כוס של ברכה – הבדלי גרסאות

'''כוס של ברכה''' הוא כינוי ב[[הלכה]] היהודית לכוס [[יין]] שה[[ברכה]] עליה ככוס יין מזווגת לברכה נוספת. הברכה על כוס היין מתבצעת במהלך [[טקס]]ים שונים, כדוגמת: [[קידוש]] ו[[הבדלה]], [[ארבע כוסות]] ב[[ליל הסדר]]<ref>{{הערה|1=כל אחת מהן סמוכה לברכה אחרת: הראשונה - ברכת הקידוש, השנייה - ברכת "אשר גאלנו" ב[[קריאת ההלל|הלל]], השלישית - ברכת המזון, והרביעית - "ברכת השיר" ו"ישתבח".</ref>}}, [[נישואין]], [[שבע ברכות]], [[ברית מילה]], [[פדיון הבן]] ולעתים גם ב[[ברכת המזון]] רגילה. בכל אלו יש ברכה מיוחדת המתאימה לתוכן האירוע, ובשעת אמירתה המברך אוחז בידו כוס יין, ומברך עליה "[[בורא פרי הגפן]]". הוספת כוס היין בהזדמנויות אלו נועדה להעניק כבוד וחשיבות לטקס. בהתאם לכך, פרטי ההלכה שנאמרו בעניינה של הכוס מוסיפים נופך לטקסיות של המעמד.

החיוב לצרף כוס יין לקיום המצוות האמורות נובע ממקורות שונים, ובדרגות חשיבות שונות. ה"כוס של ברכה" החשובה ביותר הינה זו של הקידוש בליל שבת: נאמר בתורה "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ז), ופירשו [[חז"ל]] שיש להזכיר את השבת עם כניסתה, והזכרה זו צריכה להעשות בשילוב שתיית יין דווקא: "זוכרהו על היין"<ref>{{הערה|1=תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קו עמוד א</ref>}}. ה[[ראשונים]] חלוקים בדעתם בשאלה האם צירוף היין הוא חובה מן התורה, או שאין זו אלא [[אסמכתא (דרשה)|אסמכתא]] לתקנת חכמים<ref>{{הערה|1=ה[[תוספות]] בפסחים שם מביאים דוגמאות מן ה[[מקרא]] לכך ש'זכירה' קשורה ליין, כמו "נזכירה דודיך מיין" (שיר השירים א, ד), ולפיכך ייתכן שזהו דין [[מדאורייתא]], אולם מסקנתם היא ש[[דרשה]] זו היא אסמכתא בלבד. הנושא שנוי במחלוקת בין המפרשים במסכת נזיר דף ד עמוד א, שם נדונה השאלה האם [[נזיר]], האסור לשתות יין, רשאי לשתות מיין של קידוש והבדלה.</ref>}}.

שאר ה"כוסות של ברכה" לכל הדעות אינן מחויבות מן התורה, אלא שגם בהן יש הבדל במעמדן ההלכתי: ארבע כוסות בליל הסדר, נקבעו על ידי חכמים כחובה [[מדרבנן]]. לעומת זאת צירוף הכוס לברית מילה, נישואין, ופדיון הבן, אינו מוזכר ב[[תלמוד]] כלל, וזהו [[מנהג]] מתקופת ה[[גאונים]] לצרף את היין לשמחות, על סמך המימרא<ref>{{הערה|1=תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד א</ref>}} "אין אומרים [[שיר של יום|שירה]] אלא על [[נסכים|היין]]"<ref>{{הערה|1=שו"ת [[שמעון בן צמח דוראן|התשב"ץ]] חלק ג סימן סה, [[בית יוסף]] יורה דעה סימן רסה, ו[[טורי זהב]] שם [[סעיף קטן]] י.</ref>}}.

