דייוויד אקסלרוד – הבדלי גרסאות

ב-[[19 בנובמבר]] [[2008]], הודיע "צוות המעבר" של הנשיא הנבחר אובמה כי אקסלרוד נבחר לשמש כיועץ בכיר לבית הלבן ‏‏<ref>{{הערה|1=‏קארו בוהן, [http://www.reuters.com/article/newsOne/idUSTRE4AI7YG20081119 היועץ הקרוב לאובמה אקסלרוד הולך לבית הלבן], ‏סוכנות [[רויטרס]], 19 בנובמבר 2008</ref>}}, בתפקיד מקביל לזה שבו שימש היועץ הפוליטי לשעבר של הנשיא [[ג'ורג' וו. בוש]], [[קארל רוב]] ‏‏<ref>{{הערה|1=‏ג'ון מקורמיק וקריסטי פארסונס, [http://www.chicagotribune.com/news/chi-axelrod-webonly-nov20,0,2527277.story אובמה לוקח את אקסלרוד לתפקיד יועץ בכיר לבית הלבן], [[שיקגו טריביון]], 19 בנובמבר 2008‏</ref>}}.

אקסלרוד נולד בעיר [[ניו יורק]], בצד המזרחי התחתון, בסטיבנט טאוון<ref name{{הערה|שם="Maven">|1= כריסטופר הייז, ‏[http://www.thenation.com/doc/20070219/hayes מומחה התקשורת של אובמה]‏, עיתון "דה ניישן", 6 בפברואר 2007</ref>}} לזוג הורים יהודים ממעמד הביניים והראה להיטות פוליטית כבר בגיל צעיר. אביו של אקסלרוד הוא פסיכולוג ‏‏<ref name{{הערה|שם="father">|1= רוברט ג'י קייזר, [http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/05/01/AR2008050103509.html?nav=hcmodule שחקן המחבט]‏, עיתון [[וושינגטון פוסט]], 2 במאי 2008‏</ref>}}, ואימו עבדה כעיתונאית בעיתון "פי.אם", עיתון שמאלני בשנות ה-40. הוריו נפרדו כשהיה בן שמונה. כבר בגיל 13 הוא החל ב"פעילות פוליטית" כאשר מכר סיכות בחירות של [[רוברט קנדי]].

אחרי שסיים את תיכון סטיבנט<ref name{{הערה|שם="father"/>}} ב[[מנהטן]], החל אקסלורד ללמוד ב[[אוניברסיטת שיקגו]], שם התמחה ב[[מדע המדינה|מדעי המדינה]]. באוניברסיטה הוא פגש את סוזן לנדאו סטודנטית למנהל עסקים, לה נישא ב-[[1979]]. כסטונדט ל[[תואר ראשון]] הוא עבד ככתב פוליטי בשבועון "הייד פארק הראלד", המופץ באזור עוני של אוכלוסייה שחורה בשיקגו. משיישם את לימודיו, עשה סטאז' בעיתון החשוב [[שיקגו טריביון]] ונשכר לעבוד בו, עם סיום לימודיו הסטאז' ב-[[1977]].

בגיל 27, אקסלרוד הפך להיות בעל טור בעיתון השיקגו טריביון. עבור הטריביון עבד כשמונה שנים בכיסויי פוליטיקה מקומית וארצית והיה לכותב הצעיר ביותר בעיתון מאז [[1981]] ‏‏<ref>{{הערה|1=‏[http://www.akpdmedia.com/partners/daxelrod.html איי.קיי.פי מסר ותקשורת], אתר החברה של אקסלרוד, לשונית שותפים‏</ref>}}. כשהוא לא שבע רצון מהעתיד הצפוי לו בשיקגו טריביון, הוא הצטרף ב-[[1984]] לקמפיין הבחירות לסנאט של פול סיימון כמנהל תקשורת; בתוך שבועות קודם להיות מנהל-משותף לקמפיין ‏‏<ref name{{הערה|שם="agony">|1= פטריק טי. רירדון, ‏[http://www.chicagotribune.com/news/local/chi-070620axelrod-htmlstory,0,7217326.htmlstory היסורים והיסורים], 24 ביוני 2007‏</ref>}}.

