שכר לימוד – הבדלי גרסאות

לאחר תקופה קצרה בה הלימודים ב{{ה|אוניברסיטה העברית}} ניתנו בחינם, נקבע שכר לימוד של 5 לא"י לשנה. בשנת 1935 הועלה שכר הלימוד ל-10 לא"י{{הערה|{{דבר||הסטודנטים קוראים להחרים את טקס פתיחת האוניברסיטה|1935/11/11|00620}}}}. בשנת 1946, הוכפל שכר הלימוד ב[[טכניון]] מ-45 לא"י ל-60 לא"י והסטודנטים פתחו בשביתה{{הערה|{{הצופה||על מה נסגר הטכניון העברי|1946/12/02|00426}}}}. גם באוניברסיטה העברית הוכפל שכר הלימוד מ-20 ל-40 לא"י{{הערה|{{על המשמר||סטודנטים מאיימים בשביתה|1946/05/28|00202}}}}. בראשית ימי מדינת ישראל, שכר הלימוד באוניברסיטה היווה רק חלק קטן מהכנסות המוסד, בין 5-10%, כאשר סטודנטים למדעי הטבע שילמו בנוסף לשכר הלימוד גם תשלום עבור מעבדות{{הערה|{{הצופה||ציבור הסטודנטים ובעיותיו|1952/07/18|00403}}}}. האוניברסיטה בקשה להעלות מדי שנה את שכר הלימוד בגלל ה[[אינפלציה]], אולם הסטודנטים טענו שהם אינם יכולים לעמוד בשכר לימוד גבוה והתנגדו להעלאות בשכר הלימוד{{הערה|{{על המשמר||הסטודנטים תובעים הנחה בשכר לימוד|1950/06/01|00613}}{{ש}}{{על המשמר||דנים בתביעת הסטודנטים|1952/07/09|00401}}}}. באמצע שנת 1952 המליצה ועדת החינוך של הכנסת על העלאת שכר הלימוד ל-100 ל"י, תוך ש-20 ל"י מועברות לקרן מלגות, ונעשים צעדים משלימים לסיוע לסטודנטים{{הערה|{{חרות||עד מתי ישבתו הלימודים באוניברסיטה|1952/11/10|00208}}}}. בפתיחת שנת הלימודים של 1952-1953 קיימו הסטודנטים שביתת תשלומים בדרישה להורדת שכר הלימוד{{הערה|{{חרות||ראשי האוניברסיטאות מסבירים|1952/11/11|00413}}}}. ב[[טכניון]] היווה שכר הלימוד כ-15% מעלות החזקת המוסד{{הערה|{{מעריב||הדלתות ננעלות - הסטודנטים ... בחוץ|1953/12/11|00800}}}}. ב[[בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה]] כיסו התלמידים את כל הוצאות המוסד{{הערה|{{חרות||האמת מאחורי פרשת הטכניון|1953/12/23|00206}}}}. בטכניון התקיים שביתת תשלומים בדצמבר 1953, נגד העלאת שכר הלימוד{{הערה|{{על המשמר||הסטודנטים תובעים מומ תוך כדי הלימודים|1953/12/25|00806}}}}. באוגוסט 1954 קבע שר החינוך שכר לימוד אחיד לכל הפקולטות באוניברסיטה ובטכניון{{הערה|{{חרות||שכר לימוד באוניברסיטה ובטכניון|1954/08/11|00402}}}}, תוך העלאת שכר הלימוד{{הערה|{{חרות||משמעות העלאת שכר הלימוד באוניברסיטה|1954/08/26|00300}}}} דבר שהביא שוב לשביתת סטודנטים{{הערה|{{דבר||נגמרה שביתת הסטודנטים|1954/12/03|01000}}}}. בעקבות השביתה הוסכם על שיטת הצמדה חלקית של שכר הלימוד והקצבת 20% משכר הלימוד לקרן מלגות{{הערה|{{חרות||התנגדות לשכר לימוד מודרג באוניברסיטאות|1958/12/24|00507}}}}. אולם בעקבות קשיים תקציביים של המוסדות הוקמה ועדת אגרנט שקבעה במרץ 1959 העלאה של שכר הלימוד, הצמדה ליוקר המחייה ולשכר המרצים והעמדה ממשלתית של הלוואות בגובה עד 40% משכר הלימוד{{הערה|חרות||אושרו המלצות ועדת אגרנט|1959/03/16|00202}}}}. הסטודנטים התנגדו למסקנות הועדה ואיימו בשביתה{{הערה|{{דבר||הסטודנטים באוניברסיטה העברית מאיימים לשבות מ-15 במאי|1959/05/07|00214}}}}. מסקנות הוועדה לא יושמו לחלוטין ועם עליית שכר האקדמאים בשנות ה-60 נוצרו לטכניון גרעונות גדולים{{הערה|{{דבר||הטכניון זקוק לפיתוח ומתלבט בתקציבו|1966/06/19|00500}}}} שהביאו להקמת ועדת קרגמן בשנת 1966, שהוקמה כדי להעלות את שכר הלימוד בלא לפגוע בסטודנטים מעוט יכולת{{הערה|{{מעריב||הסטודנטים נערכים למאבק|1966/07/20|00700}}}}.

מקום המדינהבהמשך הוקמו ועדות שונות לדיון בנושא שכר הלימוד. הבולטות שבהן היו: ועדת אגרנט (1959), ועדת קרגמן (1966), ועדת בר ניב (1971), ועדת נבון (1977), ועדת קצב (1982), ועדת קוברסקי (1991), ועדת מלץ (1996), [[ועדת וינוגרד (לשכר לימוד)|ועדת וינוגרד]] (2001) ו[[ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה|ועדת שוחט]] (2006).