באשר לברכת המזון, קיימת מחלוקת [[תנאים]] האם היא "טעונה כוס", כלומר, האם חייבו חכמים לברך בצירוף כוס יין דווקא<ref>{{הערה|1=תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נב עמוד א</ref>}}. המחלוקת לא הוכרעה לגמרי בין פוסקי ההלכה, והדעה המקובלת והנהוגה היא שהדבר אינו מחויב, אלא שאם כמה אנשים אוכלים יחד וחייבים ב[[זימון]] - רצוי ("מצווה מן המובחר") לברך על הכוס<ref>{{הערה|1=שולחן ערוך אורח חיים סימן קפב סעיף א ומשנה ברורה סעיף קטן ד</ref>}}.

הלכות כוס של ברכה מובאות בתלמוד בכמה מקומות, ובעיקר בסוגיה ב[[מסכת ברכות]] <ref>{{הערה|1=(דף נא)</ref>}}, ועל פיה נפסקה ההלכה ב[[שולחן ערוך]] אורח חיים סימן קפב-קפג.

על פי דעה אחת בסוגיה שם<ref>{{הערה|1=בשם [[אמוראים|האמורא]] [[רבי אבהו]], ולגרסה אחרת מקור הדברים כבר ב[[ברייתא]].</ref>}} "עשרה דברים (פרטי הלכה) נאמרו בכוס של ברכה", אולם [[רבי יוחנן]] קבע: "אנו אין לנו אלא ארבעה" מתוך העשרה (הארבעה יצויינו להלן). להלכה התקבלה הדעה המרחיבה, אבל רק כ"הידור מצווה" [[לכתחילה]]<ref>{{הערה|1=משנה ברורה סימן קפג סעיף קטן כ, בשם [[הגר"א]].</ref>}}.

'''הכוס''' - עליה להיות שלמה ונקיה, ואם יש בה שאריות משתייה קודמת - יש לשוטפה מבפנים ומבחוץ<ref>{{הערה|1=בתלמוד נאמר באופן סתמי שיש לעשות לכוס הדחה ושטיפה, וב[[תוספות]] פירשו שמדובר בכוס שיש בה שאריות דווקא. יש נוהגים על פי תורת ה[[קבלה]] לשטוף את הכוס גם אם היא נקיה.</ref>}}. דין זה הוא אחד מארבעת הפרטים החשובים יותר.

'''היין''' - צריך להיות מעורב במים במינון ראוי לשתייה. בתלמוד נאמר שרבע מהכוס יהיה יין והשאר מים<ref>{{הערה|1=תלמוד בבלי מסכת שבת דף עו עמוד ב</ref>}}, משום שהיין בימיהם היה חזק, וקשה היה לשתותו בריכוז גבוה יותר. בימינו אין צורך בתוספת מים<ref>{{הערה|1=[[הטור|טור]] אורח חיים סימן קפג ו[[רמ"א]] בסעיף ב שם. ב[[בית יוסף]] הביא מנהג להוסיף מעט מים, ויש נוהגים להוסיף שלוש טיפות בלבד</ref>}}. מאידך נאמר בתלמוד להיפך, שהיין צריך להיות "חי" (אף זה מן ה"ארבעה"), ומובנו הרווח - יין ללא מים! ליישוב סתירה זו, יש מפרשים שצריך לתת תחילה את היין החי ולאחר מכן להוסיף את המים; ויש מפרשים ש"חי" האמור כאן מובנו - יין טרי, מחבית שנפתחה זה עתה. להלכה נוהגים כשתי הדעות<ref>{{הערה|1=רמ"א שם</ref>}}.

כמות היין היא [[רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה#רביעית|רביעית הלוג]] (על פי האומדן המקובל - 86 סמ"ק, בגימטריה: "כוס")<ref>{{הערה|1=הגימטריה נועדה לתזכורת, וכמובן לא היא מקור השיעור: השיטה המקובלת כיום במדידת נפחים לא הייתה קיימת בזמן התלמוד.</ref>}}.

