע אחד. ה[[גמרא]] דנה בשורשה של מחלוקת זו, ומציינת שבית הלל קבעו זאת לפי שבעת ימי [[נידה]], שהם מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי מין על-פי ההלכה, ובית שמאי קבעו זאת לפי שני השבועות שבהם אישה טמאה לאחר שילדה בת, ואף זה מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי מין. כבמקרים רבים אחרים, הלכה כבית הלל.
 
חציה הראשון של המשנה עוסק במקרה שבו הבעל נמנע מלקיים יחסי מין עם אשתו בניגוד לרצונה, ובחציה השני עוסקת המשנה במצבים בהם הבעל מקבל את הסכמת אשתו לפרישות, ומציבה גבולות גם לכך. הגבולות נקבעים בהתאם לאילוצים שבהם נתון הבעל, בהתאם לפירוט: "הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים". הטיילים הם אלה הבטלים ממלאכה, או שמלאכתם קלה מאוד. בגמרא מופיעה מחלוקת בין [[אביי]] ל[[רבא]] בשאלה האם בני ה[[ישיבה]] הם בגדר "טיילים". לדעת רבא, התשובה לכך חיובית, ואילו לדעת אביי, לימוד התורה אף הוא עבודה הדורשת את כוחותיו של העוסק בו. החמרים הם אלה המובילים משאות באמצעות [[חמור]], ולפיכך נעדרים מביתם במהלך שבוע עבודתם, ולכן עונתם פעם בשבוע. הגמלים מובילים משאות במדבר, ולכן היעדרותם ממושכת יותר, ועונתם אחת לשלושים יום. הגמרא עוסקת גם בשאלה מה הדין כאשר הגבר רוצה בקידום מקצועי, המביא להרחקת העונה: "אמר ליה [[רבה בר רב חנן]] ל[[אביי]]: חמר ונעשה גמל מאי? אמר ליה: רוצה אשה בקב ותיפלות<ref>{{הערה|1=כלומר היות בעלה עמה וקיום יחסי מין עמו</ref>}} מעשרה קבין ופרישות" (כתובות סב ע"ב).
 
ה[[רמב"ם]] עוסק בכך בספרו [[משנה תורה]]<ref>{{הערה|1=הלכות אישות, [http://www.mechon-mamre.org/i/4114.htm פרק יד]</ref>}}, וכותב:
: אסור לאדם למנוע את אשתו עונתה; ואם מנע כדי לצערה, עבר בלא תעשה של תורה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" (שמות כא,י). ואם חלה או תשש כוחו, ואינו יכול לבעול, ימתין שלושה חודשים, עד שיבריא, שאין לך עונה גדולה מזו. ואחר כך, או ייטול ממנה רשות, או יוציא וייתן כתובה.
 
[[קיצור שולחן ערוך]] קובע מגבלות אחדות על קיום מצווה זו, ובהן:
: לא ישמש עם אשתו אלא מרצונה, אבל כשאינה מרוצה לא ישמש עמה ומכל שכן דאסור לאנסה. וכן לא ישמש כשהיא שנואה לו או שהוא שנוא לה, דאמרה ליה: לא בעינא לך ואף על פי שרצויה בתשמיש. וכן אם גמר בלבו לגרשה והיא אינה יודעת אף על פי שאינה שנואה לו אסור לשמש עמה. גם לא ישמש עמה כשהיא ישנה ממש, גם לא ישמש כשהוא שיכור, או היא שיכורה<ref>{{הערה|1=[http://www.kitzur.net/main.php?nk=1&siman=150 סימן קנ], סעיף יג</ref>}}.
 
הרחיב בעניין זה הרב [[יעקב קנייבסקי]], שכתב:
32,748

עריכות