נבל ברשות התורה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 5.102.250.244 (שיחה) לעריכה האחרונה של שושושושון
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 2:
 
==מקור הביטוי==
הראשון שהשתמש בביטוי זה וכנראה אף טבע אותו היה ה[[רמב"ן]]<ref>{{הערה|1=‏פירוש הרמב"ן ל[[ויקרא]] י"ט ב'‏</ref>}} על פי הפסוק {{ציטוטון|קְדֹשִׁים תִּהְיוּ – כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי|ויקרא י"ט ב'}} ועל פי פרשנות ה[[מדרש]]: "כשם שאני קדוש – כך תהיו אתם קדושים. כשם שאני פרוש – כך תהיו אתם פרושים", ([[ספרא|תורת כהנים]]). הפסוק עוסק בדברים שאין איסורם מפורש בתורה.
 
{{ציטוט|תוכן=והעניין כי התורה הזהירה ב[[עריות]] וב[[מאכלות אסורות|מאכלים אסורים]], והתירה ה[[ביאה]] איש באשתו ואכילת [[בשר (מזון)|בשר]] ו[[יין]], אם כן ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין ובזוללי בשר למו, ו[[ניבול פה|ידבר כרצונו בכל הנבלות]], שלא הוזכר איסור זה בתורה - והנה יהיה זה '''נבל ברשות התורה'''.
שורה 8:
לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות...|מקור=פירוש הרמב"ן על התורה, [[ויקרא]] י"ט, ב}}
 
הרמב"ן מביא מספר דוגמאות כמו ריבוי אכילה, סביאת יין, דיבור בלשון גסה ומגונה, ריבוי משגל וכדומה. אף [[הרמב"ם]] כותב שהאדם צריך להדמות לאל כפי כוחו, "מה הוא נקרא קדוש - אף אתה היה קדוש"‏‏<ref>{{הערה|1=‏[[רמב"ם]], [[משנה תורה]], הלכות דעות פרק א הלכה ו'.‏</ref>}}
 
==דוגמאות נוספות==
 
בעלי [[ראשית חכמה]]‏‏<ref>{{הערה|1=ראשית חכמה ‏- שער הקדושה - פרק ראשון‏</ref>}} וה[[יעקב עמדין|יעב"ץ]]‏‏<ref>{{הערה|1=‏אבות - פרק א משנה ה‏</ref>}} מצטטים את הרמב"ן ומרחיבים ומוסיפים דוגמאות אחרות.
 
הרב [[יעקב אריאל]] מביא דוגמה של עישון [[סמים]] בידי [[בעל תשובה|בעלי תשובה]], שאין מקור הלכתי מפורש לאיסורו, אלא איסורו יוצא מכלל זה של נבל ברשות התורה. עוד הוא מפרט את תפיסתו של הרמב"ן, ומתאר אדם שמקפיד על הלכות [[כשרות]] ואוכל רק בשר בהשגחה הכי מהודרת, אבל כל מעייניו מושקעים באכילת בשר, או אדם שמקפיד על כשרות היין ללא כל חשש ערלה וטבל, אך עינו בכוס בלבד, והוא שותה ומשתטה, זולל וסובא.<ref>{{הערה|1="'קדושים תהיו'. בשתי מילים אלו דורשת התורה, לדעת הרמב"ן, שלא להסתפק בקיום פורמלי של המצוות, אלא לקדש את החיים כולם על פי התורה. קיום פורמלי-חיצוני בלבד, ללא הזדהות פנימית עמוקה, ללא הפנמה, ללא חתירה מתמדת לקדושה - עלול להביא את האדם להיות "נבל ברשות התורה". הוא יכול להקפיד, למשל, על הלכות כשרות, ולא להכניס לפיו אלא בשר "חלק" שנשחט ונבדק על ידי שו"ב ירא-שמים המדקדק בקלה כבחמורה; אולם כל מעייניו מושקעים באכילת בשר. זהו תוכן חייו העיקרי. אדם מגושם כזה אינו קדוש. הוא אמנם לא אכל איסור, אולם הוא החליף פרה בחמור (כמליצתו החריפה של ר'' מנחם מנדל מוויטבסק). (‏הרב יעקב אריאל, [http://www.haravariel.org/article.asp קדושים תהיו], אתר הרב אריאל)‏</ref>}}
 
בהקשר למושג זה הרב [[יהודה עמיטל]] התריע על כך שאפשר להסתגל לאורח חיים [[הדוניזם|הדוניסטי]] שנוגד את רוח התורה, תוך הרגעת ה[[מצפון]] הדתי והרדמתו, על ידי הקפדה על כשרות למהדרין של המצרכים‏‏.<ref>{{הערה|1=‏[http://www.etzion.org.il/dk/1to899/671daf.htm דף קשר], אתר [[ישיבת הר עציון‏]]</ref>}}
 
== קישורים חיצוניים ==