קרב סולטאן יעקוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 68:
===שלב ראשון – הכניסה למתחם הסורי===
למפקדי הכוחות הישראלים היה ידוע כי בבוקרו של יום שישי עומדת להיכנס לתוקף [[הפסקת אש]] ובכוונתם היה לנסות ולתפוס נקודת אחיזה בכביש ביירות-דמשק לפני הפסקת האש. בשעות הערב המוקדמות של יום חמישי, [[10 ביוני]] [[1982]], הורה מפקד הגזרה המזרחית בלבנון, האלוף [[אביגדור בן גל]] לרוב יחידות אוגדה 90 להתחמש ולתדלק ולהיות מוכנות להתקדמות עם שחר, ולחטיבה 399 להתקדם ולתפוס את "מיכה 40" (כ-2 קילומטר מדרום לסולטאן יעקוב).{{הערה|שם=בן גל|1={{מערכות|[[אביגדור בן גל]]|לחימת הגיס בגזרה המזרחית|4/112224|גיליון 413, יולי 2007, עמ' 50-49}}}}{{הערה|לטענת קצין המודיעין של אוגדה 91, הנחית הגייס הייתה שהיחידה הצפונית ביותר תבצע חסימה קילומטר אחד מדרום ל"מיכה 40" ואילו שתי היחידות האחרות תתפוסנה צמתים במשולש הדרכים ודרומה לו. תמיר ברשד, עמ' 57}} בשעת ערב מאוחרת המריא בן גל במסוק לדיון במפקדת פיקוד צפון והעביר את הפיקוד על הגזרה לסגנו, אהוד ברק.{{הערה|שם=בן גל}} תוכנית הגייס הישראלי הייתה שחטיבה 399 תתפוס עוד באותו לילה את קו "ג'וב ג'נין - כאמד א-לוז - ינטא" ובבוקר 11 ביוני תעמוד אוגדה 880 (שחטיבה 399 תוכפף אליה) בחזית הכוח המשורין שיתקדם צפונה.{{הערה|שם=שאול שי}} בחוד חטיבה 399 הועמד גדוד [[טנק|טנקי]] המילואים 362 (במקור, מ[[חטיבה 401]], בלחימה הוכפף לחטיבה 399), בפיקוד עירא אפרון, לתפוס משולש דרכים מדרום לכפר סולטאן יעקוב, תוך הסתמכות על דיווחים (שהתבררו כשגויים) על מנוסת הסורים ונטישת טנקים שלהם בשטח.
סמוך לשעה 20:00 החל הגדוד בתנועה צפונה. למרות שניתנה פקודה לנוע במהירות בחסות החשיכה מתוך ההנחה המוטעית שהמערך הסורי במקום התמוטט כליל, החל הכוח הישראלי בתנועה איטית בשטח ולא על הציר המרכזי (רק בסביבות 24:00 עלה הכוח הישראלי על הכביש).{{הערה|שם=תמיר ברשד}} הכוח קיבל שתי הנחיות נוספות: לא לפתוח באש על כוחות סורים נסוגים ולא לפתוח באש ללא זיהוי מדויק, עקב המצאות חטיבה ישראלית שכנה.{{הערה|שם=שולל 213}} שני טנקים נתקעו עקב תקלות בדרך, וסמוך לשעה 23:00 הגיע יתר הגדוד לצומת ליד [[כפר דניס]] והחל בירידה למשולש הדרכים המצוי כ-7 קילומטר צפונה. לאחר כקילומטר נוסף, קצת לפני הכפר [[א-רפיד]], דיווח הכוח על זיהוי [[חניון לילה]] סורי הכולל טנקים ונגמ"שים, אך קיבל פקודה להמשיך בתנועה צפונה ולא לפתוח באש.