|
[[אפרים תלמי]] ב"לקסיקון ציוני" מייחס את רעיון המושב השיתופי לד"ר [[ארתור רופין]] עוד בשנת 1913{{הערה|אפרים ומנחם תלמי, '''לקסיקון ציוני''', ספרית מעריב, 1978, ערך מושב עובדים שיתופי, עמוד 217}}. אחרים טוענים שהרעיון הועלה לראשונה על ידי [[לוי אשכול]] בבטאון הפועל הצעיר בשנת 1933, במטרה להתמודד עם מה שהוא ראה כבעיה של עשירים ועניים שכנים במושב אחד{{הערה|{{דבר||מושב שיתופי|1933/12/27|02002}}}}. בשנת 1934 הוקם ארגון "הקוצר" להקמת מושב שיתופי, כהמשך להצעתו של [[לוי אשכול]]. הארגון יצא מתוך ארבעת עקרונות היסוד של ה[[מושב]]: קרקע לאומי, עבודה עצמית, עזרה הדדית וקניה וממכר משותפים, והוסיף עליהם עקרון חמישי של עיבוד משותף{{הערה|{{דבר|ח. קרישפין|ארגון להתיישבות קיבוצית "הקוצר"|1936/05/01|01305}} ; {{דבר||המשך|1936/05/01|01304}} ; {{דבר||המשך|1936/05/01|01303}}}}. ביולי 1935 הוקם על ידי יהודה סנדלר ארגון "משק משותף" שהגיעו אל רעיון המושב השיתופי מהכיוון ההפוך של יוצאי קיבוצים אשר בקשו לשמור על עיקר השיתוף במשק אך להשאיר את החברים חופשיים לנהל את בתיהם כרצונם{{הערה|{{דבר||ראשון לציון|1935/07/23|00608}}}}{{הערה|{{דבר|ד. זסלבסקי|ארגון להתיישבות על יסוד משק משותף|1936/04/12|00500}}}}.
בתוך [[תנועת המושבים]] התקיים דיון בשאלה האם לקבל את רעיון המושב השיתופי, אשר עצם העלאתו היה ביקורת על המושב. אנשי המושבים טענו אל מול הטענות שמושב שיתופי יבטל את הקנאה בתוך המושב, שמכיוון שהתשלום במושב השיתופי תלוי ביכולת העבודה ולא בצרכים הרי שהקנאה לא תעלם{{הערה|{{דבר|ש. דן|לארגון להתיישבות שיתופיתૣસહשיתופית "הקוצר"|1936/06/04|00905}}}}. בנוסף, נטען שהשיתופיות פוגעת ביוזמה של חברי המושב וגורמת לרשלנות בעבודה. כן נטען כנגד שלילת החופש של התושבים. אולם בסופו של דבר הוחלט ב[[תנועת המושבים]] לקבל ארגונים הדוגלים בשיתוף במידה שאינה בנויה על שלילת הבחירה Ċהחופשיתהחופשית{{הערה|{{דבר|א. מ. קולר|קבוצה ומושב נפגשו|1939/12/12|00301}}}}.
