הזמן הצהוב – הבדלי גרסאות

גרוסמן תיעד, מבעד למבטו ולשפתו האישיים, פגישות בלתי אמצעיות שערך: ב[[מחנה פליטים פלסטינים|מחנה הפליטים]] [[דהיישה]], עם ילדי גן, ועם זקנים שעוד זוכרים את בתיהם ב[[הרי יהודה]]; עם מתנחלים ב[[כפר אדומים]], ב[[אלפי מנשה]] וב[[עופרה]], שם שהה ב[[שבת]] במחיצת חברי היישוב; עם איש-שטח לשעבר ב[[שב"כ]], שאותו ראיין על סדר יום סטנדרטי; ועם [[פועלים פלסטינים בישראל|פועלים פלסטינים]] שפגש בביקור ב[[גשר אלנבי]] וב[[תל אביב]]. בסדרת המאמרים חידש את המושג "מכבסת מילים", שבעיניו נועדה עבור "מדינה במבוכה המשכזבת לעצמה אוצר-מילים חדש", שבו אין הבעת דעה פלסטינית, אלא רק "הסתה"; אין חקלאים ערבים, אלא "כפריים"; אין בערי הגדה רחובות, אלא רק "סמטאות"; וערבים אינם נהרגים, אלא "מוצאים את מותם"<ref>{{הערה|1="[[כותרת ראשית]], 29 באפריל 1987, עמוד 23, מסגרת</ref>}}.

עורך "כותרת ראשית", [[נחום ברנע]], סיפר כי בשעה שתפוצה רגילה של השבועון הייתה 14 אלף עותקים ולא יותר מ-20 אלף, גיליון "הזמן הצהוב" הגיע ל-40 אלף עותקים. הזכויות לפרסום המאמרים נרכשו על ידי [[הוצאת ספרים|הוצאות]] וכתבי עת ברחבי העולם. התמלוגים ששילם ה"[[ניו יורקר]]" לבדו עבור פרסום המאמרים, החזיק כלכלית את "כותרת ראשית", שעמד על סף [[פשיטת רגל]], במשך מספר חודשים<ref>{{הערה|1=[http://www.the7eye.org.il/lexicon/Pages/The_Yellow_Wind.aspx נחום ברנע על "הזמן הצהוב"], [[העין השביעית]]</ref>}}.

הכותב נח שמיר מיצה את דבריהם של חוקרים ומבקרים במשפט "הגילויים של הספר, הנראים היום טריוויאליים לחלוטין, הכו בתדהמה את הישראלים, אבל שום מסקנה אופרטיבית לא הוסקה מכך, ועדיין חשבנו שנוכל להמשיך ב"עסקים כרגיל""<ref>{{הערה|1=[http://www.e-mago.co.il/e-magazine/blame.html נח שמיר], [[אי-מאגו]]</ref>}}.

מימין תקף [[משה שמיר]] את "הזמן הצהוב" כ[[פוסט ציונות|פוסט-ציוני]]. הוא פרסם אוסף [[מסה (חיבור עיוני)|מסות]] בשם "המקום הירוק", כהתרסה נגד "הזמן הצהוב" של גרוסמן, כאשר המקום הירוק הוא [[ארץ ישראל]] הנבנית ומקומה של ה[[ציונות]]<ref>{{הערה|1={{ערוץ7|יוסי בלום-הלוי|חזון "המקום הירוק" מול חזיון "הזמן הצהוב"|3211|22 באוגוסט 2004}}</ref>}}. כן הגיב לספר [[יוסף שפירא (מחנך)|יוסף שפירא]] במאמרו "הזמן הצהוב- תמונת מצב או תמונת נפש?" <ref>{{הערה|1="עמודים", תשרי תשמ"ח</ref>}}.