פילוסופיה מכניסטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nurick (שיחה | תרומות)
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 1:
'''פילוסופיה מכניסטית''' (ב[[אנגלית]]: '''Mechanical Philosophy''') הינה תפיסת עולם על פיה כל תופעה ב[[טבע]] ניתנת להסבר על ידי מנגנוני סיבה ותוצאה [[מכניזם|מכניים]] חיצוניים ואין לייחס לשום תופעה ב[[טבע]] מניע פנימי. גישה זו רואה ב[[עולם]] מעין מכונה ענקית הנעה ע"פ חוקים [[מתמטיקה|מתמטיים]] נצחיים החלים באופן שווה על כל מקום ב[[חלל]].
 
'''הפילוסופיה המכניסטית''' התפתחה במאה השבע עשרה בד בבד עם [[המהפכה המדעית]]. השקפה זו קידמה את האמונה ש[[ניסוי]] הוא מקור ל[[ידע]], שעל ה[[מתמטיקה]] לספק תיאור הולם של חוקי ה[[טבע]] ושל[[דדוקציה]] המתמטית להוות עקרון מוביל בחיפוש אחר אמיתות חדשות.<ref>{{הערה|1=Dijksterhuis, Eduard Jan, ''The mechanization of the world picture'' (Oxford, 1961)P. 3-5 .</ref>}} עם זאת, לא כל הפילוסופים המכניסטים דגלו בניסוי כמקור לידע ובמתמטיקה כאמצעי הטוב ביותר לתיאור העולם, על אף העובדה שהשקפת עולמם היא זו שהשפיעה על המהפכה המדעית.
 
בימינו יש לחלק בין מי שדוגל בתפיסה מכניסטית של עולם ה[[חומר]] בלבד לבין מי שמוסיף לה גם מכניזציה של ה[[נפש]] (mind). מטבע הדברים תומכי המכניזציה של הנפש הינם [[מטריאליזם|מטריאליסטים]], אשר סבורים כי הנפש אינה אלא תוצר לוואי של הפעילות המוחית.
שורה 9:
==הקדמה==
 
ביקורת ידועה כלפי המושגים "[[המהפכה המדעית]]" ו"'''הפילוסופיה המכניסטית'''" היא כי השימוש בהם [[אנכרוניסטי|אנאכרוניסטי]] וכי אינם אלא שכתוב ה[[היסטוריה]] שנועד להציגה כקו לינארי הנמצא במגמת עלייה עד לתקופתנו אנו ("[[היסטוריה וויגית]]"). הטענות העיקריות אותן משמיעים תומכי עמדה זו הן כי לא ניתן להצביע על אירוע יחיד או אפילו על מכלול אירועים שמהווים את [[המהפכה המדעית]] וכי עד ל[[המאה ה-17|מאה השבע-עשרה]] לא הייתה כלל תפיסה של "[[מדע]]" כפי שאנו מבינים אותה כיום. טיעון נוסף הוא כי [[המהפכה המדעית]] ו'''הפילוסופיה המכניסטית''' אינם אירועים שקרו לפתע פתאום, כי אם תהליכי שינוי הדרגתיים במחשבה האנושית שהחלו עוד ב[[ימי הביניים]] ולא הסתיימו אפילו עד ימינו.<ref>{{הערה|1=שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 9-23</ref>}} בנוסף, עוד בתקופה היוונית ניתן למצוא פילוסופים בעלי תפיסת עולם [[מכניזם|מכניסטית]] כמו [[דמוקריטוס]] ו[[ליוקיפוס]], כמו גם [[אסטרונומיה|אסטרונומים]] שטענו כי הארץ מסתובבת סביב [[השמש]] ([[אריסטרכוס מסמוס]]) וכי [[היקום]] הוא [[אינסוף|אינסופי]] ([[דיוגנס]] ו[[לוקרטיוס]]).<ref>{{הערה|1=Koyre, Alexandre, "From the closed world to the infinite universe", (Harper torchbooks, the cloister library, 1958) chapter 1</ref>}}
 