הוא ייסד חברת ייעוץ פוליטי, "אקסלרוד ושותפיו", ב-[[1985]]. ב-[[1987]], הוא עבד בקמפיין המנצח של הרולד וושינגטון, ראש העיר השחור הראשון של [[שיקגו]]. זה העניק לו את הניסיון הראשון עם פוליטיקאים שחורים ומאוחר יותר הפך להיות איש מפתח במרוצים דומים לראשות עיריות אצל מועמדים שחורים ‏‏<ref name{{הערה|שם="Maven"/>}}. אקסלרוד הוא גם האסטרטג מאחורי ראש העיר הנוכחי של שיקגו, ריצ'רד אם. דיילי וטוען לסגנון עצמי של "מומחיות בתחום הפוליטיקה האורבנית".

ב-[[2004]], אקסלרוד עבד בקמפיין לנשיאות ארצות הברית של [[ג'ון אדוארדס]]. במהלך הקמפיין, הוא נושל מהאחריות על עשיית מודעות הבחירות, אבל המשיך לכהן כדובר הקמפיין. מכשהגיב להפסד שספג הקמפיין הנ"ל של אדוארדס ב-2004, אמר כי "יש לי המון כבוד לג'ון, אבל בנקודה מסוימת המועמד הוא זה זצריך לסגור את העסקה ו-אני לא יכול להגיד לך מדוע זה מעולם לא קרה עם ג'ון" ‏‏<ref>{{הערה|1=דייוויד מונטגומרי, ‏[http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2007/02/14/AR2007021401812.html איש נקודת-המסר של אובמה], עיתון [[וושינגטון פוסט]], 15 בפברואר 2007‏</ref>}} ‏‏<ref>{{הערה|1=בן וולאס-ווילס, ‏[http://www.nytimes.com/2007/04/01/magazine/01axelrod.t.html?_r=1&ref=politics&oref=slogin הנארטור של אובמה], [[ניו יורק טיימס]], 1 באפריל 2007‏</ref>}}.

הקשרים בין אקסלרוד וברק אובמה החלו כבר יותר מלמעלה מעשור. אקסלרוד פגש באובמה לראשונה ב-[[1992]], כאשר אובמה עשה רושם על אישה בשם בטי לו סולצמן, מארגון "הקהל הליברלי של לייקפרונט", במהלך מבצע שאקסלרוד הריץ להרשמת בוחרים שחורים, כשהיא עושה הכרה בין השניים. אובמה גם התייעץ עם אקסלרוד לפני שנתן את נאומו המפורסם האנטי מלחמתי ב-2002 ‏‏<ref>{{הערה|1=ג'ו בקר וכריסטופר דרו, ‏[http://www.nytimes.com/2008/05/11/us/politics/11chicago.html?pagewanted=5&hp פוליטיקה פרגמטית חודרת לצד המערבי], עיתון [[ניו יורק טיימס]], 11 במאי 2008‏</ref>}}, וביקש ממנו לקרוא את הטיוטות של ספרו, "התעוזה של התקווה" ‏‏<ref>{{הערה|1=‏ג'ני סקוט, [http://www.nytimes.com/2008/05/18/us/politics/18memoirs.html?pagewanted=3&hp הסיפור של אובמה, הכתוב בידי אובמה]‏, עיתון [[ניו יורק טיימס]], 18 במאי 2008</ref>}}.

