תורין צינת-אלון – הבדלי גרסאות

מ
בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
(ביטול גרסה 14919344 של 79.177.134.189 (שיחה))
מ (בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה)
תורין השני, בן תריין ונכדו של תרור, המלך הראשון בבטן ההר, היה נסיך [[גמד (פנטזיה)|גמדים]] ו[[לוחם]] אמיץ. בשנת 2770 לעידן השלישי תקף [[סמוג]] ה[[דרקון]] האדום והעלה באש את ממלכת ההר הבודד, הוא ארבור, של הגמדים, ואת ממלכת דֵיל לרגלי ההר, שבה חיו בני-אדם. בתקיפתו החריב הכל, וגירש משם את הגמדים ובני-האדם שחיו לפני-כן בשכנות וביחסי-גומלין. סמוג אסף סביבו את כל אוצרות גמדי-ארבור לכדי מיטת-אוצרות, ונח עליה בשלווה באולם המרכזי למשך שנים רבות. בעת משיסת הדרקון היה תורין משוטט במורדות ההר, וכך ניצל מן החורבן ומן הטבח. בעקבות זאת התיישבו תורין ובני משפחתו בארד לואין, והיו ל[[נפח (מקצוע)|חרשי מתכת]] ו[[צורף|צורפים]] שאין משלם באומנותם.
 
במלחמת הגמדים ב[[אורקים]] זכה תורין בכינויו- "צִנַּת-אַלּוֹן" (" תְּרִיסַלוֹן" בתרגומו של [[משה הנעמי]] ו- "אוֹקנשילד" ב[[תרגום הטייסים]]). היה זה במהלך קרב אזנולביזר, שנערך לפני שערי מכרות [[מוריה (שר הטבעות)|מוריה]], עת נשבר ה[[מגן]] אשר נשא ותורין כרת ענף מעץ אלון כדי שישמש לו כמגן וכ[[אלה (נשק)|אלה]]<ref>{{הערה|1=[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]],"'''[[שר הטבעות]]'''", מהדורה בכרך אחד, הוצאת [[זמורה ביתן]], [[2004]], נספח א', עמוד 1037, "מסופר כי מגינו של תורין נבקע והוא השלכו מעליו וכרת לו ב[[גרזן|קרדומו]] ענף מעץ אלון, והחזיק בו בשמאלו לבלום את מהלומות אויביו, או להניפו כ[[אלה (נשק)|אלה]]. ומכאן בא לו כינויו".</ref>}}.
 
