ימת סוואן – הבדלי גרסאות

נוספו 55 בתים ,  לפני 8 שנים
מ
הגהה וניסוח
מ (בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q181932)
מ (הגהה וניסוח)
|מפה=[[תמונה:Armenia Topography he.JPG|מרכז|300px|מפת תבליט של ארמניה - ימת סוואן במרכז]]
}}
'''ימת סוואן''' ([[ארמנית]] '''Սևանա լիճ''' - "סוואנא ליצ'"; [[טורקית]] (בעבר) '''Gökçe Göl''' - "ימת השמים" או "הימה בצבע השמיים") היא ימה השוכנת במחוז גגהארקוניק במזרח [[ארמניה]], והיא הימה הגדולה במדינה. מי הימה משמשים להשקיה ולהפקת כוח הידרו-אלקטרי. אזור הימה הוא פארק לאומי מוכרז וחופיה הם מוקד לנופש ותיירות. ענפי התעסוקה העיקריים סביב הימה הם חקלאות, דייג[[דיג]], תיירות ושירותים. בשלשטחה, השינוייםמפלסה הדרסטייםונפח והתכופיםמימיה בשטחה,של ברוםהימה מפלסההשתנו ובנפחמשמעותית מימיהבמחצית השנייה של הימההמאה ה-20 כתוצאה מפעילות אנושית, קיימותוקיימות גרסאות רבות באשר לנתונים אלה.
 
==גאוגרפיה==
הימה שוכנת בלב רכס ה[[קווקז]] הדרומי (טראנס-קווקז) שהינו תוצר של קמט מלפני 25 מיליון שנה. גובהה של הימה הוא 1898 מטרים מעל פני הים והיא מוקפת הרים מכל עבריה למעט בפינתה הצפון מערבית. בנקודה זו מתנקזת הימה אל נהר ה[[הראזדאן]] הזורם אל נהר ה[[אראקס]], שנשפך בתורו אל [[הים הכספי]]. ימת סוואן היא ימה אלפינית והיא אחת הימות הגדולות בעולם בגבהים בסדר גודל כזה (High-altitude lakes). בשנת [[2006]] עמד שטחה של הימה על 1236 קמ"ר, אורכה היה 78 ק"מ ורוחבה 56 ק"מ. גליל מימיה של הימה משתרע על שטח קטן יחסית של כ-3,600 קמ"ר, קרי,רק פי שלושה משטחה (להשוואה, ב[[כנרת]] היחס הוא של 1:16.5). מדרום לימה שוכן [[דאר אלאג'ס]], קבוצה של שישה חרוטים וולקניים שהגבוה שבהם מתנשא לגובה של 3,329 מטרים מעל פני הים.
 
מי הימה מתוקים ועשירים בדגה. חלק ממיני הדגים, כמו ה[[טרוטה הסוואנית]] (Salmo ischchan) אנדמים לימה ומצויים בסכנת הכחדה, בשל ייבושה החלקי ובשל כך שבתקופה הסובייטית הובאו אליה מימות אחרות מספר מיני דגים וסרטנים במטרה לפתח ולהעשיר את משק הדייג. מינים זרים אלה מתחרים על סביבת הגידול של המינים האנדמים.
==היסטוריה==
[[תמונה:Sevanavank-both.jpg|ימין|ממוזער|250px|סוואנאוואנק]]
אזור הימה, כמו ארמניה כולה, היה מיושב כבר בתקופה הפרה היסטורית. בעת העתיקה נודעה הימה בשם גגהאם (Gegham), אך מקור שמה במילה ה[[אוררטו|אוררטית]], סואינה (Suina), שמשמעותה "ארץ הימות" או "ארץ המייםהמים". האוררטים הקימו לחופיה מספר ערים ובהן אישטיקוני, חאלדי, יוליחו וטיישבא (עיר אחרת מהעיר [[טיישבאני]] שהקימו במזרח טורקיה). יחד עם [[ימת ואן]] ו[[ימת אורמיה]], נחשבה ימת סוואן לאחת משלוש הימות הגדולות של ארמניה ההיסטורית, והיא היחידה מהן השוכנת בתחומי ארמניה המודרנית.
 
