הבדלים בין גרסאות בדף "יהודה יערי"

נוספו 44 בתים ,  לפני 5 שנים
מ
בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
מ (←‏פתיח: , קישורים פנימיים)
מ (בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה)
 
==חייו==
יהודה ואלד נולד בשנת 1900 ב[[טרנוב]]<ref name {{הערה|שם= "שלומיאל">|1='''שלומיאל מצא צל''' - [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור|ספריית "תרמיל"]] (1985)</ref>}} שב[[גליציה]], אז חלק מ[[האימפריה האוסטרו-הונגרית]]. משפחתו הייתה יהודית מסורתית, והוא אחיו הצעיר של [[אברהם יערי]]. בנעוריו הצטרף לתנועת "השומר", שהפכה ב-[[1916]] ל"[[השומר הצעיר]]". לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] ביקש לעלות עם חבריו לתנועה ל[[ארץ ישראל]], ולשם כך היה עליהן לחצות גבולות בדרכים לא חוקיות, מחשש שיהיה עליהם להתגייס ל[[צבא]] אם יפנו לקבל אישורים רשמיים. את דרכם עשו ברגל דרך [[הרי הקרפטים]] עד ל[[ברטיסלבה]] שב[[צ'כוסלובקיה]], שם הצהירו במרמה כי הם פליטי ארץ ישראל שהוגלו על ידי השלטון ה[[האימפריה העות'מאנית|טורקי]], ובקשו לחזור ארצה, ובזכות זה קיבלו את האישורים הדרושים מה[[שגרירות]] ה[[הממלכה המאוחדת|בריטית]] ב[[פראג]]. לשם העמדת הפנים שהוא יליד הארץ, שינה את שם משפחתו ליערי. על סיפון ה[[אוניה]] לארץ ישראל פגש את [[אהרון דוד גורדון|א.ד. גורדון]], ששב ארצה מכינוס [[הפועל הצעיר]] ו[[צעירי ציון]] בפראג, ולימים סיפר שפגישה זו השפיעה עליו עמוקות<ref name{{הערה|שם="חתחתים">|1=יהודה יערי, '''בדרך חתחתים''', בתוך: "ספר העלייה השלישית", בעריכת יהודה ארז, הוצאת [[עם עובד]] [[1964]], כרך ב', עמ' 882-892</ref>}}.
 
עם עלייתו לארץ ב-[[1920]], עבד בייבוש ביצות העמק<ref name{{הערה|שם="שלומיאל" />}}, בהכשרת הקרקע ב[[קריית ענבים]] וב[[רוחמה]], ולאחר מכן הצטרף ל[[גדוד שומריה]] בסלילת כביש [[חיפה]]-ג'דה (לימים [[רמת ישי]]). במחנה הגדוד יזם והפיק את הצגתו הראשונה של המחזה "[[הדיבוק]]" בארץ ישראל, ומחזות נוספים, על ידי חברי הקבוצה<ref name{{הערה|שם="חתחתים" />}}. היה בין חברי "קיבוץ א' של השומר הצעיר", אשר הקימו ב-[[1922]] את [[קיבוץ]] [[בית אלפא]]. ב-[[1926]] עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר ב[[ירושלים]]. בשנת 1928 למד [[ספרנות]] ב[[מכון פראט]]<ref name {{הערה|שם= "covenant">|1=Yaari, Yehuda: The Covenant - Ten Stories, Youth and Hehalutz Department of the Zionist Organization (1965) </ref>}} ב[[ניו יורק]]. בשנת 1931 שימש כספרן ומורה לעברית ב[[אוניברסיטת קווינס (קנדה)|אוניברסיטת קווינס]] ([[קינגסטון, אונטריו|קינגסטון]], [[קנדה]]).<ref name{{הערה|שם="covenant" />}} בשובו ארצה, בשנת 1933, היה לספרן ב[[בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי]]<ref name{{הערה|שם="שלומיאל" />}}, ואחר-כך עבד בלשכת [[קרן היסוד]] בירושלים, שם כיהן כראש מחלקת המידע והפרסום, ואחר כך כמזכיר כללי<ref name{{הערה|שם="covenant"/>}}. בשנת 1955 הצטרף יערי לצוות [[משרד החוץ]] ובשנים 1955-1957 היה [[נספח תרבות]] בצירות ישראל בשבדיה. אחר כך היה ראש המחלקה לקשרי תרבות במשרד החוץ ולבסוף הקונסול הכללי של ישראל באמסטרדם.<ref name{{הערה|שם="covenant" />}}. בשנת [[1947]] נשא לאשה את ה[[עיצוב גרפי|מעצבת הגרפית]] [[עלי גרוס]].
 