על מנת להימנע מסוג זה של ביקורת, ערך זה מתייחס לאירוע [[המהפכה המדעית]] כנקודתי מכיוון שהוא מתייחס למי שלקח את דרך חשיבה ה[[מכניזם|מכניסטית]] לקצה וראה בעצמו מהפכן שמורד בדפוסי החשיבה הקדמוניים.
שורה 16:
===רקע===
[[תמונה:Aristo.gif|שמאל|ממוזער|150px|אריסטו]]
עד ל[[המאה ה-17|מאה השבע-עשרה]] פילוסופיית הטבע אשר שלטה בעולם ה[[מדע]] באופן כמעט בלעדי הייתה זו האריסטוטלית. ע"פ [[אריסטו]], כל שינוי המתרחש ב[[טבע]] ניתן להסבר על ידי ארבע סיבות, והן: הסיבה החומרית, הסיבה הצורנית, הסיבה הפועלת והסיבה התכליתית. שתי הסיבות הראשונות הן סיבות סטאטיות הנמצאות ב[[עצם]] ומסבירות מדוע הוא כפי שהינו. לעומתן, הסיבה התכליתית והסיבה הפועלת מסבירות מדוע עצמים משתנים. הסיבה הפועלת מסבירה את השינוי על ידי מנגנון חיצוני של סיבה ותוצאה, לדוגמה - הנגר הוא סיבתו הפועלת של הכיסא, כדור הביליארד הזיז את הכדור האחר. הסיבה התכליתית מסבירה את השינוי על ידי מנגנון פנימי ל[[עצם]] אשר גורם לו לפעול על מנת להשיג את מטרותיו, לדוגמה – [[אדם]] מטייל כדי להיות בריא. [[אריסטו]] ראה בסיבות אלו מכלול, כך שלא ניתן להסביר תופעות בעזרת סיבה אחת בלבד.<ref>{{הערה|1=שמואל שקולניקוב ואלעזר ווינריב, "פילוסופיה יוונית", (תל אביב:האוניברסיטה הפתוחה) כרך ג', אריסטו, פרק 4</ref>}}
 
היבט רלוונטי נוסף בתפיסת ה[[טבע]] האריסטוטלית הוא החלוקה שמבצע [[אריסטו]] בין חלקים שונים של העולם החומרי. על פי [[אריסטו]], חוקי הטבע אינם אחידים בכל מקום, כך שבעוד שב[[עולם]] שמתחת לגלגל הירח פועלים חוקי טבע מסוימים, בעולם שמעל לגלגל [[הירח]] חוקי טבע שונים. בנוסף, העולם שמתחת לגלגל הירח הוא עולם דינאמי בר-שינוי, בעוד שהעולם שמעל לגלגל הירח נע ע"פ חוקיות קבועה – כוכבי הלכת מסתובבים מסביב ל[[כדור הארץ]] ו[[כוכב|כוכבי השבת]] סטאטיים לחלוטין.
שורה 22:
===ניצנים של פילוסופיית טבע חדשה===
[[תמונה:Giordano Bruno.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[ג'ורדנו ברונו]]]]
לא ניתן להצביע על הנקודה המדויקת בה החל המרד בתפיסת הטבע האריסטוטלית, אולם, ניצנים ראשונים של התנגדות ניתן למצוא כבר בכתביו של [[ניקולאוס קוזאנוס]] ב[[המאה ה-15|מאה החמש-עשרה]], אשר היה הראשון לחלוק על [[אריסטו]] באשר לסופיותו של היקום. דמויות מרכזיות אשר המשיכו את הפולמוס כנגד תפיסת הטבע האריסטוטלית הם [[ג'ורדאנו ברונו]] ו[[קופרניקוס]]. ברונו, בספרו "על היקום האינסופי והעולמות" טען אף הוא כי היקום אינסופי וכי קיימות שמשות נוספות רבות בשמיים, טענות אשר בגינן עלה לבסוף על המוקד בידי ה[[אינקוויזיציה]] בשנת [[1600]]. [[קופרניקוס]], היה הראשון בתקופתו אשר טען כי כדור הארץ מסתובב מסביב ל[[השמש|שמש]] (התפיסה ההליוצנטרית). בנוסף, בשנת [[1572]], לאחר מאות שנים בהן לא דווח על זיהוי של כוכב חדש בארצות [[אירופה]], צפון [[אפריקה]] ו[[המזרח התיכון]], זיהה [[טיכו ברהה]] התפוצצות של [[סופר נובה]], ובשנת [[1577]] זיהה טיכו כוכב שביט אשר נע דרך כדורי הקריסטל עליהם מסתובבים כוכבי הלכת ע"פ התאוריה האריסטוטלית. לאחר מותו של טיכו, עוזרו, האסטרונום [[יוהנס קפלר]] השתמש בתצפיותיו ובעזרתם ניסח שלושה חוקים מתמטיים הקשורים לתנועת הכוכבים (אם כי קפלר לא ניסח אותם בצורתם המתמטית המוכרת לנו כיום).<ref>{{הערה|1=Koyre, Alexandre, "From the closed world to the infinite universe", (Harper torchbooks, the cloister library, 1958), Chapters 1-3</ref>}}
 
