הפטריארכיה הלטינית של ירושלים – הבדלי גרסאות

בשנת [[1843]] פתחה [[צרפת]], שראתה את עצמה כמגינת ה[[קתולים]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], [[קונסוליה]] ב[[ירושלים]], וב-[[23 ביולי]] [[1847]] פרסם האפיפיור [[פיוס התשיעי]] את הבולה ''"Nulla celebrior"'' (אין פולחן (המשתווה לזה) הנחוג (בירושלים)), ובה כונן מחדש את הפטריארכיה הלטינית בירושלים, לאחר הפסקה של 556 שנה<ref>{{הערה|1=[http://www.graeupl.net/NullaCelebrior.pdf Nulla celebrior ]</ref>}}. האפיפיור [[פיוס התשיעי]] שלח ל[[ירושלים]] את [[מונסיניור]] [[ג'וזפה ולרגה]] לשמש כפטריארך הלטיני של ירושלים. ולארגה היה [[איטלקים|איטלקי]] וכך היו גם הפטריארכים הלטינים שבאו אחריו. הפטריארך הלטיני הראשון שאיננו ממוצא איטלקי היה [[מישל סבאח]], שהוא ממוצא [[פלסטינים|פלסטיני]]. הוא מונה לתפקידו בשנת [[1987]], ומינוי זה מסמל את תהליכי הפלסטיניזציה של הפטריארכיה הלטינית ומעבר מניהול על ידי כמרים איטלקים להנהגה וניהול של הפטריארכיה על ידי כמרים ערבים ממוצא פלסטיני. ההערכה היא שתחת הפטריארכיה הלטינית מאוגדים כשבעים אלף נוצרים בארבעת המחוזות שהוזכרו לעיל. הפטריארכיה מפעילה גם סמינר תאולוגי, הפועל בעיירה [[בית ג'אלא]], דרומית לירושלים.