בשנת 2941 הצטרף עם חבורתו, בת תריסר הגמדים, ל[[גנדאלף]], אותו פגש קודם לכן בקרבת ברי<ref>{{הערה|1=[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]],"'''[[שר הטבעות]]'''", מהדורה בכרך אחד, הוצאת [[זמורה ביתן]], [[2004]], נספח א', עמוד 1042, "'התאבלתי על מפלת תורין,' אמר גאנדלף, 'ועכשיו אנו שומעים כי נפל דיין, גם הוא בקרב על דייל, בעודנו נלחמים כאן. אבדה קשה, הייתי אומר, אלמלא השתוממתי עליו, שבגילו המופלג עוד היה לאל ידו להניף את קרדומו בעוצמה גדולה ככל אשר סופר לנו, כשעמד למגן על גופת המלך ברנד לפני שער ארבור עד רדת החשכה. אבל הדברים היו עלולים להתנהל לגמרי אחרת, על צד הרבה יותר גרוע. כאשר תחשבו על קרב הפלנור הגדול, אל תשכחו את קרבות דייל ואת גבורתו של עם דורין. חישבו כייצד היו הדברים עלולים ליפול. אש דרקונים וחרבות פראים באריידור, לילה בריבנדל. אפשר שלא הייתה אז מלכה בגונדור. אפשר שהיינו שבים מכאן כמנצחים רק לחורבן ולאפר. אבל כל הדברים האלה נמנעו- משום שנפגשתי עם תורין צינת אלון בערב אחד של ראשית האביב בברי. פגישה מקרית, כפי שאנו נוהגים לומר בארץ התיכונה'."</ref>}}, ול[[הוביט]] [[בילבו בגינס]] למסע [[הרפתקאה|הרפתקאות]] ארוך ומפרך, שמטרתו להחזיר לידם את האוצר שבזז ה[[דרקון (יצור אגדי)|דרקון]] [[סמוג]]. דבר זה הוביל להרפתקאה שהביאה את בילבו וחבריו ל[[ריבנדל]], דרך [[יער אופל]] ועד [[ארבור]]. בעת שהיו הגמדים נחבאים בנקבה שבהר הבודד, בחר סמוג לתקוף את עיר האגם. [[ברד הקשת]], [[לוחם]] נועז ו[[מפקד פלוגה|מפקד פלוגת]] [[קשת (מקצוע)|קשתים]] במשמר העיר, אשר היה נצר לשושלת מלכי דיל, ירה חץ לעבר סמוג וקטל אותו<ref>{{הערה|1=[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]],"'''[[ההוביט|הוביט]]'''", הוצאת [[זמורה ביתן]], [[1977]], עמודים 199-200, "אז דרך [[ברד הקשת|בארד]] קשתו ביתר שאת. ה[[דרקון]] חג בשנית וחזר בטוסו נמוך. בעודו מתקרב עלה הירח מעל לחוף המזרחי והכסיף את כנפיו הגדולות. 'חץ!' לחש [[קשת (מקצוע)|איש קשת]]. 'החץ השחור! שמרתי אותך עד בוא הקץ. מעולם לא הכשלתני ותמיד מצאתיך שנית. מאבי ירשתיך, והוא - מאבותיו. אם אי-פעם חושלת על ידי המלך האמיתי שמתחת להר, צא עכשיו ותהא דרכיך מהירה ובטוחה.' פעם נוספת עט הדרקון, נמוך יותר מתמיד. וכאשר נטה וצלל למטה, הבריקה בטנו הלבנה בנצנוצי יהלומים לאור הירח - פרט למקום אחד, קרחת חשופה בצד שמאל. הקשת הגדולה זמזמה. החץ השחור שירך דרכו מן המיתר הישר לאותה שקערורית, בין רגליו הפרושות של הדרקון. פנימה הכה ונעלם. חודו, קנהו, ונוצותיו - כה עזה הייתה פגיעתו. בצווחה מחרישת-אוזן, גודעת עצים ומפוררת אבנים, התעוות סמוג והזדקר למרום, התהפך והתרסק למטה כגל חורבות".</ref>}}. לאחר הקרב הנהיגו מלך ה[[בני לילית (הארץ התיכונה)|אלפים]] וברד כוח צבאי משותף של אלפים ובני אדם לעבר ההר הבודד, בו התבצר תורין, אשר עם מות הדרקון הפך למלך בבטן-ההר, עם גמדיו ובילבו ה[[הוביט]]. תורין, נתמך בצדקת טענתו כי האוצר במקורו היה שייך לאבותיו, סירב לבקשת ברד לחלוק את אוצר הדרקון, ואף קרא לקרובו מלך הגמדים מגבעות הברזל, דֵּין רגל ברזל, בֶּן נֵין, לבוא לעזרתו. בעקבות זאת הטילו ברד ומלך האלפים מצור על ההר הבודד.
 