דעות אלו אשר חולקות על תפיסת העולם ה[[אריסטו]]טלית, בצירוף התצפיות החדשות המעידות על ליקויים בתורה זו, הן אלו שהיוו מצע לצמיחתה של דרך חשיבה חדשה מנוגדת לתפיסה ה[[אריסטו]]טלית ששלטה בכיפה עד [[המאה ה-17|המאה השבע עשרה]].
שורה 29:
===הטבע כמכונה===
 
טענתם העיקרית של הפילוסופים המכניסטים הייתה כי ה[[טבע]] פועל כ[[מכונה]]. כך לדוגמה, כותב [[דקארט]]: {{ציטוט|תוכן="אין ספק, שאין חוקים במכניקה שאינם תופסים לגבי הפיזיקה, שהרי המכניקה אינה אלא חלק או מקרה מיוחד שלה (כך שכל דבר מלאכותי הוא גם טבעי); כאשר השעון המורכב ממספר הגלגלים הנכון מורה על השעה, אין הדבר פחות טבעי מנביטתו של עץ המניב פירות מסוג מסוים מתוך זרע כזה או אחר"<ref>{{הערה|1=רנה דקארט, מובא אצל: שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 42</ref>}}}} ו[[יוהנס קפלר|קפלר]]: {{ציטוט|תוכן="אני עסוק ביותר בחקירת הסיבות הפיזיות. מטרתי להראות שמכונת היקום אינה דומה לישות אלוהית חיה אלא לשעון"<ref>{{הערה|1=יוהנס קפלר, מובא אצל: שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 44</ref>}} }}
 
לטענה כי ה[[טבע]] פועל על פי חוקיות מכנית משמעויות רבות במגוון רחב של תחומים. ראשית, אם ה[[טבע]] פועל על פי חוקיות אזי הוא ניתן להבנה מלאה על ידי ה[[אדם]]. כלומר, כפי שהשעון פועל על פי היגיון מכני קבוע ועל כן ניתן לנבא את מצבו בעתיד על פי מצבו ברגע מסוים, כך גם ה[[טבע]] יהיה מובן ונהיר לנו לחלוטין כאשר נבין את ההיגיון המכני על פיו הוא פועל. שנית, תפיסה זו שוללת לכאורה אפשרות של הסבר תכליתי או אנימיסטי של ה[[טבע]], כלומר, כל מה שקורה הינו תוצאה של תנועות של [[מסה]] ואין לטעון להסבר נוסף ש"מחייה" את הגופים. בנוסף, לטענה כי ה[[טבע]] פועל כמכונה משמעויות [[תאולוגיה|תאולוגיות]] רבות - טענה זו מציפה שאלות לגבי מקומו של ה[[אל]] ב[[עולם]], שאלות לגבי אפשרות ה[[נס]], שאלות לגבי [[בחירה חופשית|חופש הבחירה]] ועוד.<ref>{{הערה|1=שם עמ' 40-56</ref>}}
 
