זריקת הדם – הבדלי גרסאות

זריקת הדם על המזבח היא החלק המרכזי בהקרבה, בהיותו מייצג את [[נפש]] הבהמה, ככתוב<ref>{{הערה|1=ויקרא יז,יא</ref>}}:

דוגמה נוספת, הממחישה שזריקת הדם היא השלב העיקרי בהקרבה: לעתים די במחשבה לא נכונה של האדם המבצע את תהליך ההקרבה כדי לפסול את הקרבן<ref>{{הערה|1=יש אומרים שרק דיבור פוסל, ולא מחשבה בלבד ([[פירוש רש"י לתלמוד|רש"י]] ב[[מסכת זבחים]] דף מא עמוד ב ד"ה כגון).</ref>}}. שלוש מחשבות פוסלות את הקרבן: האחת - מחשבת [[פיגול]], לאכול מן הקרבן או להקריב ממנו לאחר הזמן המיועד לכך. השנייה - מחשבת "חוץ למקומו", לאכול או להקריב מחוץ לגבולות המקום המיועד לכך. השלישית - מחשבה "שלא לשמה", כלומר, הקרבת הקרבן לשם קרבן אחר (למשל: קורבן חטאת שהכהן חושב בשעת הקרבתו לשם קורבן שלמים), או לשם כפרה על אדם שאינו בעל הקרבן. מחשבה זו פוסלת רק בשני קרבנות: חטאת ופסח, בהם הקפידה התורה במיוחד על כך שהקרבן ייעשה לשם יעודו המקורי. בשאר הקרבנות, המחשבה לעשות את הקרבן לשם קרבן אחר או אדם אחר איננה פוסלת את הקרבן, ויש להמשיך את הקרבתו כסדרה, אבל בעליו לא יצאו ידי חובה, ועליהם להביא קרבן חדש במקומו{{הערה|1=בערך [[פיגול]] מפורטים סוגי המחשבה הפוסלים את הקרבן}}.