ממון המוטל בספק חולקים – הבדלי גרסאות

על פי [[רש"י]]<ref>{{הערה|1=גמרא מסכת בבא מציעא דף ב' עמוד ב' דיבור המתחיל דררא דממונא.</ref>}} פירוש המושג הוא 'חסרון ממון'. משמעות הדבר היא שלשיטת סומכוס רק כאשר נתינת החפץ לאחד הצדדים תגרור הפסד לשני (ולא רק תמנע ממנו להרוויח) על בית-הדין לחלק את שווי החפץ בין הצדדים.

[[תוספות]] לעומתו<ref>{{הערה|1=גמרא מסכת בבא מציעא דף ב' עמוד ב' דיבור המתחיל היכא.</ref>}}, אומרים כי משמעותו היא מצב שבו יש 'ספק לבית-הדין בלא טענותיהם'. כלומר שהספק לא נגרם מתביעות החולקים, ולבית הדין יש ספק למי שייך החפץ גם בלי טענותיהם. על פי תוספות לשיטת סומכוס חולקים רק כאשר לבית דין יש ספק "חזק", אבל אם הדיון החל בגלל טענות הצדדים הדיינים דורשים מהם להוכיח אותן. תוספות מבינים שהמילים "דררא דממונא" (שייכות ממון) מתייחסות למתדיינים ופירושן שברור שלשני הצדדים יש קשר לחפץ.

על פי רוב הראשונים ה[[הלכה]] כחכמים, על פי הכלל [[רוב (הלכה)|יחיד ורבים הלכה כרבים]], אך לפי ה[[רשב"ם]]<ref>{{הערה|1=בפירושו למסכת בבא בבתרא</ref>}} ההלכה היא כסומכוס.