ג'ייקוב קרדוזו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Moli2014 (שיחה | תרומות)
מ ביטול סוגריים מיותרים ותספת סוגריים בתאריכי חייו בשורה הראשונה.
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: תאור\1, \1שוקי
שורה 1:
'''ג'ייקוב נונז''' ('''ניוטון''') '''קרדוזו''' '''Jacob Nunez''' ('''Newton''') '''Cardozo ('''[[17 ביוני|יוני]]{{הערה|Robert Crowden, “[http://oxfordindex.oup.com/view/10.1093/oi/authority.20110803095549544 Cardozo, Jacob Newton (1786–1873)],” ''The Biographical Dictionary of American Economists'', Continuum, 2006 (online: January 2010), Oxford Index.}}{{כ}} [[1786]], [[סוואנה (ג'ורג'יה)|סוואנה]], [[ג'ורג'יה]] – [[30 באוגוסט]] [[1873]]), היה [[עיתונאי]] ו[[כלכלן|תיאורטיקןתאורטיקן כלכלי]] [[אמריקאי]] [[יהדות ארצות הברית|יהודי]] שפעל במאה ה-19.
 
קרדוזו חי בתקופה שבה התחוללו אירועים מעצבים ב[[היסטוריה של ארצות הברית]], כגון: התפשטות טריטוריאלית [[מערב ארצות הברית|מערבה]], דחיקת האינדיאנים ל[[שמורת אינדיאנים|שמורות]], מאבק על זכויות המדינות מול הממשל המרכזי, [[מלחמת האזרחים האמריקנית|מלחמת האזרחים]], ביטול [[עבדות בארצות הברית|העבדות]] ושחרור ה[[אפרו-אמריקאים]] ששועבדו במסגרתה. כבעליהם וכעורכם של שני מקומונים שהופיעו ב[[צ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית)|צ'ארלסטון]] שב[[קרוליינה הדרומית]] במשך עשרים וחמש שנים ברציפות, הפך קרדוזו לדמות ציבורית בעירו, במדינתו וברחבי ארצות הברית. הוא ביטא את עצמו בפומבי לא רק באמצעות מאמרי המערכת היומיים בעיתוניו, אלא גם דרך נאומים שנשא, וספרים, מאמרים ו[[פמפלט]]ים שכתב. קריירת הכתיבה הענפה שלו, בעיתוניו ובעיתונים אחרים, מכסה כחמישים שנות פעילות, כמעט עד יום מותו.
שורה 29:
רובה הגדול של כתיבתו של קרדוזו נעשה במסגרת עבודתו העיתונאית. הוא החל כעורך היומון הצ'ארלסטוני ''Southern Patriot'' בשנות ה-20, והמשיך גם כשותף של בעליו עד 1845. בשנה זו פרש מהשותפות והקים את ה-''Evening News'', יומון צ'ארלסטוני נוסף, שאותו ערך והיה בעליו עד 1847, עת מכר אותו, אך, המשיך ושימש בו כעורך כלכלי עד סמוך לפרוץ מלחמת האזרחים. ב-1861 עזב את צ'ארלסטון ועבר לסוואנה שבג'ורג'יה. במהלך מלחמת האזרחים היה קרדוזו בקשר עם מספר עיתונים דרומיים הן כעורך משותף והן ככתב לענייני כלכלה ונושאים כלליים הקשורים למדינות הדרום המורדות. אחרי המלחמה שימש, בין השאר, ככתב עבור ה- Daily Morning News של סוואנה. בכל פעילותו העיתונאית הייתה לקרדוזו גישה בלתי מוגבלת לעמודה המרכזית בעיתונים השונים – העמודה של [[מאמר המערכת]]. הוא נהנה גם מחופש יחסי בבחירת הנושאים שעליהם כתב, ואורכם היחסי של מאמריו מעיד על הכבוד שרחשו כלפיו מעסיקיו השונים ועל המוניטין העיתונאיים שלו במדינות הדרום. במספר מקרים היה היקף דיונו כה נרחב עד כי לא הספיק לגיליון אחד. במקרה זה השתרעו מאמריו על מספר גיליונות ופורסמו לעתים ברציפות ולעתים בהפסקות קצרות. הקוראים הגיבו לדעותיו, שזכו להתעניינות רבה ולתגובות נלהבות. לכן, במקרים מסוימים הייתה הצדקה כלכלית להוציאם לאור כיחידה ספרותית עצמאית בנוסף לפרסומם מעל דפי העיתון.
 
