|
|
|
בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת חוקקו במדינות רבות [[חוק]]ים [[חקיקת משנה|תקנות]] ל[[נגישות]] בנייה בבניינים ציבוריים. בחוקים ותקנות אלה, הדרישות הארכיטקטוניות הבולטות ביותר הן אלה הבאות [[נגישות בנייה למשתמשי כיסאות גלגלים|להנגיש מבני ציבור למשתמשי כיסאות גלגלים]]. חוקים אלה חוקקו מתוך אידאל [[שוויון הזדמנויות| שוויון ההזדמנויות]] אך תוך התחשבות בצרכים ואידאלים אחרים של החברה. על כן, במדינות רבות חוקי נגישות הבניה מורים מפורשות על הצורך להתחשב גם בשימור ההיסטוריה והתקנות מקלות את דרישות הנגישות ממבנים לשימור.
לדוגמה, תקנות הבניה שתוכננו כדי להסדיר את מימוש החוק Americans with Disabilities Act of 1990 <ref>{{הערה|1=[http://www.access-board.gov/adaag/html/adaag.htm ADA Accessibility Guidelines for Buildings and Facilities - ADAAG]
</ref>}}קובעות שיש להרחיב מספר רב ככל האפשר של פתחי דלתות במבנה ציבורי כך שמשתמשי כיסאות גלגלים יוכלו לעבור דרכן. אולם, יש סייגים לתקנות ומערכת תקנות מקלה יותר, במקרה בו סידורי הנגישות יפגעו במאמצי שימור המבנה<ref>{{הערה|1=[http://www.access-board.gov/adaag/html/adaag.htm#4.1.7 תקנות הנגישות בהתאם לחוק האמריקני ADA, סייגים למבנים לשימור]</ref>}}. פתחי דלתות המצויים בחזית בניין שהוכרזה כחזית לשימור פתורות מהרחבה זו כאשר מרחיבים פתחי דלתות המצויים בחזיתות אחרות. אותן תקנות קובעות גם הקלות בסידורי הנגישות בחדרי ה[[שירותים]] בבניינים שעיצוב הפנים שלהם הוא בעל חשיבות היסטורית. חלק מתאי השירותים הנגישים במבנים כאלה יכולים להיות צרים ולהכיל ידיות אחיזה לאנשים עם לקות בשיווי המשקל במקום להכיל מרחב תמרון לכיסא גלגלים. מעבר לזאת, תקנות אלה פוטרות לחלוטין [[מגדלור]]ים לשימור המצויים על איים קטנים מכל סידורי נגישות.
==ראו גם==
|