נאמר בתלמוד שהכוס צריכה להיות "מלאה" (אף זה מן ה"ארבעה"). מקובל לפרש שהכוונה למילוי הכוס על כל גדותיה<ref>{{הערה|1=[[הטור|טור]] ורמ"א שם. בהבדלה יש נוהגים גם למלא עד שמעט ממנה ישפך החוצה, כסימן לשפע וברכה.</ref>}}, ויש מפרשים שהכוונה למילוי כמקובל בשתייה ותו לא<ref>{{הערה|1=משנה ברורה שם סעיף קטן ט, וכך משתמע בתלמוד במסכת ברכות דף נב עמוד ב: "ניצוצות לא שכיחי", שאין זה שכיח שטיפות מהכוס יגלשו לאחורי הכוס.</ref>}}.

'''אחיזת הכוס''' - יש לאחוז את הכוס בשתי הידיים, כדי להמחיש את החיבה למצווה זו, ולהרימו עד גובה [[טפח]] (כעשרה ס"מ) מעל השולחן. התלמוד מביא לכך רמז משני פסוקים: "שאו '''ידיכם''' קודש וברכו את ה'"<ref>{{הערה|1=תהילים קלד ב</ref>}}, ו"כוס ישועות '''אשא''' ובשם ה' אקרא"<ref>{{הערה|1=תהילים קטז יג</ref>}}. לאחר מכן יש לאחוז את הכוס ביד ימין בלבד, ללא תמיכה של השמאל, כמקובל גם במצוות אחרות ([[נטילת לולב]], תקיעת [[שופר]], [[קורבן (יהדות)|עבודת הקורבנות]], ועוד).

'''המברך''' - בזמן התלמוד היה מקובל שהמברך על הכוס גם מברך את כל ברכת המזון בקול רם, והשאר שומעים ומקיימים את המצווה על ידי שמיעתם. התלמוד ממליץ להעניק את הזכות לברך לאדם "טוב עין", גומל חסדים ונותן צדקה, כי הוא מברך ומודה לה' על המזון בלב שלם<ref>{{הערה|1=תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לח עמוד ב ורש"י ו[[מהרש"א]] שם</ref>}}. אין לסרב לבקשה להיות המברך<ref>{{הערה|1=מסכת ברכות דף נה עמוד א</ref>}}. על המברך להיות "עטוף", ללבוש בגד עליון או לכסות את ראשו<ref>{{הערה|1=שתי האפשרויות הוזכרו בתלמוד כמנהגם של שני [[אמוראים]] שונים. הבנת דין כיסוי הראש תלויה בשאלה האם בזמן התלמוד הייתה חובה לחבוש כיפה: בהנחה שכן - הכוונה כאן שבשעת הברכה יהיה כיסוי ראש נוסף (משנה ברורה סעיף קטן יא), וכך נוהגים רבים לחבוש כובע מלבד הכיפה בזמן הקידוש. בהנחה שלא - הכוונה כאן לכיסוי אחד בלבד, כמו כיפה ([[רבנו אשר|רא"ש]] מסכת ברכות פרק ז סימן לה: עיטוף הוא "שלא יברך בגילוי הראש").</ref>}}.

'''השתייה''' - יש לשתות מן היין לגימה מלאה<ref>{{הערה|1="כמלוא לוגמיו", ולפי אומדן מקובל זהו רוב שיעור "רביעית". שיעור זה מוזכר בתלמוד (פסחים קז עמוד א) ביחס לכוס של ברכה בקידוש, ולרוב הדעות דין זה משותף לכל כוס של ברכה, אולם יש אומרים שזהו דין מיוחד בקידוש של שבת, ואילו בשאר כוס של ברכה די בטעימה קלה (ערוך השולחן אורח חיים סימן קצ סעיף ה).</ref>}} רצוי שגם השומעים את הברכה ישתו, אחרי המברך. במיוחד צוין בתלמוד שיש לכבד בשתייה את בעלת הבית. מצד שני, ב[[מסכת כלה]] מופיעה אזהרה שהעברת היין לאשת בעל הבית תהיה בידיעת בעלה, כסייג מטעמי צניעות.