===סיבתיות===
[[קובץ:PoolTablewithEquipment-non.jpg|שמאל|ממוזער|250px]]
בעיני הפילוסופים המכניסטים, חידושה הגדול ביותר של הפילוסופיה המכניסטית היה התנגדותה המוחלטת לכל סיבה שהיא פנימית ל[[חומר]]. התפיסה האריסטוטלית אשר לפיה לכל [[עצם]] תכלית פנימית אשר אליה הוא שואף, בין אם מדובר ביצור חי או בחפץ דומם נראתה כ[[אבסורד]] בעיני אנשי המדע החדש. הפילוסוף האנגלי [[תומאס הובס]] התייחס לסיבה התכליתית האריסטוטלית כמגוחכת שכן היא מעניקה לחפץ הדומם חיים: {{ציטוט|תוכן="אך אם תשאל למה כוונתם בדברם על כובד, הם יגדירו אותו כתשוקה לרדת מטה אל מרכז הארץ. כך שהסיבה שהדברים שוקעים מטה היא תשוקתם להיות למטה: או במילים אחרות, גופים נופלים או מתרוממים מכיוון שהם נופלים או מתרוממים...כאילו לאבנים ולמתכות היו רצונות, או כאילו יכלו לזהות את המקום שברצונן להגיע אליו, כמו האדם"<ref>{{הערה|1=תומס הובס, מובא אצל: שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 40</ref>}}}}
 
על פי הפילוסופיה המכניסטית, ההסבר היחידי המתקבל על הדעת לשינוי הוא הסבר הקשור למפגש של מסה במסה אחרת – כלומר [[חומר]] ו[[תנועה (פיזיקה)|תנועה]]. כל הסבר [[אנימיזם|אנימיסטי]], המייחס רצונות ל[[עצם]], או הסבר הטוען להשפעה של גופים זה על זה מרחוק ללא מגע ביניהם – הוא הסבר שאינו מתקבל על הדעת ולכן זקוק לבחינה מחדש. דוגמה אחת לשלילתו של הסבר השפעה הדדית מרחוק, היא פקפוקו של הפילוסוף [[פרנסיס בייקון]] בהשפעתה של משחת הנשק. בתקופתו של בייקון הייתה רווחת האמונה כי משיחת משחה מסוימת על כלי נשק שפצע אדם, תעלה ארוכה לפצעו גם כאשר הוא נמצא כבר מרחק רב מהחרב. בייקון לא קיבל או דחה אמונה זו אך טען כי יש לבדוק אותה על ידי ניסויים אמפיריים.<ref>{{הערה|1=שם עמ' 55</ref>}}
 
===איכויות ראשוניות ומשניות===
הבחנה נוספת שהפילוסופים המכניסטים החלו לבצע היא ההפרדה בין איכויות ראשוניות למשניות. הפרדה זו תוך שימוש במושגים אלה מופיעה לראשונה אצל הפילוסוף האנגלי [[ג'ון לוק]]. על פי לוק, יש להבחין בין התכונות הראשוניות שהן תכונות החומר אשר נוכחות בתוך החומר עצמו, לבין התכונות המשניות שהן תכונות החומר אשר באות לידי ביטוי רק באינטראקציה עם הצופה האנושי. כלומר, המוצקות והתנועה הם דברים שאכן נמצאים ב[[חומר]], אולם, הצבע, הטעם והריח הן תכונות שלא קיימות בעצם באופן אובייקטיבי כי אם סובייקטיבי בלבד.
 
