תהודה מסלולית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 1:
'''תהודה מסלולית''' (ב[[אנגלית]]: '''Orbital resonance''') או '''תהודת מסלול-מסלול''' (אנגלית: '''Orbit-orbit resonance''') היא מונח [[אסטרונומיה|אסטרונומי]] המציין מצב שבו שני [[גרם שמים|גרמי שמים]] או יותר מקיפים גוף אחר, [[מסה|מסיבי]] יותר, וקיים קשר פשוט בין זמני ההקפה שלהם כתוצאה מפעולה הדדית של [[כוח הכבידה]]. היחס בין [[זמן הקפה|זמני ההקפה]] של הגופים שנמצאים בתהודה מסלולית שווה ליחס של שני [[מספרים זרים]] קטנים. תהודה מסלולית מתרחשת בין זוגות רבים של גופים ב[[מערכת השמש]], וכן במערכות אחרות, כלומר בין זוגות של [[כוכבי לכת חוץ-שמשיים]]<ref>{{הערה|1=ידוע למשל על תהודה מסלולית בין שני כוכבי לכת במערכת של [[גליזה 876]]{{כ}}.</ref>}}. מבחינה [[מתמטיקה|מתמטית]], תהודה מסלולית היא פתרון אפשרי ל[[בעיית שלושת הגופים]].
 
גופים נוטים להיכנס לתהודה מסלולית כאשר פועל ביניהם [[כוח (פיזיקה)|כוח]] חזק יחסית לפחות בחלק מהמסלול שלהם. לתהודה מסלולית יש תפקיד חשוב בתהליכים שהתרחשו לאחר [[ההיווצרות וההתפתחות של מערכת השמש|היווצרות מערכת השמש]], והיא מהווה את אחד הגורמים בעיצובה של מערכת השמש ובמיקומם הנוכחי של [[כוכב לכת|כוכבי הלכת]], של ה[[ירח]]ים שלהם, ושל שאר הגופים במערכת השמש.
שורה 5:
==תהודה יציבה ותהודה לא יציבה==
[[קובץ:TheKuiperBelt Orbits Pluto Polar.svg|שמאל|ממוזער|250px|המסלולים של [[נפטון]] (בכחול) ושל [[פלוטו]] (באדום) סביב [[השמש]] שנמצאת במרכז. צבע בהיר יותר מסמן את קטע המסלול שנמצא מעל [[מישור המילקה]]. באיור מסומן המיקום של נפטון ופלוטו באפריל [[2006]]]]
תהודה מסלולית יכולה להיות מצב יציב, כמו למשל במקרה של [[כוכב לכת ננסי|כוכב הלכת הננסי]] [[פלוטו]] ובין [[כוכב לכת|כוכב הלכת]] [[נפטון]] שיחס זמני ההקפה שלהם סביב [[השמש]] הוא 3 ל-2. המשמעות היא שעל כל שתי הקפות של פלוטו סביב [[השמש]], נפטון מקיף אותה שלוש פעמיים<ref>{{הערה|1=נהוג לרשום בקיצור: תהודה 3:2</ref>}}. בתהודה מסלולית יציבה, שינויי מסלול קטנים הנובעים מהשפעתם של גופים נוספים ב[[מערכת השמש]] מתוקנים בעזרת כוח המשיכה החזק בין שני הגופים.
 
תהודה מסלולית לא יציבה היא מצב נפוץ יותר, והיא נוצרת כאשר המערכת הכבידתית המורכבת משני הגופים נמצאים בתהודה מסלולית, רגישה לכוחות חיצוניים. במערכת כזו התהודה המסלולית מתקיימת במשך זמן קצר יחסית.
שורה 16:
בתהליך איטי הזה, בו [[אנרגיה קינטית]] הופכת ל[[חום (פיזיקה)|חום]], מהירות הסיבוב העצמי של כדור-הארץ ושל הירח קטנה, ואילו המרחק ביניהם גדל כתוצאה מ[[חוק שימור התנע הזוויתי]]. הירח המתרחק מכדור הארץ בקצב של 3.8 [[סנטימטר]] ב[[שנה]], כבר איבד את הסיבוב העצמי שלו, והוא נמצא במצב של [[סיבוב סינכרוני]] (Synchronous rotation) כתוצאה מ[[נעילת גאות]] (tidal locking). במצב זה, מהירות הסיבוב שלו סביב צירו משתווה למהירות הסיבוב שלו סביב כדור הארץ, וכתוצאה מכך, צד אחד שלו תמיד פונה אל כדור הארץ. לשם השוואה, המערכת של [[פלוטו]] ו[[כארון (ירח)|כארון]] נמצאת במצב מתקדם יותר, ובה כבר שני הגופים נמצאים בסיבוב סינכרוני, כלומר צד אחד של כל אחד מהם תמיד פונה אל עבר הגוף השני.
 
תיתכן גם תהודת סיבוב-מסלול מורכבת יותר, שאיננה מהווה סיבוב סינכרוני<ref>{{הערה|1=סיבוב סינכרוני הוא מצב של תהודת סיבוב-מסלול 1:1</ref>}}. כך למשל, עבור [[כוכב חמה]] מתקיימת תהודת סיבוב-מסלול 2:3. זמן ההקפה של כוכב חמה סביב צירו הוא 58.646 ימים, ואילו זמן ההקפה שלו סביב השמש הוא 87.969 ימים. יוצא שהוא מקיף את עצמו שלוש פעמים על כל שתי הקפות סביב השמש.
 
'''תהודה סקולרית''' (secular resonance) היא סוג נוסף של תהודה המתייחסת לסינכרון של [[נקיפה|נקיפת]] ציר הסיבוב<ref>{{הערה|1=ראו גם [[נקיפת ציר כדור הארץ]].</ref>}} בין שני גופים או לסנכרון של תזוזת ה[[פריהליון]] בין הגופים. כתוצאה מתהודה כזו, יכולה ה[[אקסצנטריות (מתמטיקה)|אקסצנטריות]] של מסלול הגוף הקטן יותר להשתנות לאורך הזמן. תהודה סקולרית הקיימת בין מספר [[אסטרואיד]]ים ובין [[שבתאי]] היא הגורם הראשי לאקסצנטריות הגבוהה של מסלולם<ref>המקרה הזה מכונה תהודה סקולרית <math>\nu </math>6.</ref>.
 
==תהודה של גופים קטנים במערכת השמש==