רובר השני, דוכס נורמנדיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מור ולבונה (שיחה | תרומות) |
מור ולבונה (שיחה | תרומות) |
||
שורה 3:
==קורות חייו==
[[קובץ:Tinchebray.jpg|ממוזער|קרב טינסברי כתב יד מ[[המאה ה-15]].]]
רוברט היה בנו הבכור של [[ויליאם הראשון, מלך אנגליה]] הידוע גם בשם '''ויליאם הכובש''' - המלך הנורמני הראשון של [[אנגליה]] אימו הייתה [[מתילדה מפלנדריה]]. מעט מאד ידוע על ילדותו של רוברט, הוא התארס בגיל צעיר עם מרגרט ממאן (Maine), שנפטרה בגיל צעיר בטרם הספיקו להינשא. מגיל צעיר הוא עשה לעצמו שם כאיש צבא מוכשר ולוחם אמיץ, אך גם כאדם רגזן הנוטה להתפרצויות זעם. אופיו הביא לסדרת התנגשויות עם אביו ואחיו. בשנת [[1063]] קיבל רוברט מידי אביו את התואר רוזן מאן כמתנה לנישואיו המתוכננים עם מרגרט אך בשנת [[1069]] התקוממו אזרחי המחוז כנגד השלטון הנורמני, והתואר עבר לידי הוגו החמישי, אציל של [[האימפריה הרומית הקדושה]]. בשנת [[1077]] לאחר מריבה עם אחיו על דבר של מה-בכך החליט רוברט למרוד באביו וניסה לתפוס בכוח את טירת [[רואן]], משנכשל המצור ברח רוברט ל[[פלנדריה]] שם הפך לפורע-חוק ועסק בשוד וביזה באזור שהיה ידוע בשם וקסין (Vexin).
בשנת [[1080]] הושג פיוס בין המלך לבן המורד - בסיוע המלכה מתילדה שלא הפסיקה לתמוך ברוברט ולסייע לו ככל שיכלה, עם מותה בשנת [[1083]] עזב רוברט את חצרו של ויליאם, יצא לגלות מרצון, ונדד ברחבי אירופה. בשנת [[1087]] נפטר ויליאם הכובש, על ערש דווי הוא חילק את נחלותיו בין 2 בניו הבוגרים, הוא נתן את מלכות אנגליה לבנו השני והמועדף [[ויליאם השני, מלך אנגליה|ויליאם רופוס]] שעתיד להיות מוכתר
מעמדו של רוברט בנחלתו - דוכסות נורמנדיה היה רעוע ובעייתי, לכוד בין מלחמות של אצילי הדוכסות על שטחי השפעה ובאקלים פוליטי בו ניצלו המקומיים את הסכסוך בין האחים והחליפו נאמנויות על פי שיקולי רווח צרים, נכשל רוברט בנסיון לייצב את מעמדו ונקלע לקשיים כלכליים חמורים. הנזיר וההיסטוריון בו התקופה [[אורדריקוס ויטליס]] כותב: "הדוכסות נפלה למצב של תוהו, גדודים חמושים תקפו ערים וכנופיות חמושות תקפו אזרחים תמימים ללא מעצור".<ref>Orderic Vital, History of Normandy, ed. Guizot, Volume 2, 3 and 4, 1825
בשנת [[1096]] יצא רוברט למסע הצלב, מצבו הכלכלי היה קשה והוא נאלץ למשכן את דוכסות נורמנדיה לאחיו ויליאם עבור 10,000 מרקים. הוא הצליח לאסוף סביבו מספר אצילים בעלי מעמד ושם מכל רחבי צרפת ובהם [[רוברט השני, רוזן פלנדריה]], [[אטיין השני, רוזן בלואה]], [[אודו בישוף באייה]] והדוכס של [[בריטני]], הצבא הגדול התנהל בעצלתיים, עצר לתקופת החורף בדרום [[איטליה]] והגיע ככוח הצלבני האחרון מתוך 4 לפני חומות [[קונסטנטינופול]]. למרות מעמדו וגודל הצבא שתחת פיקודו, היה תפקידו של רוברט מינורי ביחס לשאר נסיכי הצלבנים, הוא חבר ל[[רמון הרביעי, רוזן טולוז]] וצבאו שכלל אצילים מדרום צרפת ואף נדרש לסיוע כלכלי מידי רמון במהלך המסע, הוא המשיך עם רמון בחלק האחרון של מסע הצלב מ[[אנטיוכיה]] לירושלים אך כמו בן בריתו נותר ללא אחיזה בעיר וללא נחלה ב[[ארץ הקודש]]. רוברט חזר לאירופה בידיים ריקות אך עם הילה של צלבן ומשחרר ירושלים.
שורה 13:
בשנת [[1100]] חזר רוברט לנורמנדיה, בהיעדרו תפס אחיו הצעיר הנרי את השלטון באנגליה. בשנת [[1101]] הוביל רוברט כוח פלישה שנחת ב[[פורטסמות']], אך הפלישה נכשלה. ב[[הסכם אלטון]] שנחתם בין שני האחים, ויתר רוברט על תביעתו לכתר האנגלי תמורת תשלום שנתי קבוע. ההסכם גם כלל סעיף לפיו במקרה מוות של אחד הצדדים יירש השני את נחלותיו.
בשנת [[1105]] אסף הנרי צבא אנגלי ופלש אל דוכסות נורמנדיה ובשנת [[1106]] הביס את צבאו של רוברט ב[[קרב טינסברי]] ואיחד את נורמנדיה עם נחלות המלך האנגלי. רוברט נתפס לאחר הקרב, הועבר לאנגליה והעביר את שארית ימיו בכלא. הוא מת בשנת [[1134]] בטירת [[קארדיף]] שב[[
==משפחתו==
|