האסכולה הבורגונדית – הבדלי גרסאות

באירופה של שלהי [[ימי הביניים]] וראשית ה[[תקופת הרנסאנס]], נטו מרכזי תרבות לעבור ממקום למקום עקב תמורות ביציבות הפוליטית ונוכחותו של כוח שולט, אם רוחני ואם חילוני, לדוגמה ה[[אפיפיור]], מתנגד האפיפיור או קיסר רומי הקדושה. ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]], מרכזי הפעילות המוזיקלית העיקריים היו צפון צרפת, [[אביניון]] ו[[איטליה]], בייצוגם של [[גיום דה מאשו]] וה"[[ארס נובה]]", "ארס סובטיליור" ו[[פרנצ'סקו לאנדיני]], בסדר זה; אביניון נהנתה מתקופת שגשוג תרבותי קצרה אך חשובה, משום שבה שכנה האפיפיורות בתקופת המחלוקת המערבית. כש[[מלחמת מאה השנים]], 1337 עד 1453, עשתה שמות בצרפת, התרחק המרכז התרבותי עוד מזרחה, אל ערים בבורגונדיה וב[[ארצות השפלה הבורגונדיות]].<ref name{{הערה|שם="wright">|1=Wright, Grove</ref>}}

בתקופת שלטון [[בית ולואה]], הייתה בורגונדיה הפלך האיתן והיציב ביותר פוליטית ב[[מערב אירופה]], שסיפח אליו, מעט מעט, את [[פלנדריה]], [[בראבאנט]], [[רוזנות הולנד]], [[לוקסמבורג]], [[אלזס]] ו[[לורן]]. בתקופת שלטונם של פיליפ ושל [[שארל האמיץ]], דוכסי בורגונדיה, בין 1419 ל-1477, היה כל המחוז הזה מרכז של יצירתיות מוזיקלית. רוב הפעילות המוזיקלית לא התרחשה במה שמוכר כ[[בורגון|מחוז בורגונדי]] של ימינו אלה, שבירתו היא [[דיז'ון]] (אם כי [[דוכסות בורגונדיה]] קיימה שם מרכז ניהולי). המרכזים העיקריים של יצירת מוזיקה היו [[בריסל]], [[ברוז']], [[ליל]] ו[[אראס]], כמו גם ערים קטנות יותר באותו אזור.<ref name{{הערה|שם="wright"/>}}

ככל שנפוצו המוניטין של בורגונדיה ברבים, גדל מספר המוזיקאים מכל אותו חבל ארץ, שבאו אליו לשם לימודים וקידום קריירה. שליטי בורגונדיה לא הסתפקו בהיותם פטרוני האמנויות, אלא השתתפו בהן באופן פעיל: [[שארל האמיץ]] ניגן ב[[נבל]] וחיבר [[שאנסון|שאנסונים]] ו[[מוטט|מוטטים]] (אם כי שום חיבור משלו לא שרד במצב המאפשר ייחוס מהימן). הדוכסים הבקיאים בהלכות העולם עודדו גם חיבור מוזיקה חילונית במידה של חירות שכמעט לא נודעה קודם בתולדות המוזיקה באירופה, מאפיין המגדיר כשלעצמו את תקופת בורגונדיה כתופעה ייחודית לרנסאנס<ref>{{הערה|1=Reese, p. 4-8</ref>}}

חצרות בורגונדיה טיפחו גם את המוזיקה האינסטרומנטאלית, לעתים קרובות כמוזיקה לריקודים. מאפיין מיוחד של הסגנון האינסטרומנטאלי הבורגונדי הייתה העדפת הדוכסים למוזיקה לכלים קולניים ([[חצוצרה|חצוצרות]], [[טמבורין]], [[שום (כלי נגינה)|שום]] ו[[חמת חלילים]]) וכמות המוזיקה לכלים אלה ששרדה מאז עולה על זו, שנכתבה לכלי תקופה אחרים כמו [[לאוטה]] או [[נבל]]. בביצועי התקופה היה מקובל להציב את הכלים הקולניים במקום מוגבה, כגון יציע, ואילו יתר הכלים נמצאו סמוך יותר אל המחוללים.<ref name{{הערה|שם="wright"/>}}

עם הצורות האינסטרומנטאליות נמנו ה"באס דאנס", או "באסאדאנצה", מחול טקסי בעל אופי אומר כבוד וקצב איטי יחסית. באס דאנס טיפוסי היה במקצב זוגי, בחלוקת-משנה לשלשות (בתיווי מודרני, 6/8), ולעתים קרובות בא מיד אחריו מחול מהיר, ה"טורדיון" או "צעד בראבאנט".<ref>{{הערה|1=Gleason, p. 101-102.</ref>}}

* El Escorial Chansonnier (מכיל מוזיקה מן השנים 1430 עד 1445, בערך). הקובץ נמצא בספריית המנזר אל אסקוריאל וכינויו המקובל הוא ESCA. הוא מכיל בסך הכל 62 יצירות, שרק אחת מהן מיוחסת במפורש לשם מחברה ([[ז'יל בנשואה]]), אם כי מניחים שבנשואה, [[ג'ון דאנסטפל|דאנסטפל]], [[גיום דופאי|דופאי]] ואחרים כתבו רבות משאר היצירות, על סמך סגנונן.<ref>{{הערה|1=Gleason, 95-96</ref>}}