יוליוס סוורוס – הבדלי גרסאות

סוורוס נולד וגדל במושבה הרומאית [[אייקואום]] (Aequum) שב[[דלמטיה]] (היום ב[[קרואטיה]]). סביר להניח שהוא צאצא למשפחה שהפכה לאזרחי רומא בעת שלטונם של הקיסרים מ[[השושלת היוליו-קלאודית]]. יוליוס סוורוס היה פראיטור בשנת 117, מפקד הלגיון ה[[ארבע-עשרה גמינה]] בשנים 118-119, והמושל של הפרובינקיה דאקיה העליונה בשנים 120-126. בשנת 127 היה קונסול ובשנים 128-130 היה ניצב בפרוביניקה מואסיה התחתונה. בשנת 130 מונה לנציב בריטניה, ותחת פיקודו היו שלושה לגיונות ו-50 יחידות עזר.‏‏<ref>{{הערה|1=‏לקריירה של יוליוס סוורוס: A. R. Birley, '''The Fasti of Roman Britain''' (1981) pp. 106-109 ; וגם: E. Dabrowa, '''The Governors of Roman Syria from Augustus to Septimius Severus''', pp 94-96. ;‏</ref>}} בשנת 133/4 הוא הועבר על ידי הקיסר [[אדריאנוס]] ליהודה, ומונה למושל ומפקד [[הצבא הרומי|הצבא הרומאי]] ב[[ממלכת יהודה|יהודה]] בעקבות התבוסות הראשונות שהכוחות הרומאים ספגו מידיו של [[בר כוכבא]]. בבואו לדכא את ה[[מרד בר כוכבא|מרד]] העדיף סוורוס להימנע מעימותים ישירים עם הלוחמים היהודים ותחת זאת ניהל מלחמת התשה נגד המורדים תוך שהוא מכניע אותם אחד אחד. [[דיו קסיוס]] מתאר אותו כמעולה שבמצביאיו של אדריאנוס.‏‏<ref>{{הערה|1=‏"אז שלח אליהם אדריאנוס את המעולים שבמצביאיו – ובראשם יוליוס סוורוס שנשלח מבריטניה, שם שימש כמושל – נגד היהודים" (קסיוס דיו, תולדות הרומאים, ספר סט 13)‏</ref>}}

את העברתו של יוליוס סוורוס לפרובינקיה יודיאה מפרש [[ורנר אק]] כעדות לשעת חירום ומשבר, שנגרם עקב התבוסות הקשות שנחל הצבא הרומי מידי המורדים ביהודה. הכישלונות הצבאיים אילצו את אדריאנוס להביא את מפקד הפרובינקיה החשובה ביותר באימפריה הרומאית, ולהעמיד תחת פיקודו כוחות צבא גדולים (רק נציב סוריה היה שני לו). על מצב החירום ניתן ללמוד מהמינוי החריג של מחליפו של סוורוס בבריטניה. המחליף, פובליוס מומיוס סיסינה, היה חסר כל ניסיון צבאי ומונה באופן חריג לקונסול כדי שיוכל לפקד על פרובינקיית בריטניה, בלי שפיקד קודם לכן בתפקיד של נציב בפרובינקיה אחרת. אדריאנוס חרג מהנהלים הרגלים של מינוי נציבים בפרובינקיות, בעיקר בבריטניה. נציבה של בריטניה היה חייב להיות בעל ניסיון צבאי גדול. העברה של יוליוס סוורוס מתפקידו בבריטניה לתפקיד של נציב יודיאה היה יכול להתפרש כענישה והורדה בדרגה אולם לדעתו של אק יש לפרש את המעבר על פי הרקע של מרד בר כוכבא.‏‏<ref>{{הערה|1=‏W. Eck,'The Bar Kokhba Revolt: The Roman Point of View', '''JRS''' 89 (1999), pp. 79-80.‏</ref>}} לאחר המרד לא מונה סוורוס לניצב פרובינקית סוריה, אלא כנראה שימש כניצב סוריה פלשתינה אחרי המרד.‏‏<ref>{{הערה|1=‏W. Eck, 'Hadrian, the Bar Kokhba Revolt, and the Epigraphic Transmission', in '''Bar Kokhba reconsidered''', Peter Schfer (editor), Tibingen: Mohr: 2003, pp. 169.‏</ref>}}

לאחר הניצחון הרומאי על המורדים היהודים קיבל סוורוס את [[אות הטריומף]]. בנוסף ליוליוס סוורוס, גם נציב סוריה, [[גאיוס פובליקיוס מארקלוס]], שבא ליהודה לדכא את המרד, ו[[הטריוס נפוס]], מושל ערביה. שלושתם קיבלו את אות הטריומף על חלקם בדיכוי מרד בר כוכבא, אירוע חסר תקדים בכל תקופת האימפריה הרומאית.‏‏<ref>{{הערה|1=‏W. Eck, 'Kaiserliche Imperatorenakklamation und ornamenta triumphalia', ZPE 124 (1999) 223–227.‏</ref>}}

שמו של יוליוס סוורוס אינו מוזכר כלל בכתבי חז"ל. בין אם חז"ל לא היו מודעים לקיומו של האיש ובין אם התעלמו ממנו במתכוון, פעולות הדיכוי, ההרס וההתעללות ביהודים, יוחסו על ידם ל[[קווינטוס טיניאוס רופוס|טיניאוס רופוס]], או ל[[אדריאנוס]] עצמו. לפיכך ניתן להציע כי כאשר המקורות היהודיים נקטו בשם [[קווינטוס טיניאוס רופוס|טיניאוס רופוס]] או באחד משיבושיו הם לא התכוונו דווקא לאדם זה, אלא מדובר בשם כללי לנציבים הרומאים מתקופת [[אדריאנוס]], ולכן אין משמעות כרונולוגית של ממש לאזכורו של שם זה.<ref>{{הערה|1=ארליך מיכאל, '’ונלכדה בתר ונחרשה העיר’: על ההבחנה בין בניית איליה קפיטולינה לבניית מקדש רומי על הר הבית על-פי עדותו של אפיפניוס' ‬,‫ חידושים בחקר ירושלים 8, 2002, עמ' 111-116</ref>}}