אמיל ז'אק-דלקרוז – הבדלי גרסאות
שלומית קדם (שיחה | תרומות) תרגום מהוויקיפדיה האנגלית, תחילת עבודה |
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־18:19, 21 ביוני 2014
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
אמיל ז'אק-דלקרוז (בצרפתית: Émile Jaques-Dalcroze 6 ביולי 1865 - 1 ביולי 1950) היה מלחין, מוזיקאי ומחנך מוזיקה שווייצרי, שפיתח את הריתמיקה, שיטה ללמוד ולחוות מוזיקה באמצעות תנועה.
"שיטת דלקרוז" עוסקת בהוראת מושגים מוזיקליים באמצעות תנועה. מגוון של אנלוגיות תנועה משמש למושגים מוזיקליים, לפיתוח תחושה כוללת וטבעית לביטוי מוזיקלי. דלקרוז גרס, שהפיכת הגוף לכלי נגינה מכוונן כראוי היא הדרך הטובה ביותר לייצר מסד מוזיקלי איתן ומלא-חיים. שיטת דלקרוז מורכבת משלושה יסודות שווים בחשיבותם: ריתמיקה, סולפג' ואלתור.[1]. משלושתם ביחד, לדברי דלקרוז, מורכב האימון המוזיקלי החיוני למוזיקאי שלם. בגישה אידיאלית, מתלכדים יסודות מכל אחד מן הנושאים והתוצאה היא גישה להוראה, הנובעת מיצירתיות ותנועה.
את הקריירה שלו החל דלקרוז כפדגוג בקונסרבטוריון של ז'נבה בשנת 1892, שם לימד הרמוניה וסולפג'. בשיעורי הסולפג' שלו החל לבחון רבים מרעיונותיו הפדגוגיים המהפכניים והמשפיעים. בין 1903 ל-1910 החל דלקרוז להציג לפני קהל את שיטתו.[2] ב-1910, בעזרת התעשיין הגרמני וולף דוהרן, ייסד דלקרוז בהלראו, סמוך לדרזדן, בית ספר שהוקדש להוראת שיטתו. בהלראו למדו אנשים רבים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, ננטש בית הספר. אחרי מלחמת העולם השנייה, אימצו בתי ספר בריטיים את רעיונותיו כ"מוזיקה ותנועה".