ויליאם פיט האב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 35:
 
== חייו בצעירותו==
ויליאם פיט נולד בווסטמינסטר, אנגליה, לאביו רוברט פיט, בנו של מושל העיר ההודית [[מדראס]], תומאס פיט. זה האחרון נודע בכך שמכר יהלום בשווי 135,000 [[לירה שטרלינג|לירות שטרלינג]] ל[[פיליפ השני מאורליאן|פיליפ]], ה[[עוצר (שליט)|עוצר]] הצרפתי. סכום עתק זה הפך את משפחת פיט למשפחה אמידה, וכך קיבל פיט את חינוכו בבית הספר [[איטון ]] היוקרתי. ב-1727 התקבל ל[[טריניטי קולג' (אוקספורד)|טריניטי קולג']] ב[[אוקספורד]], אך נאלץ לעוזבו בשל מחלת ה[[שיגדון]] התורשתית וחשוכת המרפא<ref>{{הערה|1=במאה ה-18 הייתה מחלת השיגדון חשוכת מרפא</ref>}} בה לקה .
 
ב-1735 נבחר פיט, בן ה-27, חבר [[המפלגה הוויגית]], ל[[בית הנבחרים הבריטי]]. הוא נבחר במחוז הבחירה "אולד סארום"(Old Sarum), הנמנה עם [[מחוז רקוב ומחוז כיס|מחוזות הבחירה הרקובים]]<ref>{{הערה|1=מחוזות כפריים שבהם מספר בעלי זכות הבחירה נמוך מאוד, עד כדי כמה עשרות. במחוז סארום היו ב-1831 רק 11(!) בעלי זכות בחירה</ref>}}. הוא היה ידוע בהתנגדותו הנמרצת לממשלת בריטניה. בשנים אלה נעשה גם למקורבו של [[יורש עצר|יורש העצר]] הנסיך פרדריק, בנו של המלך [[ג'ורג' השני, מלך בריטניה|ג'ורג' השני]].
ב-1746 מונה פיט כחבר במועצה המייעצת למלך (Privy Council).
 
שורה 45:
[[מלחמת שבע השנים]] שפרצה בסמוך לתחילת כהונתו הביאה אותו לגיבוש אסטרטגיה לפיה בריטניה תתמקד בצפון אמריקה, ותנסה להגיע שם להישגים מרחיקי לכת. לכן, בזירה האירופית הייתה פעילותה של בריטניה מצומצמת, ועיקר פעילותה שם התבטאה בסיוע לפרוסיה בהנהגתו של [[פרידריך השני, מלך פרוסיה|פרידריך השני]]. עיקר הפעילות הצבאית התבצעה במסגרת [[מלחמת הצרפתים והאינדיאנים]], הזירה האמריקנית של מלחמת שבע השנים, שבה היכתה בריטניה את צרפת ללא תנאי תוך השגת ויתור צרפתי על [[צרפת החדשה]] - המושבה הצרפתית שהחלה להתהוות בצפונה של אמריקה. פיט היה מעורב בזירה זו לפרטי פרטים. הוא למד את מפות האזור, בפרט לאחר הניצחונות הצרפתיים עד 1757. הוא הביא לגיבוש תוכנית אסטרטגית בשנת 1758, וממקום מושבו בלונדון, מרחק אלפי קילומטרים מזירת המלחמה, שלח הוראות לקציני הצבא שלו ועודד את רוחם.
 
"רצוי מאוד יהיה", כתב בדצמבר 1758 לגנרל אמהרסט, "שאפשר יהיה להמשיך בפעולות מעבר לאגם אונטריו עד לניאגרה, ושתוכל לאפשר לעצמך לפתוח בפעולה נגד המצודה שם, שהצלחתה תסייע לכונן שליטה רצופה על האגם, ובתוך כך גם לנתק את הקשר בין קנדה למושבות הצרפתיות בדרום."‏‏<ref>{{הערה|1=‏ מקור: וינסטון צ'רצ'יל, ההיסטוריה של העמים דוברי האנגלית, כרך 3).‏</ref>}}
לתוצאות המלחמה, שבצפון אמריקה הסתיימה למעשה כבר ב-1760 עם כיבוש [[קוויבק סיטי]] ו[[מונטריאול]]<ref>{{הערה|1=מלחמת שבע השנים הסתיימה רשמית רק ב-1763 עם חתימת [[חוזה פריז (1763)|חוזה פריז]]</ref>}} היו השלכות ארוכות טווח על מעמדה של בריטניה בעולם כמעצמה, ופיט כאדריכל הניצחון זכה בתהילת עולם. ברם, בשנת 1760 עלה לשלטון המלך [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השלישי]]. הוא ויועציו היו עוינים לפיט, והוא נאלץ להתפטר באוקטובר 1761.
 
== המשך דרכו הפוליטית ==
שורה 59:
 
{{ציטוט|תוכן="[[רוברט וולפול|וולפול]] היה שר שהמלך נתן לעם, פיט היה שר שהעם העניק למלך."|מרכאות=לא}}
[[הוראס וולפול]] כתב על פיט באחד ממכתביו, בעקבות כיבוש האי [[מרטיניק]] ב-1761: " אני אומר לך כי (בכושר הדיבור שלו) כבש את מרטיניק... לרומאים לקח שלוש-מאות שנה לכבוש את העולם. אנו הכנענו את כדור הארץ בשלושה מסעות מלחמה, וגודלו של כדור הארץ, אם יורשה לי לומר, לא השתנה מאז."‏‏<ref>{{הערה|1=‏[http://books.google.co.il/books?id=kfgkAAAAMAAJ&pg=PA143&lpg=PA143&dq=tell+you+it+has+conquered+Martinique+horace&source=bl&ots=Mh2d5QrZf4&sig=sXhGWU59HjxM_PHJD0TPOPJX7k4&hl=iw&ei=pz4WSrTQDoS6jAfOn5DgDA&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=1 מקור באנגלית‏] </ref>}}
 
פיט המשיך לכהן תקופת מה בבית הלורדים, וקרא ללא הועיל להתפייסות עם המתיישבים האמריקאים, בטרם יהיה מאוחר מדי. הוא מת ב-1778, שבע מהחיים הפוליטיים, חוזה בחששותיו הגרועים ביותר קורמים עור וגידים עם [[הצהרת העצמאות האמריקאית]] ב-1776.