הבדלים בין גרסאות בדף "יוסף גולדשטיין (היסטוריון)"

מ
בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
מ (בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה)
===תולדות היהודים בעת החדשה===
 
גולדשטיין מחלק במחקריו את תולדות היהודים בעת החדשה לחמש תופעות, השזורות האחת בשנייה, שאפיינו את התפתחותם מאז המחצית השנייה המאה ה-18: [[הגירה]], [[אמנציפציה]], מהפכה תרבותית, [[אנטישמיות]] וציונות. כל אחת מהתופעות הללו השפיעה באורח דרמטי על התפתחותם. בספרו: Jewish <ref>{{הערה|1= J. Goldstein, Jewish History in Modern Times, Sussex Academic Press, Brighton 1996 (224 pages, hardcover); J. Goldstein, Jewish History in Modern Times, Sussex Academic Press, Brighton 2005 (224 pages, paperback).</ref>}}History in Modern Times פירט את התופעות הללו אחת לאחת.
 
ההגירה שינתה את הפזורה היהודית, ודחפה, במאתיים השנים האחרונות, להזזת מרכזם העיקרי של היהודים, מ[[מזרח אירופה]], מ[[רוסיה]] ומ[[פולין]], ל[[ארצות הברית]] ולמדינת ישראל. הסיבות להגירה, על פי גולדשטיין, קשורות להתפתחותם הכלכלית של היהודים, לשוויון הזכויות לו זכו, לאנטישמיות המודרנית, לכינונה של התנועה הציונית ולהקמת מדינת ישראל. את תופעת ההגירה הסביר גולדשטיין, מלבד בספרו הנ"ל, גם בספריו שיצאו לאור באוניברסיטה הפתוחה, שבהם ניתנו הסברים להתפתחות יהודי ארצות הברית,<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, מ. יונגמן (הקדימו, ערכו והעירו), יהודי ארצות-הברית, 1914-1820, א'-ב', האוניברסיטה הפתוחה, 1986 (345 עמ').</ref>}} לציונות בראשיתה,<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, בין ציון לציונות, תולדות התנועה הציונית, 1914-1881, כרכים א-ה, האוניברסיטה הפתוחה, 1981-1979 (1013 עמ'); י. גולדשטיין, בין ציון לציונות – תולדות התנועה הציונית 1914-1881, כרכים א'-ד', 2000-1994 (913 עמ'); Ioseph Goldstein, Istoriia Sioniskovo Dvigeniia, 1881-1914, Kniga 1-5,Otkritie Universitet Israelia, 2001-2006.</ref>}} לאנטישמיות,<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, שנאת ישראל ואנטישמיות, כרכים א-ה, האוניברסיטה הפתוחה, 1987-1986 (569 עמ').</ref>}} ולשילוב בין דת ולאומיות בחברה היהודית.<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין (הקדים, ערך והעיר), דת ולאומיות בתנועה הציונית, 1881--1912, האוניברסיטה הפתוחה, 1982 (395 עמ').</ref>}}
 
ה[[אמנציפציה]], שוויון הזכויות לו זכו היהודים במדינות אירופה מאז [[המהפכה הצרפתית]], והמהפכה התרבותית שעברו בעקבות זאת, דחפו להתערותם בחברה האירופית והאמריקאית. פריין המרכזי היה בחילונה של החברה היהודית, שהחלה עוד בתקופת ה[[השכלה]] במחצית הראשונה של [[המאה ה-18]], אך הפכה ללב ההוויה היהודית, החברתית-תרבותית, במהלך המאה העשרים, עם הפיכתו של [[יהדות אורתודוקסית|הזרם האורתודוקסי]] הדתי למיעוט בחברה היהודית.
 
