הסכם אלג'יר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
הכורדים הם מיעוט אתני בעיראק הערבית ששאיפותיו ל[[עצמאות]] דוכאו כבר בתחילת [[המאה ה-20]] לאחר שב[[הסכם סוור]] מ-[[1920]], שחילק את [[האימפריה העות'מאנית]] לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], הוענקה להם אוטונומיה, אך ב[[הסכם לוזאן]], שלוש שנים לאחר מכן, אוטונומיה זו נשללה מהם. שאיפותיהם של הכורדים לעצמאות דוכאו על ידי המשטרים בעיראק, באיראן, בטורקיה ובסוריה, בהן מהווים הכורדים מיעוט. הכורדים בעיראק מתגוררים באופן מסורתי באזור ההררי בצפון עיראק, בו הם מהווים את מרבית האוכלוסייה. באזור כורדיסטן העיראקית בצפון עיראק קיימים מרבצי נפט גדולים, בעוד שבאזור בו חי המיעוט הסוני השליט במרכז עיראק לא קיים נפט בכמות משמעותית.
מפלגת הבעת' שעלתה לשלטון בעיראק ב-[[1968]] נקטה גישה לאומנית-ערבית שלא בישרה טובות לכורדים, שכן בתקופת השלטון הקצרה של הבעת' לאחר הפיכה ב-[[1963]] המשטר פתח במערכה צבאית רחבה נגד המורדים הכורדים, וזו לא הגיעה להכרעה. עם עליית הבעת' מחדש לשלטון ב-1968, גברו ההתנגשויות בין מורדים כורדים לכוחות הביטחון העיראקיים. ב-1969, המורדים הכורדים תחת הנהגת [[מוסטפא
לאחר [[משא ומתן]] חשאי בין מצטפא ברזאני לסדאם חוסיין, השניים חתמו במרץ 1970 ב[[תכרית]] על "המניפסט של מרץ" שצריך היה להיות מיושם תוך ארבע שנים.<ref><div style="direction: ltr;">
|