דיוויזיית גרוסדויטשלנד – הבדלי גרסאות

|כינוי=''die Feuerwehr'' (הכבאים)<ref>{{הערה|1=הכינוי 'הכבאים' ניתן לדיוויזיה מאחר שהיא מילאה תפקיד של כוח נייד, ה'מכבה' שריפות בקו החזית.</ref>}}

'''דיוויזיית גרוסדויטשלנד''' (ב[[גרמנית]]: '''Division Großdeutschland'''; משמעות השם היא 'גרמניה רַבָּתִי') הייתה אוגדת עילית ב[[צבא גרמניה הנאצית]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. הגרוסדויטשלנד הוקמה ביוני [[1939]] בתור [[רגימנט]] [[חי"ר|רגלים]] מתוך יחידת משמר [[ברלין|ברלינאית]], וב-[[1942]] היא הורחבה ל[[דיוויזיה]] ממונעת ולאחר מכן לאוגדת [[חיל רגלים ממוכן#חי"ר משוריין|ממוכנת]]. הגרוסדויטשלנד השתתפה ב[[המערכה על צרפת|מערכה על צרפת]] ב-[[1940]], ולאחר מכן שירתה ב[[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה|חזית המזרחית]] עד סיומה של המלחמה, שם שימשה בעיקר ככוח נייד המועבר לאזורים בהם הלחימה הייתה הקשה והנואשת ביותר. כיחידת עילית, קיבלה הגרוסדויטשלנד עדיפות בהקצאת הציוד החדיש ביותר על פני שאר יחידות הוורמאכט<ref>{{הערה|1=Quarrie, עמ' 3</ref>}}.

שורשי יחידת הגרוסדויטשלנד מגיעים עד לשנת [[1921]], עם הקמתו של ה'''''Wachregiment Berlin''''' (רגימנט המשמר של ברלין). ב-[[1919]], ב[[גרמניה]] שלאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[חוזה ורסאי]] שהגביל את גודלו של ה"[[רייכסווהר]]", קבוצות של יוצאי צבא התאחדו יחד והקימו את ה[[פרייקור]], מיליציות שמטרתם הגנה על [[רפובליקת ויימאר]] מפני מרידות השמאל וסכנת ה[[קומוניזם]]. לאחר שאלו פורקו ב-[[1920]], הוקם ה-'''''Wachregiment Berlin''''' ב-[[1921]] כשתפקידו היה שמירת הסדר בבירה, כמו גם תפקידים טקסיים וייצוגים. היחידה לא האריכה ימים ופורקה בחודש [[יוני]] של אותה שנה, אולם הוקמה במהרה מחדש בשם '''''Kommando der Wachtruppe''''' (פיקוד יחידת משמר). עם עליית ה[[נאצים]] לשלטון הורחבה היחידה ושמה שונה ל-'''''Wachtruppe Berlin''''', וב-[[1937]] שמה שונה בחזרה ל-'''''Wachregiment Berlin'''''. בחודש יוני [[1939]] הורה [[אדולף היטלר]] לשנות את שמה ל-'''''Infanterie-Regiment Großdeutschland''''' ([[רגימנט]] חיל הרגלים גרוסדויטשלנד) והיא הורחבה לרגימנט מלא עם ארבעה [[גדוד|גדודים]]. שלא כמו יחידות אחרות בצבא הגרמני שגויסו ממחוזות ספציפים, חיילי הגרוסדויטשלנד גויסו מכל רחבי המדינה<ref>{{הערה|1=Sharp & Davis, עמ' 8-6</ref>}}.

לאחר ביטולם של מבצע ארי הים ומבצע פליקס, רגימנט הגרוסדויטשלנד נשלח מזרחה כדי לקחת חלק בקרבות ב[[יוגוסלביה]], כשהוא בעיקר מנהל מרדף אחר הכוחות היוגוסלבים המובסים. היה זה שם שהגרוסדויטשלנד נחשפה לראשונה לעיני הציבור כש[[דרגות הוורמאכט|אובר לויטננט]] פאביך, מפקד הגדוד השלישי הוביל קבוצה של לוחמים שהשתלטו ופתחו מחדש את תחנת המשדר ב[[בלגרד]], כשמאוחר יותר התפרסם פאביך כ'חייל הרדיו' הגרמני<ref>{{הערה|1=Quarrie, עמ' 4</ref>}}.