בשנת 874 לספירה הקימו המלך [[אשוט הראשון]] ובתו הנסיכה מירים כנסייה על אי בסמוך לחופיה הצפון מערביים של הימה. לפי המסורת הארמנית פקד חזיון את הקדוש [[מסרוב משדוטס]] ובו צעדו 12 דמויות על פני הימה והראו על מקום הקמתה של הכנסייה. הכנסייה, ושתי כנסיות נוספות שהוקמו מאוחר יותר, היו לחלק ממנזר סוואן (ארמנית Սևանավանք, מילולית [[סוואנאוואנק]]), שיועד בתחילה לנזירים, ולפי גרסה אחרת לרמי מעלה בכלל, שחטאו. בשנת [[1842]] הקימו ה[[רוסים]] את הכפר אלנקובה על חוף הימה מול האי. הכפר היה לעיר [[סוואן]] שכיום היא היישוב הגדול ביותר לאורך חופי הימה (כ-10,000 תושבים). שתיים משלוש הכנסיות בסוואנאוואק שרדו, ובמהלך ייבוש הימה ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] הפך האי לחצי אי (ראו להלן). משכן הקיץ של נשיאי ארמניה שוכן גם הוא על חצי האי בסמוך למנזר.
[[תמונה:Rivers of Armenia.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפה הידרולוגית של ארמניה: אגן הימה בוורוד]]
[[קובץ:Blick über den Sewansee3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מראה בחופי הימה]]
בשל מצוקה בשטחים חקלאיים הוחלט בתקופת השלטון הסובייטי על ייבוש חלקי של הימה תוך ניצול מימיה להשקיה. התוכנית אושרה על ידי [[הסובייט העליון]] של הרפובליקה הסובייטית של ארמניה, וכללה את הנמכת אפיק נהר ההראזדאן, אחד מיובליו של האראקס, ומוצאה העיקרי של הימה וכן, חפירת תעלת נוספת חהזרמת מימיה. העבודות החלו בשנת [[1933]], והסתיימו בשנת [[1949]]. הימה החלה לאבד כמטר מגובהה בכל שנה, ושטחה הצטמק בכ-200 קמ"ר. כך לדוגמה, האי עליו ניצב מנזר סוואנאוואנק הפך לחצי אי ובשטחים שהתייבשו נמצאו ממצאים ארכיאולגיים מראשיתמן הספירההמאה הראשונה לספירה.
 
ב-[[1956]], בעקבות האסון האקולוגי שנגרם בשל פרויקט דומה ב[[ימת אראל]], החליטה וועדה שהופקדה על הנושא להעלות את מפלס מימיה של הימה "ככל הניתן". שאיבת המייםהמים מהימה נפסקה, אך בשל הפרת האיזון הכימי במימיה, החלה בה התפתחות מואצת של אצה, ולקראת שנות השמונים איים האיזון האקולוגי בימה לקרוס כליל. בשנת [[1978]], במסגרת הצעדים להגנת הימה, הוקם פארק לאומי סביב לה. בפארק פועל מרכז מחקר המנטר את מצבה של המערכת האקולוגית באזור ונוקט צעדים לשם הגנתה ושימורה. בתחילת שנות התשעים של [[המאה ה-20]] נבנתה תעלה שהיטתה את מימי נהר ה[[ארפה]], יובל אחר של נהר האראקס, אל הימה. השלמתה של תעלה נוספת להטיית מימיו של יובל שלישי של האראקס, ה[[וורוטן]], הסתיימה רק בשנת [[2003]] לאחר הפסקה ממושכת בעבודות שנגרמה בשל הסכסוך בחבל [[נגורנו קרבאך]]. בשנת [[2001]] חוקק בית הנבחרים של ארמניה חוק ולפיו יש להעלות את מפלס מי הימה לרום של 1903 מטרים מעל פני הים, גובה שלדברי מומחים יאפשר לנטר את הטמפרטורה ואת ריכוז החמצן במייםבמים, ולהשיב להם בדרך זו את האיזון האקולוגי המקורי.
 
כיום נמצא מפלס מי הימה במגמת עליה ובין מרץ 2005 למרץ [[2006]] עלה ב-39 ס"מ. למרות הפעולות לשימורה, הימה עדיין חשופה לסכנה בעיקר בשל הזרמת ביוב ונגר חקלאי אל מימיה. עם זאת, עליית מפלס מימי הימה חשפה בעיה אחרת בדמות הצפתם של עצים ושטחי חקלאות וכן של חופים ובנינים שנבנו במהלך תקופת השפל בגובה המפלס. חלק מהבעיה נובע מכך שהערכות המומחים כי תהליך הבראת הימה ימשך כ-30 שנה התבררו כלא מדויקות, וכעת ההערכה היא שהתהליך ימשך 15 שנים בלבד. אם אכן תגיע הימה למפלס המתוכנן של 1903 מטרים מעל פני הים, ישקע שטח יבשה של כ-40 קמ"ר נוספים במימיה. על כשלושה רבעים מהשטח ניצבים כיום חורש, אתרי נופש ומבנים אחרים, ועלות העברתם מוערכת בכ-30 מיליון דולר, סכום שממשלת ארמניה מתקשה לגייס. החשש העיקרי הוא שאם השטח לא ינוקה קודם להצפה, ירקבו העצים כתוצאה מהמים הגואים וירעילו את מי הימה. היווצרות ביצות כתוצר לוואי של תהליך זה עשויה לפסול את מי הימה לשתייה ולפגוע עוד יותר באיזון האקולוגי השברירי בלאו הכי.