הסיבה להבחנה זו היא הקושי להסביר כיצד תכונות כמו צבע, טעם וריח נמצאות בחומר עצמו. במאה השבע עשרה החל השימוש במיקרוסקופ ועם שימוש זה התגלה המבנה החלקיקי של החומר, גילוי זה הוליד את השאלה - כיצד יכול להיות שהחלקיקים מקבלים את תכונות הצבע, הטעם והריח? על כן נעשתה הבחנה זו בין התכונות שמקבל החומר כשלעצמו לבין התכונות שהן תולדת האינטראקציה עם הצופה האנושי בלבד. גם הבחנה חדשה זו קשורה להתנגדות לתאוריה האריסטוטלית, שכן העמדה האריסטוטלית גורסת כי לחומר יש צורה שמעניקה לו את תכונותיו שכולן אינטריסיות לחומר עצמו.<ref>{{הערה|1=שם עמ' 61-67</ref>}}
 
==מטאפורת השעון ככלי להבנת הרעיון המכניסטי==
שורה 48:
מטאפורת השעון הינה דוגמה טובה להבנת המוטיבציה והרעיונות של הפילוסופיה המכניסטית, זאת מכיוון שהפילוסופים המכניסטים חשבו כי כל העולם פועל כמו שעון מכני. פירושה של אנלוגיה זו היא כי כל תנועה מיוצרת רק על ידי מגע של חומר בחומר, אובייקטים הפועלים כאילו הם בעלי רצון עשויים לפעול כך מסיבות מכניסטיות לחלוטין והעולם בר הבנה לחלוטין אם רק נדע כיצד והיכן להתבונן.
 
דוגמה לחידוש שהביא עימו השעון ניתן למצוא על ידי ניסוי מחשבה קצר - חשבו על אדם קדמון שנוסע בזמן ומגיע למאה העשרים ואחת. מובן מאליו שכאשר יראה מכונית נוסעת הוא יחשוב כי מדובר בטורף מהיר מאוד, וכאשר יראה מטוס יחשוב כי מדובר בציפור ענקית. כלומר, אדם שרואה מערכת אך לא מכיר את אופן פעולתה עשוי לחשוב שהיא חיה. באופן דומה התבוננו אנשי המאה השש עשרה על השעון. אף על פי ששעונים מכניים הופיעו באירופה עוד לפני המאה הארבע עשרה, עד המאה השש עשרה מנגנון השעון היה גלוי לעין המתבונן וניתן היה לראות כיצד המערכת מניעה את המחוגים. אולם, כאשר במאה השש עשרה מתחילים לייצר שעונים עם מערכות הפעלה נסתרות מן העין, ההתבוננות בשעון מוליכה רבים למסקנה כי ניתן למצוא מנגנונים שנראים חיים ובעלי כוח פנימי הגורם להם לנוע, אף על פי שכל פעולתם מכנית וקבועה מראש לחלוטין. כלומר, התבוננות זו גורמת לרבים לשאול האם לא יכול להיות שהטבע כולו הוא מכונה אחת גדולה שנראית לנו כחיה רק מכיוון שאיננו מבינים את פעולתה. בנוסף, אנלוגיה של הטבע לשעון גורמת לפילוסופים ולמדענים לחשוב - אם הטבע פועל כמו שעון, הרי שהטבע ניתן להבנה מלאה על ידי בני האדם אם רק יגלו כיצד פועל מנגנון השעון. לבסוף, הסדירות שניתן למצוא בחוקי הטבע תרמה אף היא לחשיבה כי הטבע פועל כמו שעון מכני מכיוון שסדירות ניתנת להסברה על ידי מנגנונים קבועים. מטאפורת השעון משמשת תפקיד חשוב אצל הפילוסופים המכניסטים ושימוש באנלוגיה של הטבע לשעון ניתן למצוא בכתבים רבים מהמאה השש עשרה והלאה, וביניהם כתבי קפלר, דקארט ואחרים.<ref>{{הערה|1=שם עמ' 40-48</ref>}}
 