{{הערה|שם=שולל 214|1=[[זאב שיף]] ו[[אהוד יערי]], "מלחמת שולל", [[הוצאת שוקן]], 1984, עמ' 214}} לאחר מספר דקות נוספות נתקל גדוד הטנקים הישראלי בגדוד תותחנים ישראלי שכלל אף שני אוטובוסים ונע צפונה במקביל, ועצר אותו ללא שנורתה אש.{{הערה|שם=שולל 214}} בסביבות שעה 24:00 מפקד הגיס, אביגדור בן גל, שסיים את הישיבה במטה פיקוד צפון בשעה זו, עלה על רשת הקשר הגדודית וגער במפקד הגדוד על ההתקדמות האיטית. על פי גירסת קצין המודיעין של אוגדה 90 היו מילותיו: "אני במקומך עם ג'יפ הייתי מבצע את זה לבד לפני 4 שעות".{{הערה|שם=תמיר ברשד}} הכוח החל להתקדם במהירות רבה יותר ובמקביל, נשתנתה במקצת משימתו: בתחילה הורו לגדוד ליצור שלוש חסימות פלוגתיות על צירים באזור "משולש טובלנו", עתה, הורו למפקד הגדוד לרכז את כל הגדוד במשולש עצמו. מאחר ש"המשולש" נמצא בשטח נחות, סבר מפקד הגדוד כי עדיף להמשיך לרכס הנמצא כקילומטר וחצי מצפון למשולש ולהתמקם בשטח שולט.{{הערה|שם=שולל 215|1=[[זאב שיף]] ו[[אהוד יערי]], "מלחמת שולל", [[הוצאת שוקן]], 1984, עמ' 215}} לאחר כחצי שעה (בין 24:30 ל-01:00) נפתחה עליהם אש מטנקים ישראלים מחטיבה שכנה (באזור ג'בל ערבה, ליד א-רפיד) שסברו כי מדובר בכוח סורי. מהאש נפגעו שני טנקים של גדוד 362 ו-5 שיריונאים נהרגו.{{הערה|שם=שאול שי}}{{הערה|שם=שולל 214}} בעקבות הפגיעה, נעצר תחילה הכוח הישראלי, אך מיד ניתנה הוראה בקשר להשאיר את הטיפול בנפגעים לדרגי הרפואה ולהמשיך בתנועה קדימה.{{הערה|שם=שולל 215}}
שורה 77:
היחידות הסוריות תקפו במשך כל הלילה מטווח קרוב את טנקי הגדוד, אולם אש המקלעים והמרגמות שנורתה על ידי צוותי הטנקים וצוותי המרגמות הפלוגתיים הרתיעה אותם והם לא הסתערו על הטנקים הישראלים.{{הערה|שם=שולל 216}} חלק מצוותי הטנקים הישראלים שנפגעו מצאו מחסה בבתים סמוכים. הכוח הישראלי ספג פגיעות במשך הלילה אולם אלו לא היו קשות מאוד. מלבד בידודו, היוותה עייפות הצוותים שנלחמו כל הלילה, בעיה קשה של הכוח הישראלי.{{הערה|שם=שולל 216}}
לאחר השעה 04:00, לקראת אור ראשון החל להתברר המצב הקשה שבו נתון הגדוד, תוך שהכוחות הסוריים משגרים [[טיל נ"ט|טילי נ"ט]], אש תותחים וטנקים מהרכסים עליהם היו ממוקמים. פלוגה מגדוד אחר של חטיבה 399 שנשלחה לחלץ את הגדוד נתקלה באש סורית כבדה, נעצרה ולא הצליחה לבצע את משימתה. עם עלות השחר התחוור לעירא אפרון, מפקד גדוד 362, כי אין לרמה הממונה תוכנית ברורה לחילוצו.{{הערה|שם=שולל 216}} רק לאחר שהכוח הנצור ירה פגז זרחן לזיהוי התברר כי חלק מהכלים הצפינו עד תל אל-חמרה המצוי כ-2 קילומטרים ממזרח לכפר [[סולטאן יעקוב]].