אקסלרוד שימש כאסטרטג ראשי ויועץ תקשורת בקמפיין של ברק אובמה לנשיאות ב-2008. אקסלרוד שקל לקחת פסק-זמן לתקופה של המרוץ לנשיאות של 2008, בגלל שמועמדי הפריימריס הדמוקרטים, ברק אובמה, ג'ון אדוארדס, [[הילארי קלינטון]], כריס דוד וטם וליסאק היו לקוחות בעבר. קשרים אישיים עם הילארי קלינטון גם כן הוסיפו לקושי, בשל העובדה שהיא ביצעה עבודה נהדרת לשם אנשים הלוקים ב[[מחלת הנפילה]], וסייעה לארגון שייוסד בשם אשתו של אקסלרוד, "אזרחים מאוחדים למען מחקר למחלת הנפילה" (CURE) (בתו של אקסלרוד סובלת מבעיות התפתחותיות הקשורות התפרצויות נפילה כרוניות). אשתו של אקסלרוד אף אמרה כי הכנס שכינסה קלינטון ב-1999 למציאת מרפא היה "אחד הדברים החשובים ביותר שמישהו יכל לעשות לנושא מחלת הנפילה" ‏‏<ref>{{הערה|1=בן וולאס-וולס, ‏[http://www.iht.com/articles/2007/03/30/news/obama.php הכוכב האסטרטגי מציע לדמוקרטים חזון חדש], עיתון [[ניו יורק טיימס]], 30 במרץ 2007‏</ref>}}. לבסוף ראה את הפוטנציאל הטמון במועמדות של אובמה כבעלת השראה והיסטורית. לעתים קרובות הוא רואה קשר בין אובמה לרוברט קנדי, אחיו הצעיר של הנשיא לשעבר, ג'ון קנדי, ואמר לעיתון ה[[וושינגטון פוסט]], "חשבתי כי אם אוכל לסייע לברק אובמה להגיע לוושינגטון, אז אוכל להשיג משהו גדול בחיי"<ref name{{הערה|שם="father"/>}}.

בעוד הקמפיין של הילארי קלינטון בחר באסטרטגיה מיושנת המדגיש את הרעיון של "נסיונה" של קלינטון, אקסלרוד עזר לצייר קו מרכזי לקמפיין של תימת ה-"שינוי". אקסלרוד ביקר את מיצוב הקמפיין של קלינטון באומרו כי "להיות איש פנים-וושינגטוני מושלם הוא לא היכן שאתה רוצה להיות בשנה בה אנשים רוצים שינוי... המיצוב האסטרטגי המקורי [של קלינטון] היה שגוי ואיכשהו שיחק לידיים שלנו". המסר של "שינוי" היה פאקטור חשוב בניצחונו הראשון של אובמה באייווה. לדברי פרשן הבחירות של רשת [[CNN]], [[ביל שניידר]], "רק מעט מלמעלה ממחצית מהדמוקרטים של משתתפי ועידת ההצבעה [באייווה], אמרו כי שינוי היה הפאקטור מספר 1. שהם מחפשים במועמד, ו-51 אחוז מהבוחרים האלו בחרו בברק אובמה", וכי "זה בהשוואה ל-לרק 19 אחוז של משתתפי ה"שינוי" של ועידת ההצבעה שהעדיפו את קלינטון<ref name{{הערה|שם="Schneider">|1=קנדי קרולי, ‏[http://edition.cnn.com/2008/POLITICS/01/03/iowa.dems/index.html אובמה מנצח את אייווה כמועמד של שינוי], [[CNN]], פורסם ב-4 בינואר 2008‏</ref>}}. אקסלרוד גם האמין כי הקמפיין של קלינטון הפחית בערך של חשיבות של מדינות המקיימות ועידות ההצבעה, "עם כל הכשרון והכסף שהיה להם שם", אמר אקסלרוד, "הם - באופן מביך - נראו כמי שיש להם מעט הבנה לוועידות ההצבעה וכמה חשוב זה הולך להיות"<ref name{{הערה|שם="Schneider"/>}}. בפריימריס הדמוקרטים של 2008 אובמה ניצח ברוב המדינות שקיימו פורמט של ועידות הצבעה.