דוגמה טובה לשימוש במטאפורת השעון ניתן למצוא בספר "מיקרוגרפיה" של רוברט הוק. הוק הוא מי שהמציא את המיקרוסקופ וניתן לומר כי אם גליליאו הכניס את גרמי השמיים אל תוך התחום הנצפה, הוק הוא מי שהכניס את התחום המיקרוסקופי אל תוך הנצפה. בספרו משווה הוק את הצמחים למכונות, וטענתו באשר לטחב או עובש שגדלים על צמחים אחרים היא כי תהליך זה קורה כאשר יש קלקול בצמח, בדומה לקלקול במכונה. הקטע הבא לקוח מתוך ספרו בו הוא משווה את הקלקול שמתרחש בצמח לקלקול במערכת ההפעלה של שעון (בתרגום חופשי): {{ציטוט|תוכן="על מנת להסביר מעט טוב יותר אשתמש בהקבלה גסה: נחשוב על שעון שיש בו מספר חלקים שמסוגלים לבצע מספר תנועות, וכאשר כל החלקים נמצאים במקום השעון נע על פי תכנון בפרקי זמן קצובים. לאחר מכן נחשוב שאותו שעון נשבר, נחבל או הפסיק לעבוד מסיבה כלשהי, מה שגרם לכך שמספר חלקים שלו שינו מקום או נהרסו, כך שאינם רק מונעים את תנועתו הפרוגרסיבית של השעון או את המטרה לשמה תוכנן, אלא אף גורמים לכל השעון לא לנוע כלל והופכים אותו ללא שימושי מכיוון שכל שאר החלקים תלויים בהם" <ref>{{הערה|1=(בתרגום חופשי שלי) רוברט הוק, "מיקרוגרפיה או מספר תיאורים פיזיולוגיים של גופים זעירים", (לונדון:J. Martin and J. Allesty) עמ' 131-135</ref>}}}}
 
==תכנים מרכזיים שאינם נחלת כלל המכניסטים==
שורה 57:
אחד החידושים הגדולים של הפילוסופיה המכניסטית הוא נטישת סמכות ה[[ידע]] המסורתית והדרישה לכינון מחודש של ה[[ידע]] על בסיס הניסיון בלבד. אולם, בשונה ממה שהוגדר כניסיון עד כה, הניסיון החדש היה צריך להיות מעוגן בניסוי אמפירי ולא בניסוי מחשבה היפותטי בלבד.
 
מידת חשיבותו של הניסוי היה שנוי במחלוקת בקרב הפילוסופים המכניסטים. [[דקארט]] ו[[הובס]], אף על פי שסברו שהניסוי ראוי לא חשבו שיש לבסס עליו בלבד את כל הידע האנושי והשאירו מקום לידע [[אפריורי]]. לעומתם, [[פרנסיס בייקון|בייקון]], ולאחריו מי שהיה ראש האקדמיה המלכותית למדעים – סר [[רוברט בויל]], תמכו בניסוי המדעי כמקור העיקרי לביסוס הידע המדעי. מי שהציב את המפעל המכניסטי הניסויי של בויל בראש חקירתו המדעית הוא סר [[אייזיק ניוטון]].<ref>{{הערה|1=שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 79-106</ref>}}
 
===מתמטיזציה של הטבע===
אימוץ שיטת הניסוי האמפירי ככלי להשיג מידע על העולם עלה בקנה אחד עם מתמטיזציה של הטבע. כאשר אדם עורך ניסוי מחשבה, תוצאות הניסוי לרוב אינן מדידות וברות השוואה לנתונים אחרים. אולם, ברגע שהניסוי מתקבל כמתודה העיקרית לגילוי האמת מתקבלים נתונים מספריים אשר ניתן לשלב בנוסחאות כוללות. בין המדענים שראו את עיקר עבודתם בניסוח חוקים מתמטיים לתופעות הטבעיות היו [[יוהנס קפלר|קפלר]], [[רוברט בויל|בויל]] וכמובן את מי שהביא את תפיסת העולם המתמטית לשיאה – סר [[אייזיק ניוטון]].
 