{{הערה|שם=שולל 216}} למרות פניית אהוד ברק, סגן מפקד הגייס, אל מטה פיקוד צפון, לקבלת [[סיוע אווירי]], ניתן הסיוע האווירי רק בגזרות דרומיות יותר.{{הערה|שם=שולל 216}} על פי גרסה אחרת, השתהה חיל האוויר בסיוע כיוון שאזור הקרב נחשב כאזור מוכה טילים. אולם, בעקבות דרישה מפורשת של בן-גל לסיוע, ניתן הסיוע האווירי בשעה 08:30.{{הערה|שם=רותם|1={{מערכות|[[אברהם רותם]]|התפר הפרום: השתתפות חיל האוויר בלוחמת היבשה במלחמת שלום הגליל|7/112227|גיליון 413, יולי 2007, עמ' 67-60}}}} במקביל הופנו עוד ועוד יחידות ארטילריה של הגייס לסיוע לכוח הנצור. הסיוע הארטילרי מנע הסתערות על הכוח הישראלי הנצור אך לא מנע המשך ירי טילי נ"ט סוריים על הטנקים הישראלים.{{הערה|שם=שולל 216}} בעיה נוספת שהכבידה על התפקוד של הכוחות הישראלים הייתה החלפת הפיקוד על הגזרה. זו עברה מידי אוגדה 90 אל אוגדה 880 ומפקדה, [[יום-טוב תמיר]]. הכוח הנצור, שהשתייך לאוגדה 90, התקשה להבין מה היא שרשרת הפיקוד החדשה ואילו למפקדת אוגדה 880 לקח פרק זמן ארוך יחסית לתפוס את חומרת המצב ולתכנן את חילוץ הכוח.{{הערה|שם=שולל 216}}
מפקד הגדוד התייעץ עם קציניו ובלשון סגן מפקד הגדוד, הגיע למסקנה כי יש שלוש אפשרויות: "להילחם עד לכדור האחרון, להיכנע או לנסות לעוף אחורה". קצין המבצעים של הגדוד דיווח ל[[אוגדה]] בזו הלשון את מצבו ואת החלטת מפקד הגדוד לנסות לחלץ לאחור בחסות הארטילריה. סמוך לשעת תחילת הנסיגה נפגע טנק דחפור של צה"ל ונסיון של אנשי הגדוד הנצור לפוצץ אותו נכשל.{{הערה|שם=שולל 220|1=[[זאב שיף]] ו[[אהוד יערי]], "מלחמת שולל", [[הוצאת שוקן]], 1984, עמ' 222-220}} בשעה 08:45 ניתן האות וכל הכלים הישראלים הנצורים פתחו בנסיעה מהירה דרומה תוך שה[[ארטילריה]] של צה"ל הנחיתה הרעשה כבדה על המתחם כולו{{הערה|שם=שולל 220}}, במהלכה קרוב למאתיים קנים יצרו "ארגז אש" באורך כ-4 קילומטרים וירו כ-8,000 פגזים במשך 20 דקות הנסיגה{{הערה|אלישיב שמשי, '''נוע כבר לכל הרוחות !''' [[מודן הוצאה לאור]], ו[[מערכות]], עמ' 160}}. בשעה 09:06 הודיע מפקד הגדוד בקשר "אני בחוץ". מתוך כ-20 כלים של הכוח הנצור שהחלו בנסיגה (טנקים ונגמ"שים), כ-10 יצאו ללא פגע בעוד ש-10 כלים נפגעו במסע הנסיגה ברמות חומרה שונות. במהלך מסע הנסיגה נהרגו ארבעה לוחמי צה"ל ושישה נפצעו. כמו כן, הטנק של [[חזי שי]] סטה מהכוח הנסוג, נותר בשטח הסורי ואנשיו נשבו או שהוכרזו כנעדרים.{{הערה|שם=שולל 220}}
| |||