בתשעה ספרים שפרסם, ובעשרות מאמרים, תיאר גולדשטיין, מזוויות שונות, כיצד התפתחותה של הציונות ברוסיה הפכה את אותה תנועה לזו שהובילה בסופו של דבר לכינונה של מדינת ישראל.
בדוקטורט<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, התנועה הציונית ברוסיה, 1904-1897 (מנחים: פרופ' שמואל אטינגר, פרופ' יונתן פרנקל), האוניברסיטה העברית 1982 (485 עמ').</ref>}} שכתב על התנועה הציונית ברוסיה בראשית דרכה, בספר שפרסם בעקבותיו<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, בין ציונות מדינית לציונות מעשית, התנועה הציונית ברוסיה בראשיתה, הוצאת מאגנס, הספרייה הציונית, ירושלים תשנ"א (256 עמ').</ref>}} ובעשרות מאמרים,<ref>{{הערה|1=הבולטים שבהם: J. Goldstein, “Some Sociological Aspects of the Russian Zionist Movement at its Inception", Jewish Social Studies, XLVII, No. 2 (1985), pp. 167-178.; י. גולדשטיין, "מערכת היחסים בין 'הוועד האודסאי' לבין התנועה הציונית והרצל: מעשה אבות סימן לבנים?", הציונות 10 (1985), עמ' 52-33; J. Goldstein, “The Attitude of the Jewish and the Russian Intelligentsia to Zionism in the Initial Period”, The Slavonic and East European Review, 64 (1986), pp. 547-556.; י. גולדשטיין, "פלסטינוצנטריזם בקרב ציוני רוסיה, 1904-1897", היסטוריה יהודית, 1 (1987), עמ' 18-1.</ref>}} הוא תיאר את הסיבות להתפתחות הציונות ברוסיה מאז כינון התנועה,<ref>{{הערה|1=בשנה הבאה (2013) אמור לצאת לאור במוסד ביאליק, ספרו של גולדשטיין על ראשיתה של התנועה הלאומית הראשונה, חיבת ציון: אנו היינו הראשונים, תולדות חיבת ציון, 1881--1918 (420 עמ').</ref>}} האידאולוגיה שאמצו חבריה, ובמיוחד תרומתם להסתדרות הציונית. בלב התזה שפיתח, הסביר כי התפתחות התנועה, דווקא בתחום המושב ברוסיה, נבעה מתהליכים חברתיים וכלכליים ייחודיים של היהודים שהתגוררו שם. זאת לצד ההתייחסות הייחודית של השלטון הצארי ליהודים, שאותה פיתח גולדשטיין בספרו "תזכיר לופוחין".<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, תזכיר לופוחין, הוצאת מרכז דינור, האוניברסיטה העברית, ירושלים 1988 (188 עמ') (מהדורה מדעית).</ref>}} עוד ביקש להוכיח במחקריו, כי מאז כינון התנועה הציונית התפתחה אידאולוגיה ציונית מיוחדת לציוני רוסיה – "[[ציונות מעשית]]" – שנבדלה מ"ה[[ציונות מדינית|ציונות המדינית]]" של הרצל. אותה אידאולוגיה יהודית מזרח אירופאית, היוותה תוצר חברתי ותרבותי ומנהיגותי, שהתפתחה מתוך הקהילה היהודית שם. בביוגרפיה שכתב על [[מנחם אוסישקין]],<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, אוסישקין, ביוגרפיה, חלק א'-ב', הוצאת מאגנס, ירושלים 2001-1999 (548 עמ').</ref>}} הבולט ביו המנהיגים הציוניים הרוסיים אז, ובמאמרים רבים,<ref>{{הערה|1=הבולטים שבהם: Y. Goldstein, “The Beginnings of the Zionist Movement in Congress Poland: The Victory of the Hasidim over the Zionists?", Polin, 5 (1990), pp. 114-130; ; י. גולדשטיין, "אוסישקין ו'פרשת אוגנדה': בין אידאולוגיה ופוליטיקה", הציונות, כ' (1997), עמ' 30-9; י. גולדשטיין, "פעילות ההסתדרות הציונית בימי העלייה השנייה", ספר העלייה השנייה, מחקרים (עורכים: י. ברטל, ז. צחור, י. קניאל), הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1997, עמ' 87-75; Y. Goldstein, “Between Practical and Political Zionism: Menahem Ussishkin as Chairman of the Odessa Committee, 1906-1918”, Shvut, 5 (21), 1997, pp. 1-31..</ref>}} מצויים ההסברים המבדילים בין שתי האידאולוגיות, כמו גם פרוט פעילותם המעשית והפוליטית של "הציוניים המעשיים".
ובאותו הקשר, בביוגרפיה שכתב גולדשטיין על [[אחד העם]],<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, אחד-העם, ביוגרפיה, הוצאת כתר, ירושלים 1992 (511 עמ')</ref>}} בספרו "אחד העם והרצל"<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, אחד העם והרצל: המאבק על אופייה הפוליטי והתרבותי של הציונות בצל "פרשת אלטנוילנד", הוצאת מרכז דינור, ירושלים, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2011 (237 עמ').</ref>}} ובמאמרים רבים,<ref>{{הערה|1=הבולטים שבהם: י. גולדשטיין, "המאבק בין חרדים לחילוניים על דמותה של התנועה הציונית, 1921-1882", יהדות זמננו, ב' (תשמ"ה), עמ' 260-237; J. Goldstein, “Herzl and the Russian Zionists: The Unavoidable Crisis?, Studies in Contemporary Jewry, II (1986), pp. 208-226.; י. גולדשטיין, "לתולדות מסעו של אחד-העם: אמת מארץ-ישראל?", קתדרה, 46 (1987), עמ' 108-91; י. גולדשטיין, "מעמדו של אחד-העם עד בוא הרצל בראי 'משפט דיבה' נגד מרגלית", ציון, נ"ב, ד', (1987), עמ' 487-481; Y. Goldstein, “Ahad Ha`am: A Political Failure?" Jewish History, 4 (1990), pp. 33-48. ; י. גולדשטיין, "'בני-משה': סיפורו של מסדר חשאי" ציון, נ"ז ב (1992), עמ' 205-175; Y. Goldstein, “Ahad Ha`am in Historical Perspective", Studies in Contemporary Jewry, VIII (1994), pp. 168-180.; Y. Goldstein, “Eastern Jews vs. Western Jews: The Ehad Ha’am – Herzl Dispute and its Cultural and Social Implications” Jewish History, 24 (2010), pp. 355-377.</ref>}} מצא גולדשטיין כי ההבדלים התרבותיים, שנוצרו בין חברי התנועה הרוסיים (ה-[[Ost-Juden]]), לבין אלה של הציונים במרכז אירופה, בראשות הרצל ([[West-Juden]]), יצרו חיץ תרבותי עמוק ביניהם. הוא בא לידי ביטוי מובהק במשבר פוליטי עמוק שהתרחש סביב "[[תוכנית אוגנדה]]".
 
