זוגי (בלשנות) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q110022 |
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
||
שורה 6:
ככלל, שפות בעלות הבחנה של זוגי נוטות לאבד את ההבחנה הזאת עם הזמן. בשפות עתיקות רבות ([[סנסקריט]], [[יוונית]], [[אנגלית]], [[רוסית]] ו[[אירית]] עתיקות, [[עברית מקראית]] ועוד) התקיימו צורות זוגי עשירות, אך ברוב השפות הללו הן הלכו והידלדלו, וכבר בימי הביניים נשמרו בצורה מוגבלת בלבד.
ברוב [[שפות סלאביות|השפות הסלאביות]] (וכן בפרוטו-סלאבית) היו בעבר צורות זוגי רבות, אך השפות היחידות ממשפחה זו שמקיימות זוגי בצורה מלאה ופרודוקטיבית עד היום הן [[סלובנית]] ו[[סורבית]], בעוד שבשפות אחרות נותרו רק שרידים, ובעיקר בשמות שהקונספט הזוגי ממילא דומיננטי בהם (כגון אברי גוף). למשל, ברוסית ובסרבית/קרואטית, מתקיימת עד היום נטייה מיוחדת עבור שמות עצם המופיעים בסמיכות למספרים 2 עד 4, המבוססת על שרידים של הזוגי הקדום
באשר למשפחת [[שפות שמיות|השפות השמיות]], בערבית קלאסית ובעברית מקראית נמצא קיום של צורות זוגי: בערבית – לגבי כל הקטגוריות הדקדוקיות (שם, תואר, פועל, כינוי גוף) ובעברית מקראית רק לגבי שמות עצם, ובצורה זניחה לגבי תוארי פועל ("בעצלתיים") וכינויי גוף ("שתיהם", כינוי גוף מקראי המיוחד לציון שתי נקבות). אולם גם במשפחת שפות זו ניכרת הידלדלות של הזוגי: ברוב הדיאלקטים המדוברים של ערבית אמנם קיים זוגי, אולם בניגוד לערבית הספרותית, הנטייה היא רק לגבי שמות עצם, וגם היא בגדר רשות בלבד. בעברית המודרנית, אין כמעט שימוש בצורות זוגי, וכל צורות הזוגי הן צורות קפואות של שמות עצם מקראיים (להוציא מיעוט כגון '''גרביים''' שנוצרה בעברית החדשה).
שורה 13:
[[צורן (בלשנות)|צורן]] הזוגי בעברית, הן לזכר והן לנקבה, הוא הסופית -ַיִם, כגון: יָדַיִם, שְׂפָתַיִם. הסופית מתחברת על פי רוב לצורת היסוד של המילה (הדומה בדרך כלל לצורת הנסמך), ולא לצורת הרבים; לכן נקודָתיים ולא נקודוֹתיים.
כבר במקרא היו צורות הזוגי בגדר שארית זניחה של תופעה קדומה
לאחר תחיית השפה העברית (1880 ואילך) זכו גם צורות הזוגי המקראיות להיות מדוברות ולהיכתב במילונים, אולם רוב צורות הזוגי שנכנסו לעברית החדשה היו צורות "קפואות" (כמו מאזניים, [[כיריים]] ועוד) שלא הביעו זוגיות ממשית, אלא לכל היותר שיקפו תהליך היסטורי שגרם להיווצרות הצורה בצירוף מוספית הזוגי.
בשנות ה-30 עד ה-60 – וביתר שאת בשנות ה-30 וה-40 – נוצר גידול רחב היקף של מאות צורות זוגי, בעיקר בשפה הכתובה (עיתונות, ספרות, שירה) על ידי יוצרים כמו [[נתן אלתרמן]], [[אברהם שלונסקי]], [[ע. הלל]] ובני דורם
אולם, תופעה זו לא תפסה תאוצה, ולא חלחלה לגמרי ללקסיקון המדובר והחי של העברית: עד מהרה נעלמו רוב הצורות החדשות ושוב נותרו רק צורות הזוגי ה"קפואות" והצורות העתיקות. וכיום, בעברית המדוברת של שנות האלפיים, אין מוצאים צורות זוגי מלבד אלו המציינות '''כמויות''' (אלפיים, מאתיים) ו'''יחידות זמן''' (יומיים, שבועיים וכו'). בשפה הכתובה, עם זאת, ניתן למצוא מעט צורות זוגי "מיוחדות" יותר, אך בחינה דקדקנית של הסמנטיקה של אותן צורות מגלה שלא מדובר תמיד בזוגי של ממש.
שורה 49:
לשמות מקבוצה זו, כגון עיניים, אין צורת רבים אחרת, שאינה מסתיימת ב-יים (נניח: *עינים), וצורת הזוגי המדומה היא-היא צורת הרבים הרגילה שלהם. רוב השמות בקבוצה זו הם חלקי גוף (של בני אדם או בעלי חיים) ואביזרים הקשורים אליהם, כגון: אוזניים, ברכיים, גפיים, ידיים, ציפורניים, שיניים, ירכיים, כנפיים, כתפיים, טלפיים, נעליים, עיניים, רגליים, שוקיים, שפתיים, לחיים, עפעפיים, קרניים, נחיריים, מגפיים, גרביים, מכנסיים, משקפיים ועוד.
מטבע הדברים, כיוון שחלקי גוף רבים מופיעים במציאות בזוגות, רבים מהשמות בקבוצה זו בכל זאת טומנים בחובם סמנטיקה זוגית במידה מסוימת, והיא זו שמלכתחילה גרמה לכך שצורת הרבים שלהם תיגזר כמו צורת זוגי. במילים אחרות, אפשר לטעון שמדובר כאן בזוגי דיאכרוני "קפוא", שמקורו בתקופה שבה הנטייה הזוגית הייתה חזקה יותר בשפה. לפי טענת גלינראט
כתוצאה מכך, מתעורר קושי להסביר מדוע ישנם, מצד אחד, אברי גוף לא-זוגיים שהריבוי שלהם הוא זוגי מדומה, כמו: מעיים, ציפורניים ושיניים, ומצד שני, מדוע יש אברי גוף זוגיים שהריבוי שלהם רגיל – חלקם אף מקבילים אינטואיטיבית לאברים שנוטים על דרך הזוגי – כגון: מרפקים (ולא *מרפקיים), אישונים (ולא *אישוניים), גבות וכדומה.
רוב השמות בקבוצת הזוגי המדומה הם ממין נקבה (שורצולד
====זוגי מדומה מוחלט====
הקבוצה של זוגי מדומה מוחלט כוללת שמות בעלי סיומת -יים, שאינה מייצגת מספר דקדוקי (בוודאי לא זוגי וגם לא בהכרח ריבוי). לפיכך, מתייחסת שורצולד
==קישורים חיצוניים==
|