'''עיטור''' - בתלמוד נאמר שיש "לעטר" את הכוס, ופירושו: להקיף, או לקשט<ref>{{הערה|1=שני המובנים קיימים בלשון [[חז"ל]].</ref>}}. הוזכרו בתלמוד שני מנהגים כיצד לעשות זאת: הקפת האדם המברך, שיעמוד במרכז ואלו השומעים את ברכתו יעמדו סביבו, או הקפת הכוס עצמה בכוסות נוספות. כיום לא נוהגים להקפיד על פרט זה<ref>{{הערה|1=הדבר צוין כבר על ידי ה[[רבנו אשר|רא"ש]] מסכת ברכות פרק שביעי סימן לה</ref>}}.

'''בימי [[צום#הצום בדתות#הצום ביהדות|צום]]''' - כאשר יש ברית מילה בימי צום עולה השאלה כיצד מתבצע דין כוס של ברכה: מצד אחד אסור לשתות מן היין, ומצד שני אין לברך על יין בלי שמישהו ישתה ממנו. לדעת ה[[שולחן ערוך]] (אורח חיים סימן תרכא סעיף ג) יש לערוך את הברית ללא כוס יין, וכך המנהג ברוב עדות המזרח. לדעת ה[[רמ"א]] יש לברך על היין, ולתת לתינוק הנימול לשתות מעט ממנו, וכך מנהג האשכנזים. בדברי ה[[גאונים]] הוזכרה אפשרות שלישית, לברך על הכוס ולא לשתות ממנו כלל עד צאת הצום: ברכת "בורא פרי הגפן" איננה רק על השתייה וההנאה מן היין, אלא גם על התועלת בבריאתו לכבד את הטקס<ref>{{הערה|1=מקורות לדעה זו ב'אוצר הגאונים' ערובין דף מ, ובשו"ת יביע אומר מאת הרב [[עובדיה יוסף]] חלק ז יורה דעה סימן כג</ref>}}. אפשרות זו איננה נהוגה למעשה כיום.

'''בהיעדר יין''' - בתלמוד<ref>{{הערה|1=מסכת פסחים דף קז עמוד א</ref>}} נאמר שבמקום שבו [[בירה]] ("שכר") היא התחליף ליין ("חמר מדינה" - היין של המדינה) - ניתן להשתמש בה להבדלה (במקרה זה תיאמר הברכה "[[שהכל נהיה בדברו]]" במקום "בורא פרי הגפן"). היתר זה מקובל גם לגבי מי שקשה לו לשתות יין מסיבה בריאותית. מן האמור לגבי הבדלה למדו פוסקי ההלכה גם לגבי שאר סוגי כוס של ברכה, והתירו את השימוש ב"חמר מדינה" בעת הצורך אפילו בארבע כוסות בליל הסדר<ref>{{הערה|1=סימן תפג סעיף א ברמ"א</ref>}}, אך לגבי הקידוש בליל שבת הדעות חלוקות<ref>{{הערה|1=הרמב"ם (הלכות שבת פרק כט הלכה ז) סובר שבקידוש נדרש יין דווקא, ואילו ה[[רבינו אשר|רא"ש]] (פסחים פרק י סימן יז) מתיר חמר מדינה. בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רעב סעיף ט) הובאו שתי הדעות.</ref>}}.

<ref>{{הערה|1=הרב [[עובדיה יוסף]], שו"ת יביע אומר חלק ג אורח חיים סימן יט.</ref>}}, ויש אומרים שכל משקה נחשב כ"חמר מדינה" אם יש לו חשיבות והוא מוגש לאורחים ומקובל לשתייה בעיר זו, כמו קפה או מיצים טבעיים, אבל לא מים ומשקאות קלים<ref>{{הערה|1=הרב [[משה פיינשטיין]], שו"ת אגרות משה חלק ב סימן עה; [[אליעזר ולדנברג|ציץ אליעזר]] חלק ח סימן טז.</ref>}}.