חלק מהפילוסופים המכניסטים של המאה השבע עשרה האמינו כי ניתן לתאר את מבנהו היסודי של העולם בעזרת ה[[מתמטיקה]], ואת תפיסתם הצדיקו בין השאר גם בעזרת [[כתבי הקודש]], ובהם ספר חכמת שלמה בו נכתב – "במידה במספר ובמשקל הכל הכינות". למעשה, תפיסת עולם זו, על פיה הטבע "כתוב באותיות המתמטיקה" מיוחסת כבר ל[[פיתגורס]] ול[[אפלטון]], ובכל זאת, חידושם של הפילוסופים המכניסטים היה בחזרתם אל המסורת האפלטונית ונטישת ראיית העולם הביולוגית-אריסטוטלית.<ref>{{הערה|1=שם עמ' 57-77</ref>}}
 
===אטומיזם===
התאוריות האטומיסטיות השתלבו היטב בפילוסופיה המכניסטית. על פי תיאוריו תאלו כל החומר מורכב מחלקיקים קטנים שאינם ניתנים לחלוקה. הסיבה לכך היא שהסברים אלו הצליחו להסביר כיצד אובייקט חומרי דוחף ומניע אובייקט אחר על ידי תנועת אטומים. אולם, גם עמדה זו הייתה שנויה במחלוקת, והיו פילוסופים כדוגמת דקארט שהתנגדו לאטומיזם וטענו כי היקום מורכב מחומר רציף לגמרי, משום שלהשקפתו בעולם מכניסטי שבו התפשטות במרחב היא תכונה ראשונית של החומר, לא ייתכן ואקום. אמנם גם דקארט דבר על חלקיקים המניעים זה את זה, אך כוונתו לא הייתה לאטומים (שאינם ניתנים לחלוקה) כי אם לחלקיקים הניתנים לחלוקה אינסופית.<ref>{{הערה|1=אלעזר וינריב, "רציונליזם ואמפיריציזם", (האוניברסיטה הפתוחה), כרך א', עמ' 47</ref>}}
 
===דאיזם===
תפיסת העולם המכניסטית משתלבת היטב גם עם תפיסה דתית דאיסטית. על פי התפיסה הדאיסטית אלוהים ברא את העולם ומאז אינו מתערב בו כלל, כלומר - אין התגלות, נבואה או ניסים. במאה השבע עשרה תפיסת העולם הדאיסטית החלה להתפשט בקרב המשכילים, ובמיוחד בקרב מי שהאמין שהעולם פועל כמכונה. הסיבה לכך היא שאם העולם פועל כמכונה אין צורך באל שיתערב בו מכיוון שניתן להסביר הכל על ידי הבריאה הראשונית - "מתיחת קפיץ השעון" בלבד. אחד מהפילוסופים שלא קיבלו את תמונת העולם הדאיסטית הוא דקארט. הסיבה לכך שלא ניתן לייחס לדקארט תמונת עולם דאיסטית היא ההוכחה הראשונה שלו לקיום האל בהגיון השלישי של הספר הגיונות. על פי הוכחה זו ניתן לומר כי דקארט משמר בצורה מסוימת את ההתגלות הדתית מכיוון שכן לדעתו האל הוא שטבע בנו את האידיאה האובייקטיבית של האינסוף.<ref>{{הערה|1=אלעזר וינריב, "רציונליזם ואמפיריציזם", (האוניברסיטה הפתוחה), כרך א', עמ' 180-181</ref>}}
 
==הוגים ראשונים ומרכזיים==
שורה 85:
==המפנה הניוטוני==
[[תמונה:GodfreyKneller-IsaacNewton-1689.jpg|שמאל|ממוזער|150px|סר אייזיק ניוטון]]
על פניו נראה כי [[ניוטון]] הינו פילוסוף מכניסט מן השורה הראשונה. ראשית, משום שהשתמש במתודת ה[[ניסוי]] כמקור עיקרי לתורתו, שנית, הוא הראשון שניסח תאוריה כוללת באשר לתנועת גופים החלה על כל מקום ב[[חלל]] באופן שווה. אולם, דווקא [[ניוטון]] הוא מי שמפקפק במוחלטותה של הפילוסופיה המכניסטית, ועל כן הוא גם מי שמחזיר הסברים "פנימיים" חזרה אל תוך הטבע. הסיבה לכך היא חוסר יכולתו של [[ניוטון]] לספק הסברים מכניים לתופעות כמו [[כוח המשיכה]]. כלומר, כאשר גילה ניוטון כוח קבוע שפועל על גופים בעלי [[מסה]], מכיוון שלא היה יכול להצביע באופן [[אמפיריציזם|אמפירי]] על קיומו, היה חייב לפקפק במתודה המכניסטית, ולשאול מדוע עלינו לקבל הסברים חומריים חיצוניים בלבד. ניוטון טען כי: {{ציטוט|תוכן="עקרונות אלה נחשבים בעיניי לא כתכונות נסתרות האמורות לנבוע מצורתם המסוימת של הדברים, אלא כחוקים כלליים של הטבע, שמהם נובעים הדברים עצמם; אמיתותם נראית לנו באמצעות התופעות, אף על פי שסיבותיהם אינן ידועות לנו עד כה. שכן אלו הן תכונות גלויות, ורק הסיבות להן נסתרות מעינינו"<ref>{{הערה|1=אייזיק ניוטון, מובא אצל: שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 175</ref>}}}}
 