ברד הצליח לשאת ולתת עם תורין<ref>{{הערה|1=[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]],"'''[[ההוביט|ההוביט או לשם ובחזרה]]'''", הוצאת [[זמורה ביתן]], [[1976]], עמוד 213, "אני הנני ברד, וידי היא שהרגה את הדרקון וגאלה את האוצר. האין דבר זה נוגע לך? יתר על כן, על- פי יחוסי אני יורשו של גיריון אלוף דֵיל, וחלק גדול מאוצרך גזל סמוג מעירו וארמונותיו. האין זה עניין לדון בו?"</ref>}} על הסכם לחלוקת האוצר בעזרתו של ההוביט, בילבו בגינס, אשר כדי למנוע את המלחמה הקרבה גנב אבן חן היקרה למנהיג הגמדים והעביר אותה לבני האדם. כתוצאה מכך נאלצו הגמדים להגיע להסכם. התגבורת המיוחלת של צבא גמדים בראשות דֵּין הגיע אולם ממש באותה העת הותקפו הן הצרים והן הנצורים על ידי צבאו של בולג מלך האורקים. העימות המתפתח מכונה [[קרב חמשת הצבאות]]<ref>{{הערה|1=[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]],"'''[[ההוביט|ההוביט או לשם ובחזרה]]'''", הוצאת [[זמורה ביתן]], [[1976]], עמוד 227, "בצד אחד היו ה[[אורקים|שדים]] והזאבים הפראיים, ובצד השני השדונים ובני- האדם והגמדים".</ref>}}, ובמהלכו מאוחדים כוחות בני האדם עם האלפים, הגמדים והנשרים כנגד ה[[אורק]]ים וה[[ווארג]]ים, זאבי הענק שלהם. במהלך הקרב הנהיג תורין את חבורת הגמדים אשר לו בהסתערות אמיצה כנגד האורקים<ref>{{הערה|1=[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]],"'''[[ההוביט|ההוביט או לשם ובחזרה]]'''", הוצאת [[זמורה ביתן]], [[1976]], עמוד 229, "פתאום נשמע צעקה גדולה, ומן השער באה תרועת- חצוצרה. הם שכחו את תורין! חלק מהחומה, שהיו מרימים במנופים, נפל כלפי- חוץ והתרסק בתוך הברכה. מלך בטן- ההר קפץ ויצא, ובעקבותיו חבריו. הגלימה והמצנפת נעלמו; כולם לבשו שריון מבהיק, ואור אדום בקע מעיניהם. באפלולית הבהיק הגמד הגדול כזהב בין גחלים עוממות. ה[[אורקים|שדים]] השליכו מלמעלה סלעים; אבל הגמדים החזיקו מעמד, קפצו לרגלי המפל ומהרו אל המערכה. הזאבים ורוכביהם נפלו לפניהם או ברחו. תורין הניף את [[גרזן|גרזנו]] בתנופות אדירות, ונראה שדבר אינו יכול לפגוע בו. 'אלי! אלי! שדונים ובני- אדם! אלי! הוי בני- משפחתי!".</ref>}}. תורין נפצע אנושות בקרב וחולץ בידי ביורן, אשר הצטרף לקרב בדמות [[דוב]] אימתני והרג את בולג, מלך האורקים. בתום הקרב <ref>{{הערה|1=[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]],"'''[[ההוביט|ההוביט או לשם ובחזרה]]'''", הוצאת [[זמורה ביתן]], [[1976]], עמוד 228, "הקרב היה נורא. זה היה הדבר האיֹם ביותר שעבר על [[בילבו בגינס|בִּילְבּוֹ]], והשנוא עליו ביותר באותו הזמן- כלומר, הדבר שבו התגאה ביותר, ושבו אהב להִזָּכֵר ימים רבים לאחר מעשה, אף אם מִלֵּא בו תפקיד פעוט".</ref>}}, בעודו מוטל על ערש דווי, התפייס תורין עם בילבו ההוביט<ref>{{הערה|1=[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]],"'''[[ההוביט|ההוביט או לשם ובחזרה]]'''", הוצאת [[זמורה ביתן]], [[1976]], עמוד 232, "'היה שלום, גנב טוב,' אמר. 'הולך אני עכשיו אל אולמי- ההמתנה, לשבת ליד אבותי, עד שיתחדש העולם. הואיל ואני משאיר אחרי את כל הזהב והכסף, והולך למקום שבו אין חפץ בהם, רוצה אני להפרד ממך בידידות, ואני חוזר בי מדברי וממעשי ליד השער".</ref>}}, עליו כעס בעקבות גנבת אבן החן, והתפכח מתאוות בצע בה לקה בעקבות גילוי האוצר<ref>{{הערה|1=[[ג'ון רונלד רעואל טולקין]],"'''[[ההוביט|ההוביט או לשם ובחזרה]]'''", הוצאת [[זמורה ביתן]], [[1976]], עמודים 232-233, "'לא!' אמר תורין. 'יש בך מן הטוב יותר ממה שאתה משער, בן המערב הנעים. אומץ- לב וחוכמה, במידה המתאימה. אילו אהבו רבים מאיתנו אוכל וזמר ושמחה יותר מאוצרות זהב- הרי היה העולם עליז יותר. אך עליז או עצוב, עלי לעזבו כעת, היה שלום!'".</ref>}}. לאחר מות תורין היה דֵּין רגל ברזל למלך הגמדים שבבטן- ההר. מלך האלפים הניח על חזהו של תורין את אבן החן שבילבו גנב, ועל קברו שבהר הבודד הוצבה [[חרב]]ו "אורקריסט", אשר זוהרת בחשיכה בעת שאורקים ויצירי רשע נוספים קרבים, ובכך תמיד ניתנה לגמדים התרעה בהתקרב אויב לממלכתם אשר בבטן ההר.
 
==קישורים חיצוניים==
32,748

עריכות