חלבון נוגד קיפאון – הבדלי גרסאות

במעבדה ניתן למדוד את ההיסטרזיס התרמי באמצעות [[אוסמוטר]]. לאורגניזמים שונים יש ערכים שונים של היסטרזיס תרמי. הרמה הגבוהה ביותר של היסטרזיס תרמי מופיעה בחלבונים נוגדי קיפאון של דגים והיא מגיעה ל -1.5°C. אם זאת חלבונים נוגדי קיפאון של חרקים הם פי 10 עד 30 פעילים יותר משל כל חלבון נוגד קיפאון מוכר של דג. הסבר לכך עשוי להיות הטמפרטורות שעמן חרקים נאלצים להתמודד על פני הקרקע, שעשויות להיות נמוכות מטמפרטורות של –1°C או –2°C שבהן נתקלים דגים במים קפואים. במהלך חודשי החורף הקרים מסוגל העש ''Choristoneura'' להתמודד עם טמפרטורות של –30°C ולהימנע מקיפאון, על אף שהחיפושית ''Upis ceramboides'' החיה באלסקה מסוגלת לשרוד אף בטמפרטורה של –60°C באמצעות שימוש במולקולה נוגדת קיפאון שאינה מורכבת מחלבונים.<ref>{{הערה|1={{cite journal | author=Walters KR Jr, Serianni AS, Sformo T, Barnes BM, Duman JG | title=A nonprotein thermal hysteresis-producing xylomannan antifreeze in the freeze-tolerant Alaskan beetle Upis ceramboides | journal=[[Proceedings of the National Academy of Sciences|PNAS]] | volume= Epub ahead of print | issue= | year=2009 | pages= | format = [[HTML]] | id=PMID 19934038 }}</ref>}}