במהלך המחצית השנייה של שנת 1941 ספג הרגימנט אבידות כבדות בלחימה חזית המזרחית. אבידות היחידה עד ה-[[6 בינואר]] [[1942]] הסתכמו ב-900 הרוגים, 3,056 פצועים ו-114 נעדרים. עד אותה עת, אורגנה היחידה ואוישה כמו כל יחידה אחרת בוורמאכט, אולם ב-1942 שונו נהלי הגיוס לרגימנט והוא הפך יחידת עילית של מתנדבים. המגויסים החדשים היו חייבים להיות לפחות בגובה של 1.70 מטר, צעירים, במצב בריאותי טוב ובעלי דעה פוליטית 'צלולה'. למרות שגרוס דויטשלנד השתייכה לוורמכאט, הדרישות הנ"ל היו זהות למה שנדרש מהמתגייסים ליחידות הוואפן [[אס אס]]<ref>{{הערה|1=Quarrie, עמ' 6</ref>}}.

אבדות הגרוסדויטשלנד הגיעו ל-12,000-10,000 הרוגים, פצועים ונעדרים<ref>{{הערה|1=Sharp & Davis, עמ' 32</ref>}}.

בימים הראשונים של חודש ינואר הועברה הגרוסדויטשלנד פעם נוספת לאחד האזורים הקריטים ביותר בחזית המזרחית, כשהפעם תפקידה להגן על מכרות ה[[ברזל]] החשובים ליד [[קריבוי רוג]]. במהלך החודש הבא שוב הועברה הדיוויזיה - כעת בפיקודו של [[דרגות הוורמאכט|גנרל לויטננט]] [[האסו פון מנטויפל]] שהחליף את [[דרגות הוורמאכט|גנרל מיור]] וולטר הרנליין - לנקודות משבר שונות בחזית. במהלך חודש פברואר רגימנט הפנצרים של הגרוסדויטשלנד, מתוגבר ברגימנט שלם של טנקי [[פנתר (טנק)|פנתר]] חדשים, נשלח ל[[צ'רקסי]] לשחרור מספר דיוויזיות גרמניות שנלכדו בתנועת כיתור סובייטית. ב-[[4 במרץ]] 1944, בעת כשהחזיתות האוקראיניות<ref>{{הערה|1=בצבא האדום חזית הייתה מקבילה ל[[קבוצת ארמיות]].</ref>}} הראשונה, השנייה והשלישית תוקפות את [[קבוצת ארמיות דרום]], הגרוסדויטשלנד שוב שימשה ככוח נייד המתגבר אזורים חלשים בקו החזית. ב-16 במרץ נסוגה הדיוויזיה ל[[דניסטר]] ולבסוף ל[[רומניה]] עד סוף החודש.

במהלך חודש ינואר [[1945]] ניהלה '''דיוויזיית''' הגרוסדויטשלנד קרבות הגנתיים בצפון [[פולין]], עד שנהדפה לבסוף למזרח פרוסיה. במהלך הזמן הזה, ב-26 בינואר הוקמה דיוויזיית הפנצרגרנדיר קורמארק (''Kurmark'') משאריות של יחידות מאולתרות ויחידות מחליפים של הגרוסדויטשלנד. לאחר קרבות הגנתיים קשים בחודש פברואר ומרץ, ומתקפת נגד כושלת, פונו שאריות הדיוויזיה במעבורות - כ-4,000 חיילים - לעבר פילאו ומיד הוכנסו לקרבות באזור. דרומית משם לחמה דיוויזיית ברנדנבורג בקרבות הגנתיים נואשים מפברואר עד אפריל לאורך נהר ה[[נייסה]]. בימים האחרונים של אפריל 1945 דיוויזיית הגרוסדויטשלנד כמעט וחוסלה לגמרי בקרבות בפילאו, ושאריות היחידה שהצליחו להגיע ל[[שלזוויג-הולשטיין]] הסגירו עצמם לידי הבריטים. מרביתו של קורפוס הפנצר גרוסדויטשלנד המשיך להילחם ב[[ברלין]] עד לימיה האחרונים של המלחמה, כשלבסוף נאלץ להיכנע לסובייטים. המעטים ששרדו את השבי הסובייטי חזרו לביתם רק לאחר שנים רבות<ref>{{הערה|1=Sharp & Davis, עמ' 58-51</ref>}}.