במהדורה השנייה של ה"פרינקיפיה" שהתפרסמה ב - 1713 הגיב ניוטון לכל מי שתקפו אותו על ההסברים הלא מכניסטיים בהם הוא משתמש ואמר: "אין אני בודה שום השערות" ("Hypothesis non Fingo"). כלומר, טענותיו מנבאות את העתיד בצורה הטובה ביותר, ואין הוא בודה מליבו כל השערות שאין להן כל אחיזה במציאות. ניוטון סבר כי למדע ארבעה עקרונות חשיבה מרכזיים שצריכים להנחות את הפעילות המדעית: חסכנות, כלליות, אחדות וטנטטיביות.
שורה 93:
==פילוסופיה מכניסטית לאחר דרווין==
[[קובץ:Richard_dawkins_lecture.jpg|שמאל|ממוזער|150px|ריצ'רד דוקינס]]
בעולם הבתר-דרוויני ישנה מחלוקת באשר למקומה של הפילוסופיה המכניסטית. ע"פ חוקרים כמו קולינגווד, תאוריות [[אבולוציה]] למיניהן מהוות אתגר לתפיסת ההפעלה האקסטרנלית של הפילוסופיה המכניסטית. קולינגווד טוען כי בין אם נתייחס לתאוריה האבולוציונית ה[[דרווין|דרווינית]] הקלאסית ובין אם נתייחס לתאוריות [[אבולוציה]] של ה[[גן (ביולוגיה)|גן]] (כמו זו שבה תומך כיום [[ריצ'רד דוקינס]]), כאשר אנו מקבלים תפיסה אבולוציונית מכל סוג שהוא אנו מייחסים ליצור טבעי הפעלה אינטריסית וכוונה. הסיבה לכך היא שבכל אמירה על יצור כלשהו כי הוא מתפתח באופן מסוים על מנת לשרוד, מסתתרת גם הטענה כי יש לו מטרה לאורה הוא פועל – הישרדות. בין אם מייחסים כוונה זו ליצור החי כמכלול, ובין אם מייחסים אותה לגן או לאיזושהי מולקולת על, בסופו של דבר, ההתייחסות ליצור אינה מכניסטית בעליל שכן אנו מצרפים לשיקולים ההסבריים שלנו תופעה פנימית שאינה מובנת לנו כלל.<ref>{{הערה|1=Collingwood, Robin George, "The idea of nature" (Oxford 1945), P. 9-17</ref>}}
 
מנגד, רוב החוקרים לא מסכימים עם טענה זו וסוברים כי אין צורך ליחס ליכולת ההישרדות וההתפתחות של עולם החי תכליתיות. שרידים לוויכוח זה ניתן למצוא כבר בפרסום ספרו של דרווין. בגרסה הראשונה של "מוצא המינים", קורא דרווין לפרק הרביעי "הברירה הטבעית", מה שעלול להישמע כניסיון להאניש את הטבע ולהעניק לו יכולת בחירה. לאחר התקפות על דרווין בשל ניסוח זה שנשמע תכליתי, שינה דרווין את שם הפרק הרביעי בספרו ל"השארת המסוגלים ביותר" ("Survival of the Fittest"), שנשמע יותר כסיבה פועלת שאת תוצאותיה ניתן לבחון רק בדיעבד.