===תולדות המושבים השיתופיים===
המושב השיתופי הראשון היה [[כפר חיטים]] שהוקם בĎĠËĻëğĎדצמברבדצמבר [[1936]] על ידי חברי קבוצת "הקוצר", עולים מ[[בולגריה]]. באפריל 1938 הוקם [[שבי ציון]] בו "הנהלת ענפי המשק תהיה מרוכזת וכל הכנסותיה תחולקנה שוה בשוה מבלי להתחשב עם גודל השקעותיהם של החברים בכניסתם למשק"{{הערה|{{דבר||נקודה חקלאית חדשה<span style="color: ColorName;"><span style="color: ColorName;">'''טקסט צבוע'''--[[מיוחד:תרומות/79.183.164.190|79.183.164.190]] 12:16, 22 ביוני 2014 (IDT)</span>טקסט צבוע</span> בצפון--[[מיוחד:תרומות/79.183.164.190|79.183.164.190]] 12:16, 22 ביוני 2014 (IDT)|1938/04/14|00110}}}}. במהלך 1938 התגבש אצל חברי היישוב [[מולדת (יישוב)|מולדת]] ההחלטה שיישובם יהיה מושב שיתופי. במאי 1939 עלו על הקרקע למקום זמני אנשי מושב [[בית הלל (מושב)|בית הלל]] אשר הוקם כמושב שיתופי אך הוסב במהרה למושב עובדים. כן הוקם [[בית יצחק-שער ʑɣɱ̩જઊતીחפרחפר|נירה]] כמושב שיתופי{{הערה|{{דבר||עוד ישוב ועוד אנית מעפילים|1946/08/02|00205}}}}. לאחר מלחמת העולם השנייה הוקמו מספר יישובים עבור חיילים משוחררים אשר כונו מושבים שיתופיים וניהלו שיתוף ברמות שונות. יישובים אלו כללו את [[רגבה]], [[בצרה (ישראל)|בצרה]] ו[[חרב לאת]]{{הערה|{{דבר|נון בן נון|חרב לאת|1947/07/09|00306}}}}. עד שנת 1947 היו ששה מושבים שיתופיים ועד 1950 היו 18 מושבים שיתופיים{{הערה|1=ארנון גולן, מאיה חושן, דויד ניומן, [http://books.google.com/books?id=i2TxNRL_CZ4C&pg=PA81 ניסויים במרחב: פרקים בגאוגרפיה יישובית של ארץ ישראל, כרכים 7-8], עמוד 81}}.
<nowiki>טקסט לא מעוצב</nowiki>ב[[ישראל]] קיימים כ-35 מושבים שיתופיים, שכן צורת התיישבות זאת לא הייתה מועדפת על ידי המוסדות המיישבים שהעדיפו קיבוצים ומושבים. למושבים השיתופיים הייתה השפעה על צורות התיישבות אחרות, למשל בתוכניות משופרות של מושבים שנבנו בשנים האחרונות בהם הופרדו ענפי המשק מאזור המגורים {{מקור}}.
חלק מהמושבים השיתופיים היו [[קיבוץ|קיבוצים]č] שהוסבו למושבים שיתופיים לאחר שתושביהם לא היו מרוצים מאורח החיים הקיבוצי. כך למשל, [[אלוני אבא]] ו[[מבקיעים]] התחילו את דרכם כקיבוץ ולאחר כמה שנים הוסבו למושב שיתופי. כך גם שלושת המושבים השיתופיים הדתיים המשתייכים ל{{ה|קיבוץ הדתי}} היו בעברם קיבוצים. [[משואות יצחק]] הפך מקיבוץ למושב שיתופי בשנת 1952, [[ניר עציון]] היה למושב שיתופי באמצע שנת 1953{{הערה|{{דבר||"ניר עציון" - מקיבוץ למושב|1953/06/08|00306}}}} ו[[בני דרום]] הפך מקיבוץ למושב שיתופי בשנת 1960, למרות התנגדות של [[הקיבוץ הדתי]] ושל מחלקת ההתיישבות של [[הסוכנות היהודית]]{{הערה|{{דבר||"בני דרום" רוצה להיות מושב|1960/12/16|01116}}}}.
ישנם מושבים אשר התחילו את דרכם כמושב שיתופי אך הפכו בהמשך למושבי עובדים. כך למשל, [[כפר מונש]] החל את דרכו בשנת 1946 כמושב שיתופי אך בשנת 1953 פורק והיה למושב עובדים{{הערה|1=[http://www.kfarmonash.co.il/index.php?option=com_content&view=category&layout=blog&id=79&Itemid=116 אודות כפר מונאש], אתר כפר מונאש}}. מושב [[ארבל (מושב)|ארבל]] הוקם ב-1949 כמושב שיתופי ובשנת 1959 היה למושב עובדים. גם [[דקלה]] אוזרחה בשנת 1971 כמושב שיתופי, אך בשנת 1974 הוסב למושב עובדים{{הערה|נורית קליאוט, שמואל אלבק, '''סיני ־ אנטומיה של פרידה: פינוי ישובי סיני''', משרד הביטחון, 1996, עמוד 44}}.
|