אקסלרוד קיבל קרדיט על יישום אסטרטגיה שמעודדת השתתפותם של אנשים, דבר שלמד, באופן חלקי מהמרוץ של [[הווארד דין]] לנשיאות בפריימריס של 2004, כמו גם מטרה אישית שהציב לעצמו ברק אובמה. אקסלרוד הסביר למגזין ה[[רולינג סטון]] כי "כשהתחלנו את המרוץ, ברק אמר לנו שהוא רוצה שהקמפיין יהווה כמנוע למעורבות של אנשים וייתן להם השקעת סיכון בסוג הארגון שהוא מאמין בו" ‏‏<ref>{{הערה|1=טים דיקנסון, ‏[http://www.rollingstone.com/news/coverstory/obamamachineryofhope/page/2 מכונת התקווה]‏, מגזין [[רולינג סטון]], 20 במרץ 2008</ref>}}. זה כלל גם את שיטת טכנולגיית "[[וב 2.0]]" ו-"ויראל מדיה", על מנת לתמוך אסטרטגיה של תנועות שורש. הפלטפורמה האינטרנטית של אובמה מאפשרת לתומכיו להפעיל בלוג, ליצור דף משלהם ואף להפעיל בנק-טלפונים מהבית הפרטי שלהם. ההרחבה של אקסלרוד בשימוש האינטרנטי סייעה לאובמה לארגן את הבוחרים שמתחת לגיל 30 ולבנות למעלה מ-475,000 תורמים אינטרנטיים וכל זה רק בשנת 2007, כשרוב התורמים נותנים פחות מ-100$ כל אחד (שהסתכם למליוני דולרים) ‏‏<ref>{{הערה|1=‏[http://www.wired.com/politics/law/news/2008/02/potomac_primaries הטכנולוגיה של האובמניה:בנק-טלפונים מקוון, שליחת מסרונים מאסיבית ובלוגים]‏, אתר weird.com, פורסם ב-14 בפברואר 2008</ref>}}. האסטרטגיה של אובמה עמדה בניגוד לזה של הילארי קלינטון, אשר הרוויח מהכרות שמה של קלינטון, תורמים גדולים (לעומת תורמים קטנים, אך בהמוניהם), ותמיכה חזקה בקרב מנהיגי הממסד הדמוקרטי.

רשת התקשרת "דה פוליטיקו" תיארה את אקסלרוד כ"דובר רך" ו"בעל גינונים קלים" ‏‏<ref>{{הערה|1=רוג'ר סיימון, ‏[http://www.politico.com/news/stories/0307/3213.html הדמוקרטים הופכים לקשוחים -- אחד כלפי השני], אתר politico.com, פורסם ב-20 במרץ 2007‏</ref>}} וציטט את אחד מעוזריו של אובמה בשיקגו כאומר, "אתה יודע כמה ברי מזל אנחנו שהוא המארק פן [יועץ של קלינטון] שלנו?" ‏‏<ref>{{הערה|1=‏קרי בודוף בראון, [http://www.politico.com/news/stories/0408/9891.html אובמה נותר ללא טלטלה], אתר politico.com, פורסם ב-27 באפריל 2008‏</ref>}}. היועץ הדמוקרטי ועמית לשעבר, דן פי אמר על אקסלרוד כי "הוא נוכחות מרגיעה". "הוא לא צעקן, כמו כמה משאר הבחורים", אמר עליו היועץ ביל דיילי בעיתון שיקגו טריביון, "יש לו חוש הומור טוב, אז הוא מסוגל לנטרל דברים" ‏‏‏‏<ref name{{הערה|שם="agony"/>}}.

בסוף אפריל ותחילת מאי, הכומר לשעבר של ברק אובמה, ג'רמיה ראייט, ביקר את ההשפעה של אקסלרוד על אובמה. עיתון ה[[ניו יורק טיימס]] דיווח כי ראייט אמר על אקסלרוד כי "למרות שהוא היה מומחה בקידום מועמדים שחורים אצל בוחרים לבנים, הוא לא ידע הרבה על להקשר עם הקהילה השחורה... הם מרחיקים אותו מהקהילה האפרו-אמריקאית. דייוויד לא מכיר את הסצנה של הכנסייה האפרו-אמריקאית" ‏‏<ref>{{הערה|1=מישל פאוול וג'ודי קנטור, ‏[http://www.nytimes.com/2008/05/01/us/politics/01wright.html?_r=2&hp&oref=slogin&oref=slogin קשר אובמה-ראייט המתוח סוף סוף נשבר], עיתון [[ניו יורק טיימס]], 1 במאי 2008‏</ref>}}

