זנגי – הבדלי גרסאות

אביו של זנגי א-סונקור קסים אַדַאוּלה היה מושל [[חאלב]] מטעמו של [[מלכשאה]], אותה קיבל מידיו בשנת 1086, לאחר קרב חאלב<ref>{{הערה|1=קרב חאלב נערך בין אנטיוכיה לחלב ב-4 ביוני 1086 בין שני מצביאיו של מלכשאה, סולימאן בן קותולמיש מיסד [[סולטנות רום]], ותותוש (שליטה של דמשק וא"י, אחיו של מלכשאה). סולימאן הובס, והתאבד. ואולם מלכשאה, שחשש מעלית כוחו של אחיו, התערב, נטל לידו את חלקו של סולימאן, וחילקו בין מפקדיו הבכירים. כך קיבל א-סונקור את חאלב. ראה י. פראוור תולדות ממלכת הצלבנים בא"י כרך א' עמ' 32. בפי היסטוריונים אחרים מכונה קרב זה 'קרב אנטיוכיה'.</ref>}}. בכאוס ששרר אחר מותו של מלכשאה, נוצחו א-סונקור ומושל אדסה - אשר שמרו אמונים לסולטאן ברקירוק - על ידי [[תתש הראשון|תותוש]], אשר ניסה לנשל את אחיינו מירושתו (1094). א-סונקור נתפס והוצא להורג ב[[עריפה]] באשמת בגידה. זנגי נלקח לביתו של כרבוגא מושל [[מוסול]], חברו של אביו, ושם גדל.

לאחר ששב מעיראק, תקף זנגי את מבצר בערין (בפי הצלבנים מונפראן) בתחום [[רוזנות טריפולי]], אשר שלט על הדרך המקשרת בין חמאת לחומס, ושם עליו מצור (קיץ 1137). רוזן טריפולי ריימון השני פנה לעזרת [[פולק מאנז'ו]] מלך ירושלים, זה גייס את צבאו ויצא לעזרת טריפולי, אך בטרם הספיק פולק להגיע, נלקח ריימון בשבי, בטרם הגיע לבערין. פולק עצמו נמלט לתוך המבצר<ref>{{הערה|1=פרטי התנגשות זו לא היו ידועים כבר שני דורות לאחר מכן כפי שכותב ויליאם מצור, כנראה שמלך ירושלים לא חשש למארב, והתקדם בצורה מפוזרת בלי סדר, ונפל בפח שטמן לו זנגי.</ref>}}. כוחותיהם של נסיכות אנטוכיה ואידסה יצאו גם הם לעזרת בערין, אשר על כן פתח זנגי במשא ומתן עם הנצורים, שלא ידעו על ההחלצות לעזרתם, ומאידך החלו לסבול מן הרעב, הסכימו לתנאיו של זנגי, אשר כללו ויתור צלבני על בערין ותשלום כופר, תמורת זכות יציאה בשלום מן המבצר ושחרור השבוים הנוצרים.