מהרי סותאל – הבדלי גרסאות

''' מֶהַרי סותאל''', או '''מהרי בן סותאל''' (על שם אביו), הידוע יותר בכינוי '''אבא מהרי''' <ref>{{הערה|1=‏דוד מולה, חוברת בית הכנסת אבא צברה, עמוד 13‏</ref>}}, הוא שמו של [[מלקוסה]], [[נזיר]] יהודי, שחי ופעל ב[[אתיופיה]], במאה התשע-עשרה, ושימש כמנהיג הרוחני העליון של קהילת [[ביתא ישראל]] באזור [[קולה ווגרה]]{{הערה|James Quirin, ''The Evolution of the Ethiopian Jews'', p. 156}}:

אבא מהרי הקדיש את חייו לשימור ה[[יהדות]] ושלמות קהילת ביתא ישראל. הוא נודע ביכולתיו ה[[הלכה|הלכתיות]] וכישוריו כאיש שלום ו[[מרפא]] חולים.<ref>{{הערה|1=לקה כהנת הדנה טקויה, ''מגונדר לירושלים'' (2011), עמ' 149</ref>}} מהרי הוביל את מסע ה[[עלייה]] הכושל והטרגי ל[[ישראל]] של [[1862|שנת 1862]]. קהילת ביתא ישראל רואה באבא מהרי את אחד מ[[מנהיג]]יה הדגולים ומבשר העלייה הביתא ישראלית.

אבא מהרי נולד ב[[קווארה]] שבמחוז [[אמהרה]] ושם הוכשר לתפקיד [[כהן (ביתא ישראל)|כהן]] (קס) ו[[נזיר (ביתא ישראל)|נזיר]] (מלקוסה). אחר הכשרתו נדד בין יישובי ביתא ישראל השונים, הפזורים בין [[גורגורה]] ל[[אמבא גואליט]], ופעל בהם כנזיר; לימד [[תורה]] והלכות, נשא תפילות בעד בני הקהילה והמבקשים מרפא ותבואה, הקריב קורבנות, הכשיר תלמידים והתדיין עם המיסיונרים הנוצרים.<ref>{{הערה|1=שושנה בן-דור, 'המסע לעבר ארץ ישראל: הסיפור על אבא מהרי', פעמים 33 (תשמ"ח), עמ' 10-9 </ref>}} בנדודיו הגיע אבא מהרי עד ל[[דמביה]] שם פעל בתפקיד מרכזי,<ref>{{הערה|1=שם, עמוד 12</ref>}}, כשהוא 'מקדיש את מירב זמנו להשבת המתבוללים אל חיק היהדות' ולמלחמה ב[[מסיונר]]ים ה[[נצרות|נוצרים]] שהגבירו לחצם על היהודים בבקשם להמיר את דתם.<ref>{{הערה|1=הדנה, עמוד 149.</ref>}}

{{ציטוט|מקור= <ref>{{הערה|1=בן-דור, עמוד 9</ref>}}

האגדה מספרת כי אבא מהרי פתר את חלומה של אישה נוצריה שפנתה אליו לעזרה, וחזה כי תוליד בן חזק שישא את השם 'קאסה' ויהא לקיסר אתיופיה, הוא [[תוודרוס השני, קיסר אתיופיה|תוודרוס השני]]. לפי האגדה, נבואה זו הטתה לימים את ליבו של תיאדורס כלפי אבא מהרי והביאה לאישור עליית בני הקהילה לירושלים.<ref>{{הערה|1=בן-דור, עמוד 11</ref>}}

המחקרים השונים מציינים כמה סיבות לניסיון עלייה זה, בהם: הרצון להשתחרר מעול הנוצרים שהגבירו את לחצם על בני הקהילה בבקשם להמיר את דתם, הרצון להקריב קורבנות בשקט, הרצון לעלות לירושלים, ונכונותו של קיסר אתיופיה לאשר זאת, שהיה עבורם רמז נבואי.<ref>{{הערה|1=בן-דור, עמוד 21</ref>}} <ref>{{הערה|1=חלק מן החוקרים מסבירים את תמיכתו של תיאודורס השני, בשאיפותיו המדיניות והמשיחיות להרחיב את ממלכתו ולהביא את הקץ על '[[תקופת השופטים האתיופית|תקופת השופטים]]'. בן-דור, עמודים 20-21</ref>}}

המסע הקשה תבע לא מעט קורבנות. לדברי הכהן מהרי, הגיעו משתתפי המסע עד נהר מרב, הנמצא על גבול [[טיגראי]] ל[[אריתריאה]], ולדברי הכהן יוסף, אף עברו אותו והגיעו ל[[קווייהין]] ואריתריאה, מציינת במחקרה שושנה בן דור. <ref>{{הערה|1=בן-דור, עמוד 15</ref>}} מתיאור האירועים במדביי עולה כי רמת התמותה שם הייתה כבר גבוהה מאוד, משום שרבים סבלו מ[[רעב]] וחלו בחורף הקשה. נספים רבים מקרב המשתתפים, בכללם כהנים ונזירים, נקברו במדביי שם עומדת מצבה גדולה לזכרם. <ref>{{הערה|1=בן-דור, עמוד 18-19</ref>}} בשלב כלשהו הכיר אבא מהרי בכישלון הנסיון, הבין כי הנבואה היא לעתיד ושב חזרה לדמביה. חלק ניכר מן השורדים עשה דרכו חזרה עם אבא מהרי, מעטים, באישורו של אבא מהרי, ניסו להמשיך את דרכם לירושלים. <ref>{{הערה|1=בן-דור, עמוד 19</ref>}} מסורות אחדות גורסות כי חלק מן העולים הגיעו יחדיו עם אבא מהרי עד ים סוף, ושבהגיעם לנהר הרים אבא מהרי את מטהו, כמעשה משה ב[[יציאת מצריים]], מתוך תקווה שהמים הסוערים יפתחו לחצייה, ורק משלא נפתח הים הכיר אבא מהרי בכישלון המסע ועשה דרכו חזרה לאתיופיה.<ref>{{הערה|1=הדנה, עמוד 149</ref>}} <br />

גס לאחר המסע המשיך אבא מהרי בתפקידיו המסורתיים, והיווה דמות מרכזית בעדה - הוסיף לחזות ולעורר תשומת-לב ויראת-כבוד, גם בקרב ביתא ישראל, וכנראה גם בקרב המיסיונרים. <ref>{{הערה|1=בן-דור, עמוד 28</ref>}}

כיום רוב בני העדה רואים את המסע שנכשל כסימן שניתן לעתיד. לאחר הכישלון, המשיכו ביתא ישראל לחשוב על האפשרות להגיע לירושלים ומדי פעם עלתה בקרבם התעוררות משיחית. נסיונות אלו הסתכמו בתפילה ולא בביצוע מעשי, בעקבות הלקח ממסע אבא מהרי. <ref>{{הערה|1=בן-דור, 29-30</ref>}}

מה שראה <nowiki>[אבא מהרי]</nowiki> היה לעתיד. הם לא הגיעו, הם לא זכו להגיע. בזכותם אנחנו הגענו.}} <ref>{{הערה|1=בן-דור, עמוד 30</ref>}}

על מות אבא מהרי מצויות כמה גירסות. שלוש גירסות ממקמות את קברו באזור דמביה, וגרסה רביעית מציינת מקום אחר, באזור קווארה. <ref>{{הערה|1=בן-דור, עמוד 29 </ref>}}