פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הגהה קלה
הגרמנים קראו למבצע על שם [[ריינהרד היידריך]], שחוסל ב-[[27 במאי]] [[1942]] על ידי המחתרת הצ'כית ב[[פראג]]. היידריך היה ראש המשטרה הנאצית החשאית ומארגן [[ועידת ואנזה]], שבה הובהר "הפתרון הסופי" ומטרותיו.
 
רבים מאנשי הצוות הגרמנים (ו[[כריסטיאן וירט]] בראשם) אשר הקימושהקימו את מחנות המוות והפעילו אותם, היו כבר בעלי ניסיון ברצח עם, בעקבות השתתפותם ב[[תוכנית T4 - אותנסיה]], בה הושמדו גרמנים שהיו לקויים בגופם או בשכלם. לאחר הפסקת התוכנית בעקבות מחאה עממית, באוגוסט [[1941]], הופנה כוח האדם של התוכנית אל השמדת היהודים.
 
מבצע ההשמדה החל במרץ [[1942]] והסתיים ב-[[3 בנובמבר]] [[1943]], עם חיסולם של מספר מחנות ריכוז ועבודה במחוז [[לובלין]] במסגרת [[אקציית ארנטפסט]]. במבצע הוקמו והופעלו ארבעה מחנות השמדה שמוקמו בפולין, בחבליו המזרחיים של ה[[גנרלגוברנמן]], באזוריםובאזורים מיוערים ודלילי אוכלוסייה. היו אלה [[בלז'ץ]] (פעל ממרץ-דצמבר [[1942]]), [[סוביבור]] (מסוף אפריל [[1942]] - אוקטובר [[1943]]) ו[[טרבלינקה]] (מסוף יולי [[1942]]- אוגוסט [[1943]]). מאות אלפי הקורבנות שולחו מן הגטאות באגרסיביות תחת איומים ומעשי טרור. הם הגיעו אל המחנות על פי רוב ברכבות בקר, אליהן נדחסו עד 130 איש בקרון, ללא מים, מזון ותנאים סניטריים. קרוב לרבע מן הקורבנות נספו במהלך הנסיעה (בתקופת הקיץ אחוז הנספים היה גבוה בהרבה, ובתקופת החורף נמוך יותר). במרבית המקרים לא ידעו הנרצחים עד הרגע האחרון מה מצפה להם. בכניסתם למחנות נוגנה תמיד מוזיקה שלווה שניסתה ליצור אשליה. עם הגיעם נאמר להם שהם הגיעו למחנה מעבר לעבודות כפייה, ועליהם לעבור חיטוי. בחודשים הראשונים למבצע חולקו היהודים לשתי קבוצות: האחת - נשים וילדים עד גיל 15, והשנייה - גברים. הקבוצה הראשונה נשלחה מיד ל"מקלחות" שהיו בעצם [[תא גזים|תאי הגזים]] שבהם הומתו, ואחריהם נשלחו אל תאי הגז גם הגברים. בשלב מאוחר יותר הוכפלה כמות תאי הגז בכל אחד מן המחנות, וכל האנשים - גברים, נשים וטף הוכנסו אליהם והושמדו בבת אחת. חלק קטן מהאנשים שהיו במשלוח, על פי רוב צעירים ובעלי מבנה גוף בריא, נשלחו ל[[עבודות כפייה]] שכללו הוצאת הגופות מתאי הגז וקבירתן או שריפתן, או טיפול ברכוש שהותירו אחריהם הקורבנות.
 
מבצע ריינהרד הפך את השמדת יהדות אירופה לתעשיית מוות שלמה. לפני המבצע בוצע הרג המוני, בעיקר באמצעות [[בור ירי|בורות ירי]] ובאמצעות משאיות גז במחנה [[חלמנו]], אולם קצב הרצח היה אטי ולא יעיל מבחינת הצמרת הנאצית, שחיפשה פתרונות מהירים יותר. הרצח בתאי גז, שהחל ב[[בלז'ץ]] והמשיך לאחר מכן בשאר המחנות, היה מהיר וזול: ההשמדה לא ארכה יותר מ-20 דקות, ואז נכנסה הקבוצה הבאה לתאי הגזים. המחנות היו חשאיים ורחוקים מכל מרכזי אוכלוסייה.
39,087

עריכות