===תולדות מדינת ישראל===
 
הקורפוס השלישי במחקריו של הפרופסור גולדשטיין מוקדש לתולדות מדינת ישראל בראשיתה. במרכזם עומדות שבע ביוגרפיות על אישים מרכזיים שחיו בראשית ימיה של המדינה: שלושה ראשי הממשלה: [[לוי אשכול]],<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, אשכול, ביוגרפיה, הוצאת כתר, ירושלים 2003 (789 עמודים).</ref>}} [[גולדה מאיר]]<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, גולדה ביוגרפיה, אוניברסיטת בן-גוריון 2012 (649 עמ').</ref>}} ו[[יצחק רבין]],<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, רבין, ביוגרפיה, הוצאת שוקן, תל אביב 2006 (590 עמ'). </ref>}} ששלטו בעת ההיא בין השנים 1995-1963; וארבע ביוגרפיות נוספות על אישים בולטים בפוליטיקה (ח"כ [[יוסף תמיר]]), בכלכלה (ד"ר [[יעקב ארנון]]), בתעשייה ([[אלי הורביץ]]) ובמדע במדינת ישראל (פרופ' [[מיכאל סלע]]).<ref>{{הערה|1=י. גולדשטיין, הבגידה בארץ הבחירה , הוצאת "כתר", ירושלים 2002 (272 עמ'); יוסי גולדשטיין, אריה דיין, קראו לו יאפ, יעקב ארנון, בין אמסטרדם לירושלים, תל אביב 2010 (262 עמ'). י. גולדשטיין, אלי הורוביץ, שוקן, תל אביב וירושלים, 2012; י. גולדשטיין, מיכאל סלע, פרקי חיים (בדפוס, שוקן, יצא לאור ב-2013).</ref>}}
 
