תקרית דנשוואי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
|||
שורה 5:
==התקרית==
ב-13 ביוני 1906, בעת שהיו במסע מקהיר לאלכסנדריה, יצאו חמישה קצינים בריטיים, מלווים במתורגמן ובשוטר מצרי, ל[[ציד]] באזור כפרי בדלתה של הנילוס. הם החלו לירות ב[[יונה|יונים]] מבויתות שהחזיקו הכפריים וכתוצאה מהירי נפצעו מספר מקומיים ותבואה החלה לעלות באש. אחד מהמצרים, שאשתו נפצעה קשה מהירי, תקף את הבריטים במקל. אליו הצטרף מצרי נוסף שיוניו נפגעו וכפריים נוספים יידו אבנים על הבריטים. הבריטים מסרו את נשקם, שעוניהם וכספם לכפריים אך בכך לא שכך זעמם של המצרים. שני קצינים נמלטו מהכפר, אחד מהם הצליח להזעיק עזרה בעוד שהשני התמוטט ומת כתוצאה מ[[מכת חום]].
==התגובה הבריטית==
הבריטים, שחששו מהתגברות הלאומנות המצרית, בחרו להגיב ביד קשה על התנגדות כלשהי לממשל וליצור בכך הרתעה.
בעדותם טענו הקצינים הבריטיים כי היו אורחי הכפר וכי כל פעולותיהם היו כשורה. השוטר המצרי שנלווה אליהם העיד כי הקצינים ירו פעמיים אל ההמון לאחר פציעתה של האשה. בעקבות עדותו זו, פוטר השוטר ממשרתו ונגזרו עליו שנתיים מאסר ו-50 מלקות.
שורה 14:
==תוצאות התקרית במצרים==
התקרית הובילה למרד רבתי במצרים, ולהתנגדות עזה של התושבים המקומיים נגד הפרוטקטורט הבריטי. האירוע היה אחד משורת מקרים בהם חשו המצרים כמדוכאים על ידי ה[[קולוניאליזם]] הבריטי, אך חומרתו העניקה למצרים את הלגיטימציה לפתוח בשורת פעולות שנועדו להוציא את השלטון הבריטי ממצרים. התקרית נוצלה על ידי שני התועמלנים הלאומנים, השייח' [[עלי יוסוף]] ו[[מוסטפא כאמל]] {{אנ|Mustafa Kamil}}, לפרסום עשרות מאמרים בעיתונות שליבו את הרגש הפאן-איסלאמי בקרב האוכלוסייה.
השפעה נוספת של התקרית הייתה הגברת המתיחות בין המוסלמים והנוצרים, מתח שהפך לגורם פעיל ביחסי הפנים במצרים והתקיים ברמה גבוהה עד [[1913]].{{כ}}
ב-1956 תיאר העתונאי המצרי [[מוחמד חסנין הייכל]] את תבוסתם המדינית של הבריטים לאחר [[מבצע מוסקטר]] במילים: "היונים של דינשאווי שבו הביתה ללול".
ב-1999 הוקם באזור התקרית "מוזיאון דינשאווי". במוזיאון, הנמצא במרכז תרבותי אזורי הכולל גם [[תיאטרון (מבנה)|תיאטרון]] פתוח, מונצחת התקרית והמאבק המצרי לעצמאות.
==הערות שוליים==
|