היסטוריה של ספרד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה לפי הערך על הקורטס |
|||
שורה 58:
תקופת הטאיפות נמשכה עד הכיבוש המוחלט של כל חצי האי מידי המוסלמים ב-[[1492]], למעט שתי תקופות קצרות של שלטון מוסלמי מרכזי: תקופת ה[[מוראביטון]] בסוף המאה ה-11 ותקופת ה[[מווחידון]] בסוף המאה ה-12.
== עליית הבורגנות ==
לקראת סוף [[המאה ה-12]] התחוללו מספר שינויים שהעלו את כוחו של "המעמד השלישי" (שאינם אצילים ואינם אנשי כנסייה) בערים. הערים התפתחו וגדלו, האצילים קרסו תחת עול ה[[רקונקיסטה]] שמימנו בכסף ובכוח אדם, ושגזלה משאבים רבים והבורגנים, שלא היו כפופים למערכת הפיאודלית היו פנויים לצבירת ממון ומיומנויות נדרשות. כך החלו לתפוס בני מעמד זה מקום גדל והולך בשורות ה[[קורטס גנרלס|קורטס]] (האסיפה המייעצת למלך, הפרלמנט). כחלק ממערך היחסים הפוליטי מול המלך דרשו הערים וקיבלו [[פריווילגיה|פריווילגיות]] שאיפשרו להן חופש לנהל עת עסקיהן ולקבוע את חוקיהן. במקביל התחזק כוחו של הקורטס שיכל להתנגד לחוקים מלכותיים.
==העת החדשה==
בשנת 1469 נישאו פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה בנישואים שהביאו בסופו של דבר בשנת 1516 לאיחוד של [[אראגון]] [[ממלכת קסטיליה|וקסטיליה]]. איחוד פוליטי זה יצר את הבסיס לספרד אותה אנו מכירים כיום. השניים, ולצידם האצילים והכנסיה, טרחו להוריד מחשיבותו של הקורטס על ידי הפחתת סמכויותיו, דבר שהתאפשר כתוצאה מהעוצמה המלכותית שלאחר סיום הרקונקיסטה, עד שהפכו את האסיפה ללא יותר ממאשרת אוטומטית של כל החלטה מלכותית. אולם, הקורטס עדיין שלט בקופה הציבורית ובמיסים. גם בתקופת [[האימפריה הספרדית]] היה מעמדו של הקורטס לא יותר מאסיפה נאמנה למלך.
שנת [[1492]] הייתה בעלת משמעות רבה לספרד. ארבעה אירועים מרכזיים שהתחוללו בשנה זו הביאו ליצירתה של ספרד כ[[אימפריה]] טרנס-אטלנטית מגובשת וריכוזית. כיבושה של [[גרנדה (ספרד)|גרנדה]] וסיום ה[[רקונקיסטה]] הביאו לאיחודה של ספרד כולה תחת ישות פוליטית אחת ותחת שלטון [[נצרות|נוצרי]]. [[גירוש ספרד|צו גירוש]] שהוצא ליהודי ספרד באותה השנה, וצו דומה לו שהוצא כנגד ה[[אסלאם|מוסלמים]] בראשית [[המאה ה-17]], הביאו לאחדות דתית שגם היא הייתה כפופה לכתר, במסגרת ה[[פטרונטו ריאל]], ממנו נהנו מלכי ספרד. מסעו של [[כריסטופר קולומבוס]] מערבה וגילויו את הקריביים, ויבשת [[אמריקה]] לאחר מכן, פתחו עידן חדש של התפשטות בצידו השני של [[האוקיינוס האטלנטי]]. לבסוף, השלמתו של ה[[מילון]] הראשון של השפה ה[[ספרדית]] סייע גם הוא לגיבוש תרבותי.