ג'ייקוב קרדוזו היה גם תאורטיקן כלכלי. יחד עם זאת, קשה להצביע על הגורמים ועל האופן שבו התפתח תחום התעניינות זה אצלו. גם לא ידוע על הכשרה או השכלה פורמלית כלשהי שרכש ואשר סללו בפניו את הדרך בכיוון זה, עד כדי פרסומו ברמה הלאומית. ספרו על [[כלכלה פוליטית]], ''Notes on Political Economy'', פורסם ב-1826 והיה ספרו היחיד שהופיע כיצירה ספרותית מושלמת. שאר כתיבתו בתחום הכלכלי נגזרה מכתיבתו העיתונאית ועסקה בכל נושא כלכלי מתחילת שנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-70 של המאה ה-19. ייחודיותו, שגם הפכה אותו לבר-סמכא כלכלי, התבטאה בקריאת התיגר שלו על התיאוריותהתאוריות הכלכליות ששלטו בכיפה משני עברי האוקיינוס האטלנטי בתקופה זו. [[ג'וזף דורפמן]], שספרו על החשיבה הכלכלית האמריקנית עד 1865 (''The Economic Mind in American Civilization 1606–1865'',{{כ}} 1946) שיבח את ג'ייקוב קרדוזו והשווה את רמת הניתוח שלו לזו של התאורטיקן הכלכלי בריטי הידוע [[דייוויד ריקרדו]]. [[מלווין ליימן]] (Leiman) היה הראשון (וככל הידוע גם היחיד) שהקדיש עבודת מחקר מלאה לחשיבתו הכלכלית של קרדוזו. ב[[דיסרטציה|עבודת הדוקטור]] שלו, שפורסמה כספר ב-1966 (''Jacob N. Cardozo: Economic Thought in the Antebellum South''), מציג ליימן את קרדוזו כמייצג את השקפת העולם הכלכלית של דרום ארצות הברית כולו בתקופה שלפני מלחמת האזרחים. גם ליימן וגם דורפמן, היסטוריונים כלכליים בני המאה ה-20, הגיעו למסקנה כי הטפתו של קרדוזו להתפתחות מדעית וטכנולוגית, כאמצעי להתגבר על בעיית המחסור, מעמידה אותו כחוזה נכונה את עתידה הכלכלי של אמריקה. ספרו של קרדוזו פורסם שוב ב-1960 במסגרת הוצאה חוזרת של סדרת קלסיקות כלכליות של הוצאת Kelley.
 
קרדוזו היה חסיד [[סחר חופשי|הסחר החופשי]], ללא הגבלות כלשהן, אך, בתנאי שלא ייפגעו האינטרסים של סקטור או אזור אחר בארצות הברית. לכן, היה מוכן להתפשר בנושא [[מכסי מגן]], אשר מטבעם הגבילו את הסחר החופשי. משמעות הדבר הייתה כי הוא הכיר בקיומם של אינטרסים שונים במציאות הפדרטיבית של ארצות הברית ולכן הטיף תמיד לחיפוש אחר דרך ביניים שתספק את כולם ותשמור על הברית בין המדינות המרכיבות אותה. בדרום ראה את המטעים ואת עיבודם על ידי עבדים כעמוד תווך של הכלכלה המקומית. אולם במקביל הטיף בלהט לפיתוח התעשייה באזור זה כדי לצמצם את התלות ב[[ייבוא]] של מוצרים מוגמרים ובמחירי הסוכר, האורז והכותנה, על תנודותיהם בשווקיבשוקי העולם. כמו כן, פעל, במסגרת חברותו בלשכת המסחר של צ'ארלסטון, לפיתוח רשת [[מסילת ברזל|מסילות ברזל]] מעירו לכל רחבי הדרום. זאת, במטרה להקל על הובלת התוצרת החקלאית לנמל ל[[ייצוא]], אך, גם כדי להוביל את [[חומר גלם|חומרי הגלם]] המיובאים ליעדם במדינתו.
 
אף שרוב ימיו הטיף לנאמנות לברית הפדרלית, גם כאשר התעוררו חילוקי דעות עם הממשל המרכזי בנושא השמירה על האינטרסים הכלכליים של הדרום, ולפעמים בניגוד ל[[דעת קהל|דעת הקהל]] המקומית, הרי שלקראת פרוץ מלחמת האזרחים הביע את תמיכתו בפרישה מהברית. קרדוזו הניח כי הבסיס הכלכלי של הדרום איתן דיו וכי מדינות אירופה יכירו בעצמאותו עקב קשריהן הכלכליים ההדוקים עמו, שהוגבלו רק על ידי האינטרסים של מדינות הצפון. לאחר פרוץ הקרבות התברר כי הנחותיו התבדו: האירופים נותרו מחוץ לתמונה וה[[מצור]] הימי של מדינות הצפון על נמלי הדרום הקשו מאד על כלכלתו. הוא נוכח גם בניהול הכושל של כלכלת המלחמה בדרום ואף ביקר אותה במאמריו. לכן, בשלב מסוים של המלחמה קרא לפעול לסיום הסכסוך ולהיעזר לצורך זה בתיווך חיצוני, כדי למנוע מפלה מוחלטת של הדרום, כפי שאכן קרה בהמשך.