היסטוריה צבאית – הבדלי גרסאות

משחר ההיסטוריה היו ויכוחים בין קבוצות: על מזון, שטח מחיה, או על משאבים. סכסוכים אלה, פעמים רבות, הובילו למלחמות. [[קרל פון קלאוזביץ|קלאוזוביץ]] טען, כי המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים. היות שמלחמות, שבהן נהרגים אנשים רבים הן אירוע משמעותי עבור משפחה ועבור אומה, נוצר צורך לתעד את קורותיה של המלחמה. ה[[היסטוריון]] האמריקאי לורנס קילי גורס, כי כל תרבות נלחמה לפחות פעם אחת, ותרבויות רבות נלחמות ללא הרף.‏‏<ref>{{הערה|1=‏http://brneurosci.org/reviews/war.html‏</ref>}} ההיסטוריה הצבאית חופפת במידה רבה את ההיסטוריה הכללית כיוון שפגישתן של שתי תרבויות בדרך כלל מובילה למלחמה. המנצחת, כותבת לרוב את ספרי ההיסטוריה. פעמים רבות נמנעו מצביאים והיסטוריונים מאיזכור של כשלים או טעויות שנוצרו ואף האדירו הישגים וניצחונות.

לימוד ההיסטוריה הצבאית מתבצע הן [[אוניברסיטה|באוניברסיטאות]] והן [[בית ספר|בבתי הספר]] הצבאיים כדוגמת [[בית הספר לקצינים]]. מטרת לימוד זה, היא הפקת לקחים ממלחמות קודמות, למניעת הישנותם, בתחומים רבים: הפעלת הכוחות, יישום הטכנולוגיה הקיימת, ניהול המשק בזמן העימות ועוד. בלימוד ההיסטוריה הצבאית, מנקודת מבטו של הכוח הלוחם, מושם דגש על יישום [[תורת לחימה|תורת הלחימה]], תורת [[פיקוד ושליטה|הפיקוד והשליטה]] ואף על שמירת ערכי [[מוסר]] במלחמה. לדוגמה, מניתוח מספר רב של קרבות בהיסטוריה הצבאית של [[צה"ל]], ניתן לראות כי מקרים רבים של הכרעה נבעו מכך שהצבא הפעיל כוחות דרך שטח שנחשב לבלתי עביר.‏‏<ref>{{הערה|1=‏‏‏ראה בספרו של אלישיב שמשי, '''בכוח התחבולה''', בהוצאת [[מערכות]]‏</ref>}} ביקורת על לימוד ההיסטוריה הצבאית טוענת, כי העיסוק בה מכין את הצבא למלחמה הקודמת, במקום למלחמה הבאה.