כן, לשבור! – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף השיחה שלי
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 3:
 
==רקע==
התקופה שבין 1932 ל-1934 מכונה בפי חוקרי התקופה "מלחמת האזרחים ביישוב"‏‏<ref>{{הערה|1=‏ראו [[אניטה שפירא]], '''המאבק הנכזב: עבודה עברית 1929–1939''', תל אביב: הוצאת [[אוניברסיטת תל אביב]] ו[[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], 1977. וכן [[יהודה לפידות]], '''[http://www.daat.ac.il/daat/history/lapidot/1b-2.htm לידתה של מחתרת]''', [[אתר דעת|אתר "דעת"]]‏</ref>}} על רקע ארגון העבודה בין הרוויזיוניסטים להסתדרות.
 
ההסתדרות הכללית הוקמה בשנת [[1920]] על ידי [[סוציאליזם|סוציאליסטים]], עולי [[העלייה השנייה]] ו[[העלייה השלישית]]. הם ראו בהסתדרות ניסיון להקמת חברת עובדים שוויונית המבוססת על [[קואופרציה]] (שבה המפעל שייך לעובדים ולא לבעלי הון), מבלי לעבור את שלב ה[[מהפכה]] כנגד בעלי ההון, שנחשב הכרחי ב[[סוציאליזם]] הקלאסי. הם האמינו שמדובר בסיטואציה חסרת תקדים המאפשרת להקים את המוסדות ה[[אוטופיה|אוטופיים]] של מדינת הפועלים על קרקע בתולה כמעט מבחינה [[מעמד]]ית‏‏ (בעיקר בעקבות הגותו של [[בר בורוכוב]])<ref>{{הערה|1=‏ראו למשל: [[שלמה אבינרי]], '''הרעיון הציוני לגווניו''', [[עם עובד]], 1980, עמ' 171–173 (בורוכוב) ו-233–238 ([[דוד בן-גוריון|בן- גוריון]]); אניטה שפירא, '''ברל''', תל אביב: ספרית אופקים, הוצאת אוניברסיטת תל אביב ועם עובד, 1980, עמ' 124–126, 151, 174.‏</ref>}}. הסוציאליזם הציוני לא פסל לחלוטין את ההון הפרטי ואת האפשרות של [[קפיטליזם]] בארץ, אך דרש תכנון והכוונה של ההשקעה הפרטית כך שתהיה יצרנית ולא [[ספקולציה (כלכלה)|ספקולטיבית]] "שיִינטל ממנו העוקץ של חיפוש רווחים גרידא, בלי התחשבות עם צרכי ההתיישבות של המוני העם בארץ ישראל"‏‏. ההסתדרות לקחה על עצמה תפקיד זה, של תיאום ו"הכוונה" של ההון.<ref>{{הערה|1=‏{{קתדרה|אלקנה מרגלית|תנועת העבודה הציונית-סוציאליסטית בארץ ישראל בשנות העשרים|16.6|16, תש"ם, עמ' 87}}. הציטוט הוא מדברי [[שלמה קפלנסקי]] בוועידת ההסתדרות השלישית (1927).</ref>}}
 
ההסתדרות תבעה לעצמה [[מונופול]] בתחום השמת העובדים ודרשה ממעסיקים לקבל לעבודה רק עובדים [[איגוד מקצועי|מאוגדים]] שנשלחו מלשכת ההסתדרות, ובכך דאגה לתנאיהם. במקומות שבהם לא הייתה למעסיקים ברירה הם הסכימו, אך במקומות שבהם הייתה אלטרנטיבה – פועלים [[ערבים]] או פועלים יהודים שנשלחו על ידי לשכות העבודה של [[בית"ר]] – הכניסו מעסיקים לעבודה עובדים שאינם חברי הסתדרות ופרצו [[שביתה|שביתות]] וסכסוכים אלימים.‏‏<ref>{{הערה|1=‏אניטה שפירא, '''ברל''', עמ' 379‏; אריה שנידרמן (שן-ארי), '''אנו מאשימים!: הירידה והרקבון בהסתדרות העובדים בא"י''' (הקדמה מאת [[מאיר גרוסמן|מ. גרוסמן]]), תל אביב: [[איש-ברוריה]], 1933,‬ עמ' 54–56.</ref>}}
 
ב[[העלייה הרביעית|עלייה הרביעית]] ו[[העלייה החמישית|החמישית]] עלו לארץ ישראל [[בורגנות|בורגנים]] ובעלי הון שביקשו לפתוח בארץ עסקים. כמו כן עלו [[פרולטריון|פועלים]] עירוניים רבים שחוו את [[מהפכת אוקטובר]] ב[[ברית המועצות]] וראו בסוציאליזם רק מאבק מעמדות אלים. בעלי ההון נדהמו מעוצמת ארגון הפועלים המאורגן וממה שתפסו כהצרת צעדיהם על ידי שביתות חוזרות ונשנות. הפועלים הלא-סוציאליסטים סירבו לקבל עבודה רק דרך הלשכות ההסתדרותיות וביקשו להתקדם בזכות עצמם וללא "פטרון". הפועלים הסוציאליסטים בני דור זה הדגישו את אלמנט המאבק המעמדי, חיזקו את [[מועצת פועלים|מועצות הפועלים]] ואירגנו אותם לפי מודל ה"[[סובייט]]ים", כגופים כוחניים.