בכל אחד מהמחקרים הללו, ובמיוחד בחקר שלושת ראשי הממשלה, ניסה גולדשטיין לאפיין את ייחודיותו ההיסטורית של נשוא מחקריו. בהתבססו בעיקר על מקורות היסטוריים ראשוניים, הנמצאים בארכיונים בישראל וברחבי העולם. הוא ניסה לתהות, כיצד עוצבה והתפתחה אישיותם, מה היו הצמתים ההיסטוריים המרכזיים שעברו ומה הייתה תרומתם לחברה הישראלית. באמצעות זאת הסביר את התהליכים ההיסטוריים המרכזיים שעבר היישוב היהודי בארץ ישראל לפני קום המדינה ולאחריה.
 
===ספרי לימוד===
במסגרת מחקריו של גולדשטיין, ולנוכח תפיסת עולמו הפדגוגית, הוא מצא, שחלק משליחותו כהיסטוריון היא כתיבת ספרי לימוד. זו הסיבה שבשלושים וחמש השנים האחרונות (2012-1977) כתב ספרי לימוד רבים, לכל הרמות והגילים, למן נערים בחטיבת הביניים,<ref>{{הערה|1=תיקי מקורות בתולדות הציונות, (ערכה: רחל רוקח, כתב וליקט: יוסי גולדשטיין) המרכזייה הפדגוגית, משרד החינוך והתרבות, לתלמידי י"א-י"ב, 11 תיקים, הכוללים: מבוא לנושא, כ-40-30 עמודים וכ-70-50 מקורות לכל נושא, ירושלים 1974-1972; תיקי מקורות בתולדות הציונות בארצות המזרח (ערך: ציון אמיר, כתב וליקט: יוסי גולדשטיין) המרכזייה הפדגוגית, משרד החינוך והתרבות. לתלמידי י"א-י"ב. 8 תיקים הכוללים: מבוא לנושא, כ-40-30 עמודים וכ-70-50 מקורות לכל נושא, ירושלים 1977-1972.</ref>}} עבור לתלמידי בתי ספר תיכון<ref>{{הערה|1=מ. צימרמן, י. גולדשטיין, היסטוריה של המאה העשרים, העולם והיהודים בדורות האחרונים, 1914-1880, מרכז זלמן שזר, ירושלים 1992 (370 עמ'); מקימים מדינה (ערכה: נ. ברזל), הקיבוץ המאוחד, 1997, עמ' 64-9; א. דומקה (ערך), העולם והיהודים בדורות האחרונים, 1920-1870, חלק א', מרכז זלמן שזר, ירושלים 1998 (287 עמ' מהם כ-150 עמ' נכתבו על ידי י. גולדשטיין); א. דומקה (ערך), העולם והיהודים בדורות האחרונים, 1970-1920, חלק ב', מרכז זלמן שזר, ירושלים 1999 (333 עמ' מהם כ-100 עמ' נכתבו על ידי י. גולדשטיין); א. דומקה, י. גולדשטיין, ח. אורבך, צ. גולדברג, הלאומיות, ראשית הדרך, ספר לימוד לחטיבה העליונה, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2008; א. דומקה, ח. אורבך, צ. גולדברג, (כתבו: י. גולדשטיין מ. גולני , י. דרור , י. ויץ , ח. סעדון) בונים מדינה במזרח התיכון, הלאומיות ב', ספר לימוד לחטיבה העליונה, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2009.</ref>}} וכלה לסטודנטים לתואר הראשון.<ref>{{הערה|1=2008-1977: כתיבת 7 קורסים באוניברסיטה הפתוחה, שיצאו לאור ב-24 יחידות לימוד, ואשר רוכזו ב-14 כרכים בתוספת 4 כרכים של ספרי מקורות וקובצי מאמרים, בנושאים: תולדות הציונות, תולדות האנטישמיות, תולדות יהודי ארצות-הברית; הוצאה לאור של הקורס "בין ציון לציונות" בשפה הרוסית (5 כרכים, 10 יחידות לימוד). השוו גם לעיל.</ref>}}
 
==ספריו==
32,748

עריכות