איסור הוראה בשכרות – הבדלי גרסאות

לדעתו של [[רבי יהודה]] האיסור אינו מוגבל להוראה אחרי שתיית יין, אלא גם להוראה אחרי שתיית [[משקה חריף|משקאות משכרים]] אחרים<ref>{{הערה|1=[[ספרא]], שמיני, פרשה א</ref>}}.

הכוהנים נחשבים במונחי המקרא, כמורי ההוראה בישראל, ולכן עוסק האיסור בכוהנים<ref>{{הערה|1=פירוש [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38233&st=&pgnum=34 "עזרת כהנים" לספרא דף לד]. פירוש [[רבינו יונה]] לחומש (ירושלים תש"מ). פירוש ה[[שפתי כהן|ש"ך]] לפרשת שמיני'; וכך גם בספרות המחקר: עולם התנ"ך, ויקרא ו, ב; י, יב. אילו לפי משמעות ה[[פירוש המאירי|מאירי]] למסכת פסחים,</ref>}}.

ה[[ספרא]] מרחיב את האיסור לא רק כלפי כהן, אלא לכל מורה הוראות בישראל. כהסבר לשאלה אם לסופו של דבר ניתן לרבות את כל ישראל כמורי הוראה, מהי המשמעות לכתוב האיסור כדיבור אל אהרן הכהן ובניו, פרשני הספרא מסבירים כי לפי דרכו של המקרא יש לכהנים לפעול כמורי הוראה לעם הרחב,<ref>{{הערה|1=פירוש ה"תורה והמצווה" להרב המלבי"ם לפרשת שמיני</ref>}} אולם אין תפקיד ההוראה נחלה בלעדית לכהנים אלא רק {{מונחון|"אורחא דמילתא"|דרך הרגיל של הדבר}}.<ref>{{הערה|1=פירוש עזרת כהנים לספרא</ref>}}

וככך, יש סוברים כי כבר בתקופת המשנה לא יוחסה ההוראה לכוהנים דווקא{{דרוש מקור}}. אולם, ה[[ספר יוחסין השלם]] מציין כי הכהנים שמשו -בימי התנאים ואף בימי ה[[אמורא]]ים- כמורי הוראות בתורה ומייסדי ה[[תורה שבעל פה]].<ref>{{הערה|1=תקנת השבים (צדוק מלובלין), דף ל"א. וגם לדעת ה[[פירוש המאירי|מאירי]], סתם כהן משתדל בהוראה תורנית -בית הבחירה למסכת פסחים דף מט עמוד א</ref>}} ויש מרחיבים את פעילות הכהנים כמורי הוראה אף ל[[תקופת הגאונים]].<ref>{{הערה|1=מבוא של פירוש רב [[שמואל בן חפני]] גאון לתורה (על פי תשובות רב שר שלום גאון 975 עמוד ח, אגרת רב שר שלום גאון דף קיח הערה א)</ref>}}

לפי הרב [[שלמה אבינר]], פעילות הכהנים -כחלק משבט לוי הרחב- כמורי הוראה הוא עניין של [[שבט לוי#שבט לוי כמורי הוראה|סגולה שבטית]] כללית. ואילו מצד סגולה אינדובידיאלית, עניין הוראה בתורה שייכת לכל איש מישראל.<ref>{{הערה|1=קובץ "בתוככי ירושלים" דף ס"ו (על פי אגרת הראיה -ועוד ממאמרי הרב קוק)</ref>}}

הספרא והתלמוד, פרשו את כוונת הכתוב להוראה במקצועות אלו:<ref>{{הערה|1=ספרא לפרשת שמיני סעיף קטן לז, רש"י למסכת כריתות דף יג עמוד ב</ref>}}

! ביטוי המקרא !! שיטת ה[[ספרא]] !! ה[[תלמוד בבלי]]<ref>{{הערה|1={{בבלי|כריתות|יג|ב}}</ref>}}

| '''ולהבדיל בין הקדש ובין החל'''|| דיני [[ערכין (יהדות)|ערכין]] || [[נדה|דמין]] וערכין [[חרם (הלכה)|חרמין]] והקדשות<ref>{{הערה|1=כדוגמה, לפדות "צינורא" של הקדש צריכה להיעשות על ידי עשרה כהנים -רש"י סנהדרין דף פח עמוד א</ref>}}

בגדריה של ההוראה האסורה נחלקו תנאים וראשונים<ref>{{הערה|1=ראו מחלוקת [[תנא קמא]] ו[[רבי יוסי בר יהודה]], {{בבלי|כריתות|יג|ב}}, לעניין הוראת "תלמוד", ובשיטות הראשונים במחלוקתם, כפי שסוכמו ב[[אנציקלופדיה תלמודית]], ערך הוראה, כרך ח טור תצה והלאה</ref>}}. הוראה הידועה לכל, ואפילו ה[[צדוקים]] מודים בה, אינה אסורה<ref>{{הערה|1=ספרא לפרשת שמיני סעיף קטן לז, רש"י למסכת כריתות דף יג עמוד ב</ref>}}. הוראה שאינה מביאה לידי מעשה אף היא אינה אסורה, אלא אם כן המורה הוא חכם שלא ייתכן שידרוש ברבים בלי שיורה הוראות<ref>{{הערה|1=כריתות שם, {{רמב"ם|ביאת מקדש|א|ג}}</ref>}}.

