חוקי שלוש השנים – הבדלי גרסאות

החוק הראשון שנשא שם זה היה חוק שלוש השנים משנת 1641 ('''Triennial Act 1641''')‏‏<ref>{{הערה|1=16 Cha. I c. 1</ref>}}. חוק זה הועבר ב-[[15 בפברואר]] [[1641]] על ידי [[הפרלמנט הארוך]] האנגלי בתקופת שלטונו של המלך [[צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה|צ'ארלס הראשון]]. החוק קבע כי [[הפרלמנט הבריטי|הפרלמנט]] צריך להתכנס למושב שאורכו לפחות 15 ימים, לפחות פעם בשלוש שנים. מטרת החוק הייתה למנוע מצב בו המלך שולט מבלי לכנס את הפרלמנט. בהתאם לחוק, אם המלך לא כינס את הפרלמנט בתקופה העולה על שלוש שנים, יוכל ה[[לורד צ'נסלור]] להוציא צווים לכינוס הפרלמנט, ואם הלורד צ'נסלור לא יעשה זאת, יכול [[בית הלורדים]] להתכנס ולהוציא צו לכינוסו של הבית התחתון.

בשנת [[1664]] נחקק '''חוק שלוש השנים של 1664''' (באנגלית: '''Triennial Parliaments Act 1664''') ‏‏<ref>{{הערה|1=‏16 Cha. II c. 1‏</ref>}}, אשר ביטל חלקים מהחוק הקודם וקבע כי הפרלמנט צריך להתכנס פעם בשלוש שנים לפחות, אולם לא קבע מנגנון למקרה בו לא יכנס המלך את הפרלמנט. בפועל, לאחר חקיקת החוק לא כינס צ'ארלס הראשון את הפרלמנט במשך ארבע שנים.

חוק שלוש השנים משנת 1694 (באנגלית: '''Triennial Act 1694''')‏‏<ref>{{הערה|1=6 & 7 Will. & Mar. c. 2</ref>}} נחקק בשנת [[1694]] בתקופת מלכותם של [[ויליאם השלישי, מלך אנגליה|ויליאם]] ו[[מרי השנייה, מלכת אנגליה|מרי השנייה]]. החוק קבע כי הפרלמנט יתכנס מדי שנה, ויערכו בחירות כלליות בממלכה מדי שלוש שנים. הבחירות התכופות שנערכו הקשו על יצירת מפלגות ונאמנויות בין חברי הפרלמנט, ולכן בשנת [[1716]] נחקק [[חוק שבע השנים 1715|חוק שבע השנים]] אשר קבע שהבחירות לפרלמנט יערכו מדי שבע שנים.