לאחר עזיבתו את הקיבוץ החל לכתוב סיפורים, שפורסמו ב[[כתב עת|כתבי עת]] שונים מראשית [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]]. [[רומן]] ראשון שלו, "כאור יהל", התפרסם כ[[סיפור בהמשכים]] ב[[עיתון]] [[דבר (עיתון)|דבר]] החל משנת [[1934]], ויצא לאור בספר בשנת [[1937]].
ברבים מסיפוריו מתוארים עולמם השבור של הגיבורים, התקווה שמעורר בהם החזון לשינוי, והייאוש כתוצאה משברו של החלום. גם הקיבוץ, למרות הנסיונות ליצור חברה חדשה, אינו מצליח לרפא את נפש הפרט הדוויה. הניגוד בין המשבר העמוק לבין החזון האידאלי כה רב עד כי רבים מגיבוריו אינם יכולים לשאת אותו:
{{ציטוט|תוכן=צעירים לימים היו כולם, - - - מבני דור המלחמה. בלבם אימה גדולה, אימת המלחמה, ובנפשם שאיפה לגאולה, גאולת העם וגאולת האנוש. וסוד אגלה לך: שאיפה זו הייתה גדולה מכפי שיכלו להכיל ולתפוס. משאת-נפש גדולה בנפש שאינה גדולה כל-כך, עלולה להעביר את האדם על דעתו.|מקור="מה שלא סיפר לה עד כה", בקובץ "דרכים ואהלים", עמ' 163}}
בשל כך רואים בו כמה מהמבקרים כסופר [[ספרות ריאליסטית|ריאליסטי]], דוברה של תקופה, בדומה ל[[יוסף חיים ברנר|ברנר]] שתיאר את מציאות אנשי [[העלייה השנייה]]‏‏<ref>{{הערה|1=‏מאמריהם של ישורון קשת ואריה‏ ליפשיץ</ref>}}.
 
אולם חוקרי ספרות אחרים מצביעים על הערך האוניברסלי של סיפוריו, הרבה מעבר לרוחם של זמן ומקום מסוימים<ref>{{הערה|1=‏מאמריהם של שמעון הלקין ונורית גוברין</ref>}}. הסיפורים עוסקים בשאלות של זהות, משמעות החיים, הניכור בין בני האדם ויחסי היחיד והחברה, ובכך יש לראות בהם חלק מהספרות ה[[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטית]]. השיגעון וה[[דיכאון]] שרבים מהגיבורים לוקים בהם אינם ייחודיים לחלוצי העליות הראשונות לארץ, אלא הם חלק מייסורי הקיום האנושי שאין להימלט מהם, והחזון בדבר חברה שבה יחדלו הייסורים מסתבר כאשליה<ref>{{הערה|1=‏נורית גוברין, "אין המולדת מוציאה את האדם מיגונו"</ref>}}.
 
===השפעה חסידית===
יערי הכיר את [[תנועת החסידות|החסידות]] עוד מסביבת ילדותו בגליציה, אולם מפגש מכריע היה לו עם [[חסידות ברסלב|חסידי ברסלב]] בביקורו הראשון בירושלים, מהם שמע לראשונה את סיפורי המעשיות של רבי [[נחמן מברסלב]], ולדבריו הוקסם מהם‏‏<ref>{{הערה|1=‏יהודה יערי, "התנצלות המהדיר", במבוא ל"סיפורי מעשיות משנים קדמוניות"‏, עמ' ס'</ref>}}. לימים אף ערך וכתב נוסח חדש לכמה מהסיפורים והוציא אותם במהדורה חדשה. גם בסיפוריו המקוריים ניתן למצוא אלמנטים רבים של סיפורי מעשיות חסידיים - עלילות צדדיות הסוטות כביכול מהעלילה המרכזית אך מתגלות כבעלות משמעות אלגורית, אגדות, משלים ופתגמים, וסגנון סיפור פשוט ועממי.
 
בימי הקיבוץ הראשונים, עוד טרם העלייה לקרקע, הנהיג יערי את חבורת ה"חסידים" - קבוצת חברים שגיבשה הווי של שירה וריקודים בכל הזדמנות, ברוח המסורת החסידית. לימים סיפר כי הרעיון לכנות את הקבוצה השיתופית בשם "קיבוץ" בא לו ממפגשו עם חסידי ברסלב, שתיארו בפניו את [[חסידות ברסלב#הקיבוץ הקדוש באומן|הקיבוץ הקדוש באומן]] - התכנסותם בימי [[ראש השנה]]<ref name{{הערה|שם="חתחתים" />}}. בעקבות זאת היו שראו בו את "ממציא" הכינוי "קיבוץ", אף כי ישנן עדויות על כך שהשם עלה בכמה מקומות במקביל באותה תקופה<ref>{{הערה|1=[[מוקי צור]], "יהודה יערי: סופרה של תקופה" - אחרית דבר לספר "תשובתו של אביגדור שץ", עמ' 202</ref>}}.
 
==ספריו==
32,748

עריכות