לדעת [[רש"י]], האיסור להורות הוא רק בהלכה פסוקה ומעשית, ולא נאסר פלפול בתורה שמטרתו אינה מעשית.<ref>{{הערה|1=ראו בדעתו רד"ל לכריתות שם (הובא ב"אוצר מפרשים" לסוף "ש"ס וילנא החדש")</ref>}} אך לדעת הרמב"ם חכם "הקבוע להוראה" אסור לו ללמוד כל לימוד שהוא בעודו שיכור, כיון "שלימודו הוראה היא".<ref>{{הערה|1={{רמב"ם|ביאת מקדש|א|ד}}</ref>}}

הרמב"ם וכן ספר חינוך אינם מביאים את האיסור כלאו בפני עצמה, אלא ייחד עם האיסור לכהן להקריב קרבנות כשדעתו מטורף בשכרות. אולם, הרמב"ן חולק באמרו כי מדובר כאן על שני מצוות נפרדות{{מקור}}. ה[[אליהו מזרחי|מזרחי]] מפרש כוונת חז"ל ב[[ספרא]] כי אף על פי שה"'''ו'''" של "'''ו'''להבדיל" וה"'''ו'''" של "'''ו'''להורות" מחבר את תוכן הפרשה לחייב הכהן מיתה, יש בפסוק יתרון ביטוי של "אתה ובניך אתך" שנחשב כ{{מונחון|"מיעוט"|אחד ממדות המקרא, שלפיה אין מיעוט אלא "לרבות" משהוא מסוים}} ומשמעה כאן שלא חייבים מיתה על הוראה מתוך שכרות, ואילו הרב אליהו מזרחי מקשה על סברא זו כי אין זה לכאורה נחשב כמיעוט אלא כעיקר המקרא.<ref>{{הערה|1=מזרחי לספר ויקרא פרק י וראה קיצור מזרחי ליצחק הכהן שמתרץ את קושיית הרב</ref>}}

לפי פרשנות המקרא, סיבת האיסור לכהן להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור הוא כי היין מבלבל לכל אדם את דעתו הצלול ולא יוכל להבחין בדקדוק הלכתי. אולם, רבי [[דוב בער שניאורסון]], ה[[אדמו"ר האמצעי]] מ[[אדמו"רי חב"ד]] מרחיב את הדיבור בביאורו כי למען הבחנה בין טמא לטהור דרוש כל אדם לחכמה צלולה ודעה מיושבת -דברים שמקורם ב[[ספירה (קבלה)#חכמה|ספירת החכמה]], ו{{מונחון|"שורש הקבלי"|כלומר ה"ספירה" שממנה בא דבר או איש מסוים}} של כהן הוא מ[[ספירה (קבלה)#חסד|ספירת החסד]] -שמושרשת בספירת החכמה. לכן, לפי האדמו"ר, התורה דורשת מהכהן להורות בהלכותיה. ואילו [[יין]] מושרש ב[[ספירה (קבלה)#בינה|בינה]] -שממנה מסתעפת אש ודין קשה. ומחמת ההתנגדויות של שני ספירות הללו, הקדוש ברוך הוא אסר לכהן להורות בתורה כשהוא תחת השפעה של יין המשכר.<ref>{{הערה|1=מאמרי אדמו"ר האמצעי "קונטרוסים", עמוד 546</ref>}} הרב [[מנחם רקנטי]] מפרש את האיסור כתוצאה מכך שיש לבני ישראל לשמור על קדושת מחנתם _{כפי הכתוב {{הדגשה|וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ|דברים כג טו|דברים כג טו}}} ומכיוון שהתורה (המקדש את מחנתם במצוות) היא בא ממדת החסד, והוראת הכהן נחשב כ"הוראת חסד" _{כפי הכתוב {{הדגשה|וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ|משלי לא כו|משלי לא כו}}} -אין לפגל ההוראה בהלכות התורה ביין שמגביר מדת הדין ובכך יתחלל קודש.<ref>{{הערה|1=פירוש הרקנטי לתורה עם ביאור ה[[מרדכי יפה|לבוש]]</ref><ref>}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11717&st=&pgnum=46 טעמי המצוות להרקנטי]</ref>}}