שירות הייעוץ הפוליטי של אקסלרוד פועל דרך החברה שלו AKP&D Message & Media ("איי.קיי.פי, אנד די. מסר ותקשורת"). הוא גם מפעיל עסק נוסף מאותו משרד, ASK, אשר עוסק בתכנון אסטרטגיה עבור קמפיינים פרסומיים לחברות ‏‏<ref name{{הערה|שם="Secret side">|1=‏הווארד וולינסקי, [http://www.businessweek.com/bwdaily/dnflash/content/mar2008/db20080314_121054.htm הצד הסודי של דייוויד אקסלרוד], ‏עיתון ה[[ביזנסוויק]], 14 במרץ 2008</ref>}}. השותפים בחברה, אריק סדלר (ה-S בראשי התיבות של שם החברה ASK), בן 39, מנהל יחסי ציבור לשעבר בחברת הטלפונים [[AT&T]], ומומחה במונטין תאגידי בחברת פי.אר ג'יאנט אידלמן והמנהל השותף של החברה, וג'ון קופר (ה-K בראשי התיבות של שם החברה ASK), בן 51, מנהל תקשורת בקונגרס של ארצות הברית ויועץ לתעשיית הפרסום<ref name{{הערה|שם="Secret side"/>}}.

רשימת הלקוחות ומבצעי הפרסום של חברת ASK היא חסויה<ref name{{הערה|שם="Secret side"/>}}, אבל הרקורד הציבורי מצביע כי החברה הריצה קמפיינים פרסומיים לחברות כגון [[AT&T]] וחברות נחשבות אחרות, וסייעה לארגונים נחשבים שרשומים כממני קמפיינים לנושאים ציבוריים, פרקטיקה שמכונה "אסטרוטורפינג"<ref name{{הערה|שם="Secret side"/>}} (פרסום נושא ציבורי במטרה לקדמו כתנועה שורשית למען הנושא).

ב-2006, חברת החשמל קום-אד שכרה את ASK כדי שתיצור עבורה מעין קבוצה-תנועה שורשית כ-CORE (תנועה מתקופת הלחימה לזכויות האזרח באמריקה), אשר תיארה את עצמה באתר האינטרנט שלה כ"קואליציה של אינדיווידואלים, אנשי עסקים וארגונים", התומכים בהעלאת מחירים. אחרי הגשת תלונה לאחראי הרגולציה של מדינת אילינוי, קום-אד הכירה בכך שהיא השקיעה מאמץ שהסתכם ב-15 מיליון דולר שלמים<ref name{{הערה|שם="Secret side"/>}}.

ב-2004, חברת הכבלים קייבלויז'ן שכרה את ASK גם כן למטרת הקמת מעין קבוצה-תנועה שורשית בסגנון CORE, על מנת לסייע לבנות אצטדיון חדש לקבוצת הפוטבול ה[[ניו יורק ג'טס]] במנהטן<ref name{{הערה|שם="Secret side"/>}}. העמלה בסך של 1.1 מיליון דולר נרשמה כ"חוזה הלובי הגדול ביותר" של השנה בדו"ח השנתי של ועדת לנושא הלובי של מדינת אילינוי ‏‏<ref>{{הערה|1=‏מייקל איסיקופ, [http://www.newsweek.com/id/138519 הקשר הלוביסטי של אובמה], מגזין [[ניוזוויק]], 2 ביוני 2008‏</ref>}}.

ב-2007, בית החולים של אוניברסיטת שיקגו שכר את ASK לסייע בשיווק תוכנית להכוונת חולים שאין להם ביטוח רפואי למוסדות רפואיים אחרים. התוכנית ספגה ביקורת מצד אנשים מהקהילה באזור, אולם, יש הרואים בתוכנית דרך להפטר מחולים שעולים הרבה כסף ובכך להעלות שרותי בית החולים ‏‏<ref>{{הערה|1=‏טים נובאק וכריס פאסקו, [http://www.suntimes.com/news/politics/obama/1122691,CST-NWS-hosp23.article אוניברסיטת שיקגו מנדה חולים עניים?]‏, 23 באוגוסט 2008</ref>}} ‏‏<ref>{{הערה|1= ‏[http://www.sourcewatch.org/index.php?title=ASK_Public_Strategies שאל את האסטרטגים הציבוריים], Sourcewatch: פרויקט של המרכז לתקשורת ודמוקרטיה‏</ref>}}.