דוד אשרי – הבדלי גרסאות

זהו נושא עבודת ה[[דוקטורט]] של אשרי, שראתה אור בשנת 1966 ב[[טורינו]] כספר בהוצאת האקדמיה למדעים האיטלקית (''Distribuzioni di terre nell'antica Grecia'') אשרי ראה ב[[פוליס]] עיר מדינה חקלאית, ובדק את הזיקה בין זכויות האזרח לבעלות על המקרקעין. הוא יצר מסד נתונים מקיף של חוזי מקרקעין בעולם היווני מהעידן הארכאי ועד הכיבוש הרומי ובחן את נסיבות חלוקת הקרקע, שניתנה במטרה להגדיל את קבוצת האוכלוסין של הפוליס. לחלוקה זו היו מספר סיבות: האחת היא דילול האוכלוסין עקב מלחמת אזרחים והחרמה של קרקעות בגלל ביטול זכויות אזרח של בעליהם, האחרת הרצון להגביר את השוויון ולמנוע הצטברות קרקעות רבים בידי מעטים.

ספרו משנת 1969 ''Leggi greche sul problema del debiti'' מרחיב את יריעת הדוקטורט ומשלב את דיני המקרקעין במארג התחיקה הקיים בתחום והיא כוללת אסופה [[ביבליוגרפיה|ביבליוגרפית]] מקיפה של התיעוד ששרד. במאמרו של אשרי "עריצות ונישואים כפויים"

אשרי דן בתופעה שכיחה בפוליס היווניות שגברים רבים מתו בהן במלחמות וכדי שאוכלוסייתה לא תדולדל שוחררו העבדים והורשו לשאת את הנשים בנות החורין.

 

===ההיסטוריוגרפיה היוונית===

לאחר פגישתו של אשרי עם [[ארנלדו מומיליאנו]], מחשובי החוקרים של דברי ימיה של [[יוון העתיקה]], ועמו היה בקשרים למעלה מעשרים שנה, החל אשרי להתעניין ב[[היסטוריוגרפיה]] היוונית. אשרי סבור כי בהתחשב במצב התיעוד, אפשר לדעת לעתים רחוקות מאוד מה באמת התרחש ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]], אבל אפשר לבדוק את הכתיבה ההיסטוריוגרפית, כיצד ה[[היסטוריון|היסטוריונים]] הבינו את המאורעות וכתבו על כך. לפיכך נעשה ספקני יותר ויותר לגבי האפשרות של ההיסטוריון לדעת מה באמת התרחש בעבר והוא נחשב להיסטוריון ההיפרקריטי ביותר בתחום המחקר של ההיסטוריה העתיקה. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] עסקו ההיסטוריונים בהיסטריוגרפיה כבמקור מידע וביקשו ללמוד 'מה קרה באמת' ולא ההיסטוריון ועולמו. בהשפעת מומיליאנו החל אשרי לעסוק בהיסטוריונים עצמם. אשרי כותב: 'אין בכוחו של ההיסטוריון לבוא במגע עם העובדות שאירעו ואינן עוד, אלא רק עם השתקפותן – הלקויה, החלקית, המסולפת, המעוותת – במקורות (או בעדויות) ששרדו מהן; המקורות הם במקום השני לעומת העובדות, וההיסטוריון המעבד את המקורות ויוצר על פיהן יצירה ספרותית הוא במקום השלישי'

העיסוק בהיסטוריוגרפיה הביא אותו לעסוק בדברים שלא קרו, שאנחנו מכנים מיתוס כמו מלחמת טרויה (שקיומה אי-אפשר להוכיחו על ידי תעודות או חפירות). ההיסטוריונים היוונים האמינו שמלחמת טרויה הייתה וקבעו את סיבותיה, את תוצאותיה ואת האנשים שהשתתפו בה. הייתה למלחמת טרויה אפוא השפעה, גם אם לא התקיימה.