שורה 66 ⟵ 69:
גילוי יבשת אמריקה בידי קולומבוס פתח עידן שבו כובשים ספרדיים השתלטו על רוב יבשת אמריקה, בהתאם ל[[חוזה טורדסיאס]], בייחוד על דרום ומרכז היבשת. במהלך [[המאה ה-16]] הביאו ה[[קולוניה|מושבות]] הספרדיות באמריקה עושר עצום לספרד והפכו אותה למדינה החזקה ביותר באירופה. למרות זאת סדרה של מלחמות עם מדינות אירופה האחרות ומלחמות פנימיות על המלוכה החלישו את ספרד עד כדי כך ש[[נפוליאון]] השתלט עליה ב-1808, והכתיר את אחיו [[ז'וזף בונפרטה]] למלך. הספרדים, בסיוע בריטי, התקוממו נגד השלטון הזר, פתחו במלחמת [[גרילה]] וסילקו את הצרפתים לבסוף ב-1814. במקביל למהלכים אלה התחוללו מלחמות העצמאות במושבות שבאמריקה, וספרד איבדה את מרבית האימפריה שלה. לאחר נפילת נפוליאון החלה תקופה של עימותים פנימיים על השלטון, שבהם התבלט הגנרל [[רפאל דל ריגו]] שהוצא בסופו של דבר להורג. לאחר [[מלחמת ספרד-ארצות הברית|המלחמה עם ארצות הברית]] ב-[[1898]] איבדה ספרד את [[קובה]], [[פוארטו ריקו]] וה[[פיליפינים]], שלוש מושבותיה האחרונות מעבר לים.
בין ספטמבר [[1810]] לבין ספטמבר [[1813]] התכנס [[הקורטס של קדיס]] שבסופו נחקקה ה[[חוקה]] של חודש מרץ [[1812]], וכן חוקים רבים אחרים שהפכו את המשטר מ[[אבסולוטיזם פוליטי|משטר אבסולוטי]] למשטר של [[מונרכיה פרלמנטרית]]. ניסיון זה להפוך את המשטר האבסולוטי לקונסטיטוציוני כשל והמלך [[פרננדו השביעי]] ביטל במאי [[1814]] את תיקוני הקורטס. אף על פי כן נחשב הקורטס ותיקוניו כאחד ממקורות ההשראה העיקריים של ה[[ליברליזם]] הספרדי במאה התשע-עשרה. בין השנים [[1820]] ל-[[1823]] הצליחו הכוחות הליברליים בפיקודו של [[רפאל דל ריגו]] לכפות על המלך לפעול לפי החוקה ובשלוש שנים אלה התקיימה מלוכה פרלמנטרית בספרד.
בשנת [[1833]] נפטר המלך [[פרדיננד השביעי, מלך ספרד|פרדיננד השביעי]] ללא יורש זכר. הקורטס המליץ על ויתור על [[החוק הסאלי]] והמלכת בתו של המלך, [[איזבלה השנייה, מלכת ספרד|איזבלה]] למלכה. הדבר הביא לפיצול בשורות ה[[מלוכנות|מלוכנים]] שחלקם סירב לקבל את הוויתור על עקרון הירושה דרך הזכר וביקש להמשיך את שושלת בית בורבון על ידי אחיו של המלך, [[קרלוס, רוזן מולינה]]. פלג זה, שנקרא "[[קרליסטים]]", הפך לתנועה שמרנית שניהלה מ-1833 ועד 1876 שורה של מלחמות פנימיות והמשיכה להשפיע על הפוליטיקה הספרדית כ"[[סמן ימני]]". המלוכה הספרדית בראשות איזבלה נלחמה גם נגד כוחות רפובליקניים חזקים שהצליחו להקים בין השנים [[1873]]-[[1874]] את [[הרפובליקה הספרדית הראשונה]]. חברי הקונגרס החלו לכתוב חוקה שתהפוך את ספרד לרפובליקה פדרלית, אך רעיון הרפובליקה לא צלח ו[[בית בורבון]] הושב מחדש עם עלייתו לשלטון של [[אלפונסו השנים עשר, מלך ספרד]].
===המאה ה-20===
תחילת [[המאה ה-20]] הביאה קצת שקט לספרד. הקולוניזציה של [[מרוקו הספרדית]], [[סהרה הספרדית]] (כיום, [[סהרה המערבית]]) ו[[גינאה המשוונית]], פיצתה באופן חלקי על ההחלשות באמריקה. לאחר תקופות מסוימות של שלטון רפובליקני-דמוקרטי פרצה בשנת [[1936]] [[מלחמת האזרחים הספרדית]]. במלחמה זו נלחמו כוחות [[ליברליזם|ליברלים]]-[[דמוקרטיה|דמוקרטים]] חילונים, יחד עם [[קומוניזם|קומוניסטים]], [[סוציאליזם|סוציאליסטים]] ו[[אנרכיזם בספרד|אנרכיסטים]] כנגד כוחות [[לאומנות|לאומנים]]-[[פשיזם|פשיסטים]], שמרנים, [[קלריקליזם|קלריקליים]] וקרליסטים בראשות גנרל [[פרנסיסקו פרנקו]]. מלחמה זו מיקדה תשומת לב מכל אירופה ומתנדבים זרים רבים הצטרפו לשני הצדדים. לבסוף ניצחו הפשיסטים בשנת [[1939]] והשליטו שלטון דיקטטורי בראשות פרנקו.
ב[[מלחמת העולם השנייה]] ניהלה ספרד מדיניות פרו [[גרמניה|גרמנית]], מבלי להיכנס ללחימה פעילה, עד שהכריזה על נייטרליות גמורה בשנת [[1943]], כאשר המלחמה נטתה לצד [[בעלות הברית]]. פרנקו שלח אמנם כוחות שכונו "הדיוויזיה הכחולה" להלחם לצד הגרמנים כנגד [[ברית המועצות]], אך אלו היו מתנדבים בלבד. חלקם מתוך שכנוע בצדקת ה[[פשיזם]] כנגד ה[[קומוניזם]], וחלקם על מנת לקבל תשלום, או על מנת להראות כנאמנים לרפובליקה. פרנקו אף הורה על מתן אספקה לספינות גרמניות.
שורה 77 ⟵ 82:
בימי שלטונו של פרנקו דוכאו ארגוני העובדים הלא ממשלתיים וכל המתנגדים הפוליטיים (לכל אורך הקשת הפוליטית מהקומוניסטים וה[[אנרכיזם|אנרכיסטים]], עד לליברל-דמוקרטים והלאומנים, במיוחד אלו ה[[בסקים]] וה[[קטלאנים]]). בכל עיר הייתה נוכחות של המשמר האזרחי, כוח צבאי משטרתי, אשר ערך סיורים בזוגות עם תת-מקלעים, ושימש כאמצעי האכיפה העיקרי של שלטונו.
למרות הדיקטטורה, הצליחה ספרד להתאושש כלכלית לאורך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 באמצעות טיפוח תעשייה ותיירות. מותו של פרנקו בנובמבר [[1975]] סימן את סוף עידן הדיקטטורה. המלך [[חואן קרלוס]] הוכתר כמלך ספרד וב-[[1978]] חוקקה [[חוקת ספרד (1978)|החוקה הספרדית]]. ב-[[1982]] הצטרפה ספרד ל[[נאטו|נאט"ו]] וב-[[1986]] ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]]. ספרד שייכת גם לגוש ה[[אירו]].
בספרד המודרנית הוענקה אוטונומיות גבוהה לאזורים הקטלאניים והבסקיים. אולם, לאומנים בסקים וקטלאנים חותרים לעצמאות. המחתרת הבסקית, [[אט"א]] (ETA), ביצעה אף פיגועי [[טרור]] רבים